האם מועיל טבילה לכלי שלא נקנה לשימוש או נקנה למכירה? האם מותר לברך עליו? מה דין המקבלו מהקונה שטבלו ובירך עליו? תודה

ב"ה שלו-ם וברכה תוספות [אבל שאולין לא](עבודה זרה ע"ה:) וכן הרא"ש מביאים שהרשב"ם פוסק שישראל ששאל כלי מישראל שקנה מגוי צריך להטביל בגלל שהכלי חויב בטבילה אצל הראשון. התוספות לא מפרט שהראשון צריך לקנותו לשם שימושו. אולם ההגהות על הרא"ש מביא שאם הראשון לא קנה לשם סעודה אלא לשם חיתוך קלפים - אין השואל צריך להטביל. בשולחן ערוך(יורה דעה ק"כ, ח') מביא את דעת התוספות ואחר מביא את דעה ההגהות ש"יש מי שאומר". השולחן ערוך בבית יוסף(טור, שם) מבין שדין ההגהות קיים גם כאשר הראשון קנה את הכלים לשם סחורה. השפתי כהן(ט"ז) מביא דעה החולקת על ההגהות ומצריכה טבילה ולכן פוסק שהשואל יטביל בלי ברכה. מכאן ברור שחיוב טבילה קיים כאשר ישראל קנה כלי לשם שימושו. כאשר קנה לא לשם תשמישו ספק אם חייב טבילה לכן אין לברך על טבילה זו. והמקבל כלי זה שהוטבל - יש לו לטבלו בלי ברכה. כאשר קונים כלים כדי לתת אותם במתנה ורוצים להטבילם לפני נתינתם טוב לזכות את הכלים על ידי "אחר" למקבל המתנה לפני הטבלתם. בברכה הרב חגי בר גיורא