בכתיבת עבודה אקדמית או מאמר בנושא תורני אנו מצטטים הרבה פסוקים. יש חשיבות להביא את הפסוקים בצורתו ובשלמותו. העבודה /המאמר נכתב במחשב ומודפס לאחר מכן. כיצד יש לכתוב פסוקים המכילים את הצורות השונות של שם ה’? החלפת ה’ ב-ד’ או ק’? הוספת מקפים בין א’-ל’ , י’-ה’ או א’-ד’? תודה

לשואלת, שלום! ממה שביררתי אצל מכרים בדרך כלל אין הקפדה בכתיבה אקדמית על כתיבת שם ה' במלואו. כדאי לתאם זאת עם מי שמקבל את העבודה, ואולי רק הצורה 'יקוק', שמוצעת בהעתקת הפסוקים מפרויקט השו"ת, חריגה וצורמת יותר לעין. אם יש חשש שבסופו של דבר החומר המודפס יושלך לאשפה, מוטב שלא לכתוב בו את שמות ה' כצורתם. ניתן לכתוב "ה'" במקום שם ה', ו"אלוקים" שמקובל מאוד בספרות. לגבי הוספת מקף בין אותיות השם, הדעות חלוקות האם זהו פתרון מספיק. מסתבר שאם חזותית המקף נראה כמפריד בין האותיות ולא כמחבר אותן הדבר מותר, בפרט שכאן אין זה אלא חשש שמא לבסוף העבודה תושלך לאשפה. אך מי שעומדת בפניו השאלה האם לגנוז שם כזה או להשליכו לאשפה - יש לגונזו. הרחבה בעניין הוספת המקף: כאמור, בעניין זה יש דעות שונות (הובאו ב'גנזי הקדש' פרק ז סעיף יד). ברור שהמקף מציין שאין לכותב כוונה לכתוב את שם ה' בקדושה (כלומר, בכתיבת סת"ם יש דין שהסופר צריך "לקדש את השמות", לכתוב לשם היותם שמות קדושים, ועניין זה חסר כאשר הכותב מוסיפים מקף). ברם, לעניין הדין שצריך לנהוג כבוד בשמות ובתום השימוש בהם הם טעונים גניזה הדעה המקובלת היא שלא די בכך שאינם קדושים, וגם שם שלא נכתב לשם קדושה טעון גניזה, אם רק נכתב כדי לציין את שם ה' (מסקנת הברכי יוסף יו"ד סי' רעו ס"ק כד; בניגוד למי שכותב "צבאות ערב", למשל, שאין כוונתו לשם ה' כלל). מכל מקום, יש אומרים שבמקרה זה חובת הגניזה היא רק מדרבנן (כך מסקנת השדי חמד, מערכת מ כלל י, עיי"ש תחילת עמ' תי, ששם שלא התכוונו לקדשו אבל ידעו שהוא שם ה' - אסור למוחקו ואין לוקין על כך). כאן השאלה היא: האם ניתן לומר שהמקף "מקלקל את צורת השם", כאילו לא נכתב כאן שם ה' כלל אלא הוכנסה בו אות נוספת. לדעת האבני נזר (יו"ד סי' שסה), כל עוד האותיות שלמות ונקראות ברצף כשם אחד המקף לא מועיל. לעומת זאת באחיעזר (ח"ג סי' לב, בסופו) כתב בפשטות שהמקף מועיל. קשה להכריע באופן החלטי בשאלה זו, ומסתבר שהדבר תלוי בשאלה כיצד כתיבה זו נתפסת, לפי הצורה החזותית ולפי המקובל בימינו: האם המקף יוצר רושם של חיבור למילה אחת או של הפרדה לשתי מילים (כך ראיתי שחילק בספר קדש לה', סי' י הערה כא).