שלום וברכה. נפגשתי עם בחור פעמיים. בפגישות היה נחמד וזורם. הבעיה היא שיש כמה דברים שמציקים לי ואני לא יודעת אם להמשיך בקשר למרות זאת או שאני סתם ’מורחת’ אותו. קודם כל, אנחנו באים מעולם שונה (שנינו מרקע תורני, אבל סגנון ממש אחר). מכיוון שכך יש הרבה דברים שאין בינינו הסכמה לגביהם. הוא חושב שזה דווקא טוב, אבל אני ממש לא בטוחה. במיוחד שבכל דיון אני אומרת את המילה האחרונה. אני די דעתנית מטבעי, ולא חוששת להגיד מה אני חושבת. הוא, לעומת זאת, הרבה יותר עדין ממני בכלל, ובקטע הזה בפרט. הוא אומר את דעתו, אבל לא מנסה לשכנע אותי בכלל (לטענתו הוא גם לא יודע לשכנע, באופיו). מצד אחד זה נחמד, שתמיד הוא מקשיב לי ולא מתווכח, אבל מצד שני - האם זה נכון לעשות כך? הרי הוא אמור להיות המוביל! הדבר הנוסף שמפריע לי קצת קשה להגדרה, אבל אנסה בכל זאת. מבחינה חיצונית הוא מוצא חן בעיני (הלבוש ממש ממש לא, אבל את זה ניתן לשנות :)). כל עוד הוא לא מדבר. משהו בסגנון הדיבור שלו מוזר קצת, (לא בעיה פיזית. סגנון דיבור שמושפע מהאישיות. כלומר הוא קצת שונה. מסוג האנשים שיש להם חברים וכו’, אבל תמיד יהיה בהם משהו קצת מוזר. כך לפחות התרשמתי) וזה ממש מפריע לי. תוך כדי שיחה אני יכולה להתעלם מזה, אבל אני חוששת שאתבייש להציג אותו בפני המשפחה והחברות. אז מה השאלה בעצם? 1. האם זה נכון ובריא שאני אהיה הקובעת והמחליטה כשהוא מצטרף אלי? רק אוסיף, שאמנם אני אומרת את דעתי מאוד בביטחון, ומשדרת ביטחון עצמי, אבל באופיי באמת אני זקוקה לאישור, למישהו שיוביל אותי ושאוכל להישען עליו. שיכוון אותי ויגיד לי אם אני טועה. 2. האם להמשיך בקשר כי אולי לא קלטתי נכון, ובהמשך אגלה שהוא כן עומד על דעתו? 3. האם להמשיך למרות שמציק לי ה-(לא יודעת איך לקרוא לזה)? תודה! אני חוששת שאני ממשיכה רק בגלל המראה החיצוני, ובגלל שנחמד לי ששומעים את דעתי ולא מתווכחים...

שלום רב, לפי מה שאת אומרת נראה שאין טעם להמשיך. את צריכה מישהו שבתכונותיו גם נוכחות גדולה יותר. אם את חושבת שאולי יש לו נוכחות אולם היא מסוג האנשים שנוכחות שלהם היא דווקא בשקט שלהם, אז יש מקום להמשיך לבדוק. כל טוב