שלום הרב, למדתי בספר מוסר אביך על המושג של יראת חטא, ולפי מה שהבנתי היראה היא בעצם מחוסר שלמות,שהנשמה לא מגיעה לייעודה. ובמסילת ישרים, כתוב שיראת החטא זה חלק מיראת הרוממות, לא לפגוע בכבוד הקב״ה, ולא לעשות דברים נגד רצונו.. נהיה לי קצת בילבול של המושגים, וזה מפריע לי ללימוד שאני מרגישה חוסר ידיעה, לא יודעת, אולי אין בזה סתירה ושני הדברים נכונים ומשלימים זה את זה, ואולי לא הבנתי נכון את הדברים.. אשמח אם הרב יוכל לבאר לי את הנקודה.. תודה מראש!:)

שלום רב: צורת ההסברה שונה. שני ההסברים מניחים שבמצב של יראת חטא האדם לא רק ירא מהקב"ה. היראה גדולה עד כדי כך שהיא מגיעה עד למעשים הקטנים שלמרות שהם לא נוגעים לעצם היראה על ידי הגדלת כבוד ה' או הגדלת הנשמה אדם לא ירצה ולא יבוא לעשות מעשים שפוגעים במדרגה השלמה שאותה יכול להשיג. לגבי מהות היראה הרמח"ל מתמקד ביראה מתוך חיבור לנוכחות והכובד האלוקי. ואילו מרן הרב דיבר מצד הנוכחות של הנשמה האלוקת שנמצאת בכל אדם. כל טוב