שלום, אם אני מתפלל תפילת מנחה במניין שמתפלל ערבית בזמן פלג מנחה: א. האם תפילת מנחה שלי נחשבת תפילה במניין? ב. אם חסר להם אחד למניין, האם אני יכול להשלים להם למניין? בברכה.

לשואל, שלום! תפילה זו נחשבת כ"מתפלל בשעה שהציבור מתפללים", שזה עדיף מתפילה ביחידות, אבל לא כ"תפילה בציבור" ממש. ממילא גם אינך יכול להשלים להם מניין (אלא אם כן תשלים להם כעת בלי להתפלל, ואחר כך תתפלל מנחה לעצמך). הרחבה: בעניין תפילה עם הציבור יש שתי דרגות: לכתחילה היחיד צריך להתפלל עם הציבור ממש, אבל גם אם הדבר אינו אפשרי עליו להשתדל להתפלל בביתו בזמן שהציבור מתפללים (שו"ע או"ח סי' צ ס"ט). לדעת המגן אברהם (סי' צ סקי"ז וסי' רלו סק"ג), כאשר היחיד מתפלל תפילה אחרת משל הציבור (שחרית ומוסף, או מנחה וערבית, שאמנם זהות בנוסחן בתפילת העמידה אבל שונות במהותן), אינו נחשב כמתפלל עם הציבור ואף לא כמתפלל בזמן שהציבור מתפללים. לדעתו צירוף מנחה וערבית גרוע אף יותר משחרית ומוסף, מפני שהלכתית יש כאן "תרתי דסתרי": בשחרית ומוסף אין סתירה בין התפילות, כי זמן תפילת שחרית כשר גם למוסף. לעומת זאת במנחה וערבית יש זמן שעד אליו מותר להתפלל רק מנחה ומשם ואילך רק ערבית, ונחלקו תנאים (רבי יהודה וחכמים בברכות כז ע"א) האם זמן זה הוא פלג המנחה או השקיעה. להלכה נפסק: "דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד", אבל אין לעשות תרתי דסתרי (שו"ע סי' רלג ס"א). אם כן, מניין שחלקו מתפלל מנחה וחלקו ערבית הינו סתירה מיניה וביה. הט"ז (סי' רלו סק"ד) הסכים עם המגן אברהם שאין זו תפילה בציבור, אבל לדעתו יש לזה על כל פנים מעלה של "מתפלל בזמן שהציבור מתפללים". לכן כתב המשנה ברורה שם (סקי"א), שמי שבא לבית הכנסת למנחה ויהיה לו מניין מאוחר יותר לערבית, עדיף שיתפלל מנחה בזמן שהציבור מתפלל ערבית וזה נחשב כ"בשעה שהציבור מתפללים", ואחר כך יתפלל ערבית עם המניין המאוחר. אמנם במשנה ברורה (סי' צ סק"ל) כתב: "אם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מיקרי 'בשעה שהצבור מתפללין'; ואם מתפלל עמהם בבית הכנסת - מיקרי תפילת הציבור". מלשונו בסיום ניתן להבין שזוהי כתפילה בציבור לכל דבר, אבל ממקורותיו (בשער הציון סקכ"ג: צל"ח ברכות ו ע"א ומגן גיבורים בסי' צ, אלף המגן סקי"ד) נראה שכוונתם שהדבר נחשב כתפילה בשעה שהציבור מתפללים ותו לא (ועיין בשו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' קלב), וזה בהתאם למה שנראה מדבריו בסי' רלו לגבי מנחה וערבית. מאידך, בברכי יוסף (או"ח סי' סט סק"ב, בשם אחד מחכמי ירושלים, רבי יעקב מולכו) כתב שמניין שחלקו מתפלל מנחה וחלקו מוסף מצטרפים, ודימה זאת לדברי הרמ"א (סי' קט ס"ג) שיחיד המתפלל שחרית והגיע ל"אתה קדוש" יכול לומר קדושה עם ציבור המתפלל מוסף (ולדעתו גם השולחן ערוך שם, החולק וסובר שזהו הפסק, יודה במקרה זה; ועיין באגרות משה או"ח ח"ד סי' כ, שהעיר על השוואתו לעניין הקדושה). אך יתכן שגם הוא יודה שבמנחה וערבית הדבר לא שייך, מפני שזהו תרתי דסתרי, כאמור. (הרב עובדיה זצ"ל, בשו"ת יביא אומר ח"ו או"ח סי' כא, בסופו, התיר למי שכבר התפלל ערבית מוקדמת להשלים מניין לאלו שמתפללים מנחה אחר כך, וכן במשנה הלכות ח"י סי' כג. אבל נראה שגם לדבריהם אינם יכולים להתפלל יחד זה מנחה וזה ערבית כמניין, ובמשנה הלכות ח"ו סי' מח אף חשש בזה ל"לא תתגודדו", עיין שם) נמצא, אפוא, שתפילתך עם מניין שמתפלל תפילה אחרת נחשבת בדרגה נמוכה של "תפילה בזמן שהציבור מתפללים", אבל לא "תפילה בציבור" וממילא גם אינך משלים להם את המניין.