שלום הרב, למה העולם בנוי בצורה כזאת שיש לאדם הרבה נפילות שהוא צריך כל הזמן להתמודד ופעמים רבות להתרומם מהם לאחר שהן קורות?

הפסוק אומר: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", לכן האדם עלול לנפילות בטבעו מראשית יצירתו ולאורך כל ההיסטוריה, ואף ענקי העולם לא ניצלו מהטבע הזה. סיבת הדבר היא שהמעלה הגדולה ביותר בקרבת אלוקים דומה לקרבה העמוקה ביותר בין בני האדם, והיא - רחוק שמתקרב. האפשרות לנפילה נותנת לאדם את הבחירה, והוא נעשה שותף בקרבת אלוקים ולא רק מקבל את טובו של ה'. הריחוק שנוצר על ידי נפילותיו של האדם מפני שניתנה לו בחירה הוא המצע של מעלת בעלי התשובה על צדיקים גמורים, מעלת בעלי התשובה על פני הצדיקים הגמורים היא שהמרחק והניתוק שנוצרו על ידי החטא הם בעצמם מעמיקים ודוחפים לקרבה יתרה ביותר. הנפילה בסופה מביאה למעלה גדולה, וכלשון רבותינו: "לחיילא יתיר", לתוקף גדול יותר של אהבת ה' וקרבתו.