שמעתי מאיזה רב שאמר שכיום מצוות יישוב הארץ היא מדרבנן.האם זה נכון או שזה מדאורייתא אחרי כל הניסים שקרה לנו וב"ה יש לנו מדינה משלנו?תודה

שלום רב: יש מחלוקת בין הראשונים האם מצוות ישוב הארץ בזמן הגלות היא מהתורה או מדברי חכמים. בדעת הרמ' יש אומרים שהמצווה היא רק מדברי חכמים. בדעת הרמב"ן מבואר שהמצווה היא מהתורה גם בזמן הגלות. יש מחלוקת על דעת הרמ' האם בזמן העתידי תתחדש מצוות ישוב הארץ ותהיה כמצווה מהתורה [כך נראה בס' מגילת אסתר] או שגם לעתיד לפי הרמ' אין מצווה מהתורה. גם לדעות שבעתיד תתחדש המצווה יש לדון האם הגענו למצב העתידי שבו שוב מתחדש המצווה. לדעת ס' פאת השולחן נראה שנפסק כרמ' שהמצווה היא בסיסת מדרבנן . אולם לדעת מו"ר הרב צבי יהודה קוק נפסק כדעת הרמב"ן. לפי עניות דעתנו נראה כדעת חלק מן האחרונים שסברו שאף שהרמ ל' מנה צווה זו בתרי"ג מצוות אין כוונת הרמ' שאין חיוב לשבת בארץ ישראל. אנו סוברים שהרמ' סובר שענין ירושת הארץ תלוי במתנה האלוקית ובזכות שהקב"ה מזכה אותנו לשבת בארץ. ענין ירושת הארץ לא מוגדר כמצווה אלא כשכר וזכות שהקב"ה מזכה אותנו לשבת בארץ. אולם לאחר שהקב"ה נותן לנו מתנה זו ושכר זה בודאי שאסור לנו לדחות את המתנה האלוקית. כשם שהקב"ה נותן לאדם הפרטי חיים בריאים. וכי זה מצווה לחיות חיים בריאים? זו מציאות חיים שודאי אסור לנו לפגוע בה ויש על כך גם איסור ונשמרתם מאד לנפשותיכם. כך על אחת כמה וכמה ברמה הלאומית. אם הקב"ה נותן לנו את ארץ החיים ומבריא אותנו האם מותר לנו לפגוע בחיי האומה. זהו המרד הנוראי ביותר אפילו יותר מחטא המרגלים. המרגלים לא רצו לקבל את הארץ לפנישניתנה לעם ישראל. אולם מי שמואס בארץ אחרי שניתנה לו על ידי הקב"ה יש כאן כפיות טובה ומרידה בקב"ה במתנה האלוקית שניתנת לנו. כשם שאסור לפגוע בחיי היחיד כך אסור לפגוע בחיי האומה. לא רק זאת אלא שהתורה גם מחייבת אותנו במלחמת מצווה לשמור על הארץ. מלחמת מצווה זה דבר חריג שהתורה מחייבת אותנו להיכנס לסכנה בכדי להחזיק בארץ. [גם לפי הרמ' שאולי אין מצווה לכבוש להיות צבא ההתקפה לישראל. ודאי יש שלנו מצווה להיות צבא הגנה לישראל. וע' על כך בשו"ת דבר יהושע על כך שחלק ממצוות עזרת ישראל מיד צר כולל הגנה על חלקי הארץ הקדושה]. כל טוב