האם יש מקרה שיהיה צורך ליטול את ידיו עם ברכה לצורך משקה?

לשואל, שלום! נטילת ידיים לצורך שתיית משקה אינה טעונה ברכה בשום אופן. על פי הדעה המקובלת בפוסקים ונהוגה למעשה גם אין צורך ליטול ידיים כלל לשתיית משקה, אפילו אם השותה נוגע בשתייה, כגון השותה מים בידיו או מוצץ את אצבעו. הרחבה: בזמן שנהגו וינהגו בעז"ה חיי הטהרה בישראל במלואם, מי שכללית גופו טהור ורק ידיו טמאות (כי נגע ב'ראשון לטומאה', המטמא את הידיים בלבד, או כי הסיח דעתו מלשמור על טהרת ידיו) צריך ליטול את ידיו לפני נגיעה במשקה אם אינו רוצה שהמשקה ייטמא (עיין רמב"ם הל' שאר אבות הטומאות פ"ח הל' א, ה, י). אני מסופק האם נטילה זו היתה טעונה ברכה, שהרי השמירה על טהרת הידיים והמשקה איננה חובה, והרמב"ם בהלכות ברכות (פ"ו ה"ב) הזכיר ברכה רק על נטילה לפני אכילה ותפילה וקריאת שמע, ולא הזכיר בשום מקום ברכה על נטילת ידים לטהרה מעבר לכך. בזמננו, כאשר כלל גוף האדם טמא בלאו הכי (מביקור בבתי קברות וכדומה), ההקפדה על טהרת הידיים ונטילתם היא תקנת חכמים כדי להתקדש לפני האכילה וגם כדי שלא יישכח המושג של נטילת ידיים (עיין חולין קו ע"א). לכן, הלכות הנטילה אינן חופפות לגמרי להלכות הטומאה והטהרה, אלא רק לפי מה שתקנו חכמים כחובה גם בזמן שאין טהרה. תקנת חכמים הברורה היא ליטול ידים על אכילת לחם, ועל נטילה זו יש לברך. לדעת כמה ראשונים יש ליטול גם לפני אכילת מאכל רטוב ("דבר שטיבולו במשקה"), דבר שאמנם היה נצרך כשנהגו טהרה (כי אלמלא הנטילה הידים הטמאות יטמאו את המשקה והמשקה את האוכל) אבל ספק אם החמירו בו חכמים גם כשלא נוהגים בטהרות, ולכן הלכה למעשה אין לברך על כך (שו"ע סי' קנח ס"ד, וראה משנה ברורה שם סק"כ בשם הגר"א הסובר שאף יש לברך). על שתייה לא תיקנו חכמים ליטול ידיים (שו"ע שם סעיף ו), והנימוק לכך בראשונים הוא שהשותה בכוס אינו נוגע במשקה. לאור זאת יש מן האחרונים שסברו שמי שנוגע במשקים שהוא שותה, כגון שהוא שותה בכפות ידיו, עדיף שיטול ידיים (דעת הבן איש חי, שנה ראשונה, תזריע, אות יח, וראה 'שער הציון' במשנה ברורה שם ס"ק לג על דעת הט"ז), אך גם לדעתם הרי זה ללא ברכה. והדעה המקובלת אינה כך, אלא שמכיוון שאין זו דרך השתייה המקובלת לא תיקנו חכמים נטילת ידיים לשתייה כלל (משנה ברורה שם ס"ק כז ושו"ת רדב"ז ח"ד סי' עח).