תודה על התשובה רציתי להבין מה הכוונה 1. "כשיש באבדה סימן הבעלים אינם מתייאשים אף לאחר זמן רב" כמה זמן נחשב זמן רב ? מה עלי לעשות בינתיים (לתלות מודעות?) ומתי המוצא יוכל להשתמש באבידה כשלו? 2. וכן לגבי "יאוש לא מדעת לא הווי יאוש" מתי אוכל להניח שהבעלים התייאשו? תודה

שלום וברכה, 1.המוצא חפץ שיש בו סימן צריך להכריז על מציאת החפץ כדי שהמאבד יוכל לאתר את החפץ, ההכרזה יכולה להיעשות על ידי תליית פתקים במשך כחודשיים בלוח מודעות במקומות מרכזיים סמוך להיכן שהאבדה נמצאה. לאחר מכן המוצא צריך לשמור על החפץ עבור בעליו עד שיבוא אליהו הנביא ויאמר לנו של מי האבדה. כיון שגם אם הבעלים יתייאש מהחפץ זה אינו מאפשר למוצא לזכות בחפץ כיון שבשעה שהוא נטל את האבדה הבעלים עדיין לא התייאש. לאחר ההכרזה, אפשר לשום כמה האבדה שווה ולרשום את שוויה בפנקס בו יהיה רשום סימני האבדה. אלא אם כן זו אבדה שיש לה ערך אישי לבעלים כמו תכשיט וכדו'. כמו כן שומר האבדה מחויב למכור את האבדה קודם שהיא תתבלה ותתיישן, ולשמור את הממון לבעלים. 2.ישנם חפצים שברור לנו שבעליהם שמו לב שהם אבדו להם מיד אחר נפילתם, כגון דברים כבדים שאדם שם לב להפחתת המשקל שלהם, כך הדין בכסף שנפל מכיס הבעלים. כיון שאדם רגיל למשמש בכסף שבכיסו. כמו כן אם אדם מוצא מציאה שניכר שהיא מושלכת שם זמן רב, יכול להניח שהבעלים וודאי שם לב לאבדתו במשך הזמן הרב שעבר מהנפילה. בחפצים שייתכן שהבעלים עדין לא שם לב שנפלו ממנו, אנו נוקטים שלא היה ייאוש בעת הרמת החפץ, והמוצא מחויב לשמור עליהם למרות שאין בהם סימן. בברכה, הרב מרדכי גרוס.