אילו כוונות צריך להתכוון אדם שתוקע בשופר? האם ישנו ספר שבו ניתן ללמוד את כוונות התקיעות?

צריך לכוון לקיים את מצוות ה' יתברך שציוונו לשמוע קול שופר בראש השנה. כוונה זו היא העיקרית והיא מעכבת. בנוסף לכך הובאו עוד טעמים לתקיעת שופר. בגמרא אמרו שיותר מהודר לתקוע בשופר של איל, כדי להזכיר את עקידת יצחק. עוד אמרו בגמרא שתקיעה היא ביטוי של שמחה, ושברים ותרועה הם ביטוי של אנחה ובכי. הראשונים הדגישו את הטעם שהשופר מעורר לתשובה, וכפי שנאמר: "אם ייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג, ו). אזכיר עוד טעם מרבי משה קורדובירו (הרמ"ק), שמרחיב את כוונת התשובה שבתקיעה: התקיעה הראשונה שבכל סדרה מבטאת את הישרות הטבעית של הנשמה, כמו הילד הרך שעוד לא טעם טעם של חטא והוא נקי וטהור מעוונות. לאחר מכן, כשהילד גדל הוא נפגש עם סיבוכי ונפתולי העולם הזה, נאבק ומתנסה, וגם נופל וחוטא. את זה מבטאת התרועה, פעם כאנחה ופעם כבכי, על הפגמים שנאחזו במידותינו ועל החטאים שנכשלנו בהם. לאחר מכן נגמרת הסידרה בתקיעה פשוטה נוספת, אשר שוב חוזרת ומבטאת את הישרות ואת הטוב, אך הפעם זה לאחר החזרה בתשובה, לאחר בקשת הסליחה. ולבסוף, בסוף כל התקיעות, תוקעים אנו תקיעה אחת גדולה וארוכה, המבטאת את סיום כל המאבקים והייסורים, את התיקון הגמור. זו המעלה של בעל התשובה, שדווקא לאחר החטא והכישלון הוא מגיע אל השלמות כאדם עשיר בניסיונות, ואשר למרות הכול הצליח להתגבר על כל הקשיים ולתקן את נפשו. ועל זה אמרו: "מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין" (ברכות לד, ב).