שלום. להלן תשובותיי לשאלות שלכם: א. חשבון המים על שמי ב. נוסח הסעיף הוא: "השוכרים יישאו בכל התשלומים הכרוכים בשימוש שוטף בנכס, לרבות ארנונה, מסי רשות מקומית, חשבון החשמל והמים, תשלומים שוטפים לוועד בית, שימוש בגז וכדומה". ג. החשבון משולם בהוראת קבע, חלק אחד כבר ירד, השני עוד לא. ד. לא כתוב שאני מחויב להודיע למשכיר. אלו הסעיפים הרלוונטיים: 25. המשכירים יבצעו תיקונים או ישאו בתשלומים עבור תיקונים הדורשים בעל מקצוע, והנדרשים בכדי לאפשר לשוכר את השימוש לו הוא זכאי על פי חוזה זה, והצורך בהם לא נגרם עקב מעשיהם או מחדלם של השוכרים. 26. המשכירים יבצעו את התיקונים להם הם אחראיים בתוך זמן סביר לאחר שנודע להם על הצורך בהם. אם השוכרים ביצעו את התיקון הנדרש קודם לחלוף זמן התיקון הסביר, הם יקבלו החזר בגובה עלות התיקון הנמוכה ביותר שהיתה אמורה להיות למשכירים. 27. במקרים דחופים, או כאשר לא ניתן להודיע למשכירים על הדרוש תיקון, או במקרה של עיכוב לא סביר בביצוע התיקון מצדם של המשכירים, הרי שהשוכרים רשאים לתקן את הדרוש, ויוכלו לקזז את עלותו הסבירה והמוכחת של התיקון מדמי השכירות. בהמשך להערתכם הרביעית וכפי שכתבתי בשאלתי המקורית - קשה לומר שמדובר בתקלה, כי אם יותר קרוב לטעות אנוש מצערת. תודה רבה,

שלום וברכה; על פי הנתונים הנ"ל נראה, שיש עילה לתבוע מהמשכיר את תשלום חשבון המים היתר על חשבון ממוצע, כיון שהשוכר לא מתחייב לשלם אלא על דברים שידע עליהם, ולא על פתיחת הברז שאם היה יודע למה משמש היה נזהר מלגעת בו. אך יותר נראה לעשות כאן פשרה, שכל אחד ישלם חצי מהעלות. יש לציין, שהדברים נדונו ע"פ דברי צד אחד לעילה לתבוע, ואין זה מחייב שב"ד יכריע לטובת השוכר. הרחבת הדברים: ראשית יש לדון, על מי חלה חובת תשלום דמי המים שהתבזבזו; מצד אחד אפשר לומר אומדנא, שהשוכר לא התחייב לשלם בחשבון המים אלא את השימוש השוטף, ולא על מים שהתבזבזו בגלל תקלה. וכן נראה מהגמ' (כתובות ב., רמב"ם אישות י, יז-יט) גבי חתן שאם לא כנס אחר יב חודש חייב לשלם מזונות, ואם מחמת האונס לא כנס אפ' באונס שלו כגון שחלה, פטור מתשלום מזונות, וכן גבי אדם ששכר פועלים להשקות שדהו וייבש הנהר באמצע היום, שאם אין דרך הנהר בכך, בעל השדה פטור מלשלם להם על שאר היום כיון שהוא אנוס (ב"מ עז.). והוא הדין כאן, אף שהתחייב לשלם את חשבון המים, לא התחייב במקרה של אונס. אך יותר נראה לומר מכיוון שהחשבון נרשם על שם השוכר, הוא נכנס במקום המשכיר לעמוד מול רשויות המים בכל חיובי המים של הדירה, ובכלל זה כל מים שהתבזבזו סתם. (עיין פסקי דין י-ם כרך ב עמ' עז אות ב, משפטיך ליעקב- פסקים ותשובות ח"ג סע' כד.) אם כן, חיוב תשלום כל חשבון המים, חל על השוכר. אך מ"מ יש לדון אם אפשר לתבוע את המשכיר על כך שלא מסר את המידע על ברז ההסקה שבפתיחתו מזרים לתוכה מים בלא שאפשר לשים לב לכך. אך יש כאן בעיה לחייב את המשכיר, כיון שבמקרה שלנו אי הודעתו אינה אפ' גרימת נזק ואי אפשר לחייבו על כך אלא אולי יש לשוכר תרעומת על המשכיר שלא הודיעו וגרם לו הפסד. (זה קצת דומה לכובש עדותו (ב"ק נו.) שאע"פ שחייב להעיד, פטור, וכאן זה אפ' פחות כיון שאין כאן מצוה.) ועוד בעיה במקרה שלנו, שהשוכר שמע רעשים ממערכת ההסקה ולא דיווח על כך למשכיר, ויכול המשכיר לטעון שהשוכר גרם נזק לעצמו בכך שלא דיווח על הרעשים, וכיון שאם היה מדווח, היו עולים על הברז הפתוח ולא היו מתבזבזים כ"כ הרבה מים. אך נראה שיש צד אחר לחייב את המשכיר; הגמ' (ב"ק מ.) אומרת, שאדם ששאל שור בחזקת שהוא תם, והשור הזיק והוברר שהוא שור מועד, אם השואל לא ידע כלל שהוא שור נגחן, הוא פטור לגמרי מהתשלום כיון שלא קיבל שמירה על שור מועד אלא על שור סתם שאינו נוגח, ובעל השור משלם הכל. ואם השואל ידע שהוא נגחן אך לא ידע שהוא מועד, הוא משלם חצי נזק כיון שגם אם היה השור תם היה צריך לשלם כך, והבעלים משלם את חצי הנזק השני. מגמ' זו עולה, שאע"פ שהשואל חייב גם באונסים, אין הוא מתחייב על מה שלא יודע ממנו, (וכן פסק הרמב"ם נזקי ממון ד ח-ט) ובמקרה שלנו נראה שאפשר מכח זה לחייב את המשכיר בתשלום המים, שהרי השוכר לא התחייב לשלם את המים שזרמו עקב פתיחת ברז שלא ידע מה גורמת פתיחתו ואף לא היה יכול לדעת על הזרימה לאחר שנפתח משום שהזרימה בתוך ההסקה לא ניכרת בבית, והמשכיר ידע על כך ולא הזהיר את השוכר, וזה כשור שהבעלים ידע שהוא מועד ולא אמר לשואל, והשואל חשב שהוא תם. ושונה הדבר מפיצוץ צינור או משאר ברזי צנרת הקיימים בדירת מגורים, שאם יפתח או יסגור ברז יגלה את זה מיד כשלא יזרמו מים בצנרת, או יזרמו פתאום במקום שלא זורמים בד"כ. מכל מקום, למעשה נראה שעל דרך הפשרה ראוי שכל אחד ישלם חצי מהחשבון היתר, כיון שמצאנו בגמ' מקרים שכאשר לא הייתה ממש פשיעה, לא מחייבים בסכום מלא, כגון (בבא קמא דף קיב.) גבי יתומים שמת אביהם והניח פרה שאולה והם חשבו שהיא של אביהם ואכלו אותה, שמשלמין דמי בשר בזול, ולא מחיר מלא. בשורות טובות הרב ש. ידידיה לוי