ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שמיעת זמר ששר שירים לא טובים. | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ב טבת תשע"ו

שמיעת זמר ששר שירים לא טובים.


הרב בניהו שרגא

שאלה:
שלום כבוד הרב,
א’- האם מותר לשמוע שיר קודש של זמר ששר שירים בעיתיים, כגון שירי אהבה וכדו’?
ב’- האם יש בעייה לשמוע שיר שעושה טוב לבנאדם(מילים מעודדות וכדו’), אבל יש בשיר מילים לא יפות, כלומר האם זה שאחתוך את המילים האלו, עושה את השיר למותר לשמיעה?
ג’- אני חי בפנימייה, אם חברי החדר שומעים שירים לא טובים, האם מותר לי להישאר בחדר, והאם עלי למחות בהם, שיכבו את השירים, אף על פי שזה יכול לגרום לכעס?
תודה רבה!

תשובה:
שלום וברכה,

א-מותר לשמוע ממנו שיר קודש. המילים בשיר הזה הן חיוביות. כמובן שיש עדיפות לשמיעה מאדם כשר יותר.

ב-עדיף לחפש שירים שכל תכנם הוא חיובי. מן הסתם גם המוזיקה הולחנה ברוח לא מתאימה.[ראה דברי בעל 'וישב הים' המובא בהרחבה למטה].
לא חסר היום מגוון של שירים וזמרים כשרים וטובים.

ג-אם השירים גורמים להרהורים לא טובים-יש לצאת מהחדר.
בכל מקרה, כדאי ליצור יחס טוב ומכבד עם חברי החדר באופן שיכבדו אותך בחזרה כשתאמר להם שמפריעים לך שירים כאלו. בסך הכל יש להם אפשרות לשמוע עם אוזניות.

ראה בהרחבה בהמשך בעניין שמיעת שירים.

בהצלחה


הרחבה

1. שיר עגבים המעורבים בו מילים גסות או שתוכנו נוגד כללי צניעות כשירי אהבה בין בחור לבחורה, אסורים. יש בשירים אלו כדי לעורר את המחשבה וההרהור האסורים .
ב'ילקוט מעם לועז' [ספר דברים עמוד תסב] השווה בין המזבח לשולחן. על פי השוואה זו העלה שבדומה לקרבן שמלווה אותו שירת הלויים כך השולחן צריך להיות עם דברי תורה ושירי קודש. ו'חבל על אלו שמזמרים שירים לועזיים שיש בהם דברי עגבים שמנבלים השולחן והקדושה בורחת משם'.

כמובן, שירים אלו אסורים אף אם הם בשפה העברית.
כך תקף ר' חזקיה אבולעפיה בספרו בן זקונים דף לה את שיריו של עמנואל :' עמנואל אין עמו א-ל , עם הזמה חרף השיר, לכן ישים האיש גואל את כל שיריו תחת הסיר'. מדובר על עמנואל הרומי [חי לפני כ750 שנה] שהכניס בשיריו ענייני עגבים. [עיין על כך בהרחבה ב'ספר וסייף' עמוד 40].

גם השו''ע אסר לקרא בשירים אלו-
וכך לשון השולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שז סעיף טז
'מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים (תהילים א, א), ועובר משום אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד) לא תפנו אל מדעתכם; ובדברי חשק, איכא תו משום מגרה יצר הרע; ומי שחיברן ומי שהעתיקן, וא"צ לומר המדפיסן, מחטיאים את הרבים.
הגה: ונראה לדקדק הא דאסור לקרות בשיחת חולין וספורי מלחמות, היינו דוקא אם כתובים בלשון לע"ז, אבל בלשון הקודש, שרי. (וכנ"ל מלשון שכתבו התוספות פרק כל כתבי, וכן נהגו להקל בזה)'.
ציין המשנה ברורה סימן שז ס"ק סב
'לקרות בשיחת חולין וכו' - ובדברי חשק שהוא מגרה יצה"ר לכו"ע אסור אפילו בלה"ק וכל שאסור לקרותו אסור אפילו לטלטלו [ט"ז]'.

המזמר בשירי עגבים פסול מלהיות ש''ץ.
וכך מובא בשו"ת רדב"ז חלק ב סימן תתט
'ולענין ש"ץ שהוא נעים קול ומזמר בבית המשתאות בשירי עגבים בשירים של דופין /דופי/ מוחין בידו ואם אין רוצה לשמוע מעבירין אותו ועליו ועל כיוצא בו אמר הכתוב נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה כן השיב הריא"ף ז"ל בתשובה'.


2. שירים המעורבים בהם תוכן שאינו תואם את כללי היהדות כגון שירים שעניינם שפיכות דמים או אמונה בכח זר, פסולים. שמיעת שירים כאלו בשפת הקודש גרועה משמיעתם בשפה זרה שכן בכך מטמא את הלשון הקדושה.

יש לדעת שיש כח לשיר לפרוט על נימי הנפש ולחבר את האדם לרעיון מסוים. כמה יפה לעשות זאת בשירי קודש באופן שירגיש שמחה וחיבור לתוכן השיר. כמה הפסד יש לשיר שירים אחרים שיחברו אותו לרוח זרה או ריקה.

וכך בשו"ת חוות יאיר סימן קט
'...תכלית השירים הוא התעוררות השומעים לתמצית הדבר המובן ומכווין בשיר. לכן אם מעורר האדם לדעת ותבונה לקחת מוסר השכל וד"ת הרי תכליתו טוב ואם מעורר לתאוה ולשחוק וק"ר =וקלות ראש= וליצנות ובכה"ג ודאי תכליתו רע ואפילו יהי' בלה"ק אדרבה גרע טפי מצד המחבר והמשורר כי הוציאו לשון הקדש לחול ולטומאה'.

3. גם מוזיקה ללא מילים , יש בה כדי להשפיע. הדבר מורגש בשמיעת מוזיקות מסויימות שמלהיבות את האדם לרקוד בצורה פרועה או לא צנועה. יש גם מוזיקה שגורמת לעשות פעולות חיצוניות, כוחניות מסוכנות, כגון לנסוע במהירות מופרזת וכדומה.

אף מחשבתו של מעבד השיר משפיעה על השומע.

וכך כתב בליקוטי מוהר"ן תורה ג [והוסיף שלימוד תורה שבע''פ מגן עליו מפני השפעות של מנגן רשע]:
'הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון אזי טוב לו, כמו שיתבאר. כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הצפרים, כדאי' במדרש (ויקרא פ' ט"ז) מפני מה מצורע טהרתו תלויה בשתי צפרים חיות טהורות יבא קלניא ויכפר על קלניא. כי נלקה מחמת קולו שדבר לשון הרע. נמצא מי שהוא כשר נמשכת הנגינה שלו מן השתי צפרים חיות טהורות. וכתוב בזוהר (ויקרא דף נ"ג ע"ב) שהשתי צפרים הנ"ל יונקים מאתר דנביאים ינקין. לכך נקרא המנגן חזן, מלשון חזון. היינו לשון נבואה כי לוקח הנגינה מאתר דנביאים ינקין. וכשהמנגן הוא רשע אזי הוא לוקח הנגינה שלו מצפרים אחרות שבקליפה. וכתוב בזוהר כי הצפרים שבקליפה יונקין מדדי המלכות. וכד אתפליג ליליא כדין כרוזא כריז כצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני אדם: והתיקון הוא שיוכל לשמוע נגינה מכל אדם, הוא על ידי שילמוד בלילה תורה שבע"פ, היינו גמרא שהיא בחי' לילה. כדאיתא במדרש כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לא היה יודע מתי יום ומתי לילה. רק עי"ז כשהיה לומד תורה שבכתב, היה יודע שהוא יום, וכשלמד תורה שבע"פ, היה יודע שהוא לילה נמצא שהתורה שבע"פ היא בחי' לילה. וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין כ"ד.) במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי. וכתיב (בראשית א') ולחשך קרא לילה. היינו על ידי שילמוד ש"ס. יתקן השית עיזקאין שבקנה. שמהם יוצא הקול. וזהו (איכה ב') קומי רוני, בלילה. היינו שתהיה תקומה להרנה, היינו על ידי הלילה. שהיא גמרא ש"מ. אך כשלומד שלא לשמה, היינו בשביל שיתקרא רבי, הלימוד אינו בחשיבות כל כך. וכשלומד בלילה חוט של חסד נמשך עליו ומגין עליו שלא יזיק לו המחשבה הנ"ל'.

וכך כתב בשו"ת וישב הים חלק ב סימן ז
'...בניגוני שירי עגבים, שעצם הנגון בפני עצמו חובר לשם כך, לעורר את היצר לאותו ענין מכוער, כידוע לבקיאים בזה, שבענין המוסיקה כח הפועל בנפעל הוא ביתר שאת ועוז, שיכולים ע"י סוגי הקולות לעורר באדם הרגשות כפי ענין מחשבת המחברם וכוונתו בחיבור אותו השיר, אם לטוב ואם למוטב, ורובם לכוונת זנות וע"ז חוברו, וכנודע ומפורסם...'.

ושם כתב בהערה ז [שם האריך במתן עוד מקורות].
'סוד ענין זה הביאו הרב אגרא דכלה (בפרשת שופטים) וז"ל: קבלה מרבותינו דכח הפועל בנפעל, וממילא ממונו ורכושו של אדם שהאדם מסגלו על ידי מעשיו, הנה יש בממון ורכוש ההוא כח הפועל, על כן נאסר לנו לפרוט מתיבת המוכסים כיון שכח הפועל יש בממון ההוא, והאדם הכשר שיקחנו לעצמו הנה יגרום לנפשו פעולות זרות כפי כח הפועל הנפשיי מבעלים הראשונים...'.

וכך הוסיף ב'וישב הים' שם באות י
י. והנה מה שכתבתי לעיל שלא יתכן שניגוני שירי העגב יעוררו הרגשות הנרצות והמתאימות והראויות להתלוות אל התפלות, שהם הכניעה ויראת הרוממות הצריכים כדי לעמוד לפני מלכו של עולם בכובד ראש, ואדרבא, בלי ספק שבכח הפועל שבנפעל יעוררו בשורריהם הליצנות וקלות ראש, וכמו שכבר רמז לכך הרב ערוגת הבושם בראש פרקו הנאה שם, הנה עתה מצאתי תנא דקא מסייע לן בזה, הוא הרב האיתמרי כמהר"ר אליהו הכהן ז"ל מאיזמיר בספרו שבט מוסר (פרק ל"ד) שכתב וז"ל: גם כשאומר החזן איזה פיוט כנהוג, שאומר בחגים ובמועדים בניגון, יבחר שיהיה מהניגונים המכניעים את הלב ומביאים מורא ופחד, ושיהיו דברי הפיוט דברים הנוגעים אל הלב בלשון זך ונקי ודברים מסודרים כראוי, כאילו ברוח הקודש נאמרו וכו', ומה גם אם הם שירים מסודרים על פי הקבלה [עיין שער הכוונות דרוש נוסח התפלה דף נ' ע"ד], לפי שהניגון וסדר הדברים מכניס יראת ה' בלב השומעים, ונותנים לבם אל התפלה. מה שאין כן כשהפיוטים הם בניגון המעורר הריקוד והשמחה החיצונית, שמביא לשומעים לצחוק וקלות ראש, ולפרוק מעליו עול מלכות שמים, ולהמליך יצרו עליו לטרדו גם להרהורים רעים ולמחשבות זרות, והקולר תלוי על החזן הגורם, עכ"ל.
...שו"ר ענין זה יוצא כמבואר בספר מאמר מרדכי (סימן תק"ס סק"ב) שהביא בשם השל"ה ושאר ספרי מוסר, שלא לזמר שירי עגבים וכיוצא לתינוק, שזה מוליד לתינוק טבע רע וכו' עכ"ל. והרי התינוק אינו מבין המילים רק שומע הניגון בלבד, ובכל זאת כתב שזה פוגם נפשו ומשחיתו, אלא מוכח דכח הפועל בנפעל וכנ"ל. וכ"כ בחומר האיסור בזה בספר שבט מוסר (פרק כ"ד) עי"ש. והגם שיד הדוחה פתוחה להשיב על ראיה זו, שדברי הניבול פה הם הגורמים ולא הניגון, מכל מקום המבקש האמת יודה בה שהיא אמיתית, דעל כל פנים זה וזה גורם, ודו"ק'.


4. מכל הנאמר לעיל עולה, שגם במוזיקה זרה שאין במילים שלה כדי לחבר לתוכן שאינו ראוי, עדיין המוזיקה עצמה משפיעה. מכאן מובנת העדיפות לבחירת שירים שהמילים והלחן שלהם עובדו ע''י אנשים כשרים.
ובוודאי שלא כדאי לשמוע שיר בעל תוכן שלילי שצנזרוהו. סוף סוף שומע את המגינה שהולחנה כדי לעורר את התוכן המרוחק.

5. אמנם מעיקר הדין, אם התוכן איננו שלילי, מותר לשמוע שיר לועזי.
וכך לשון מובא בפירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א,טז
'...ודע, כי השירים המחוברים, באיזו לשון שיהיו, אמנם יבחנו בענייניהם, והם נוהגים מנהג הדיבור, אשר כבר חילקנוהו. ואמנם בארתי זה, אף על פי שהוא מבואר, לפי שראיתי זקנים ואנשי מעלה מאומתינו, שכאשר יהיו במשתה יין, בחתונה או בזולתה, וירצה אחד לשיר שיר ערבי, אפילו היה ענין זה השיר בשבח הגבורה או הנדיבות - וזה מן החלק האהוב - או בשבח היין, יגנו זה בכל אופן מן הגינוי, ואין מותר אצלם לשומעו. ואם ישיר המשורר שיר מן השירים העבריים - לא יגונה זה, ולא יחשב חמור, עם היות בזה הדיבור מה שהוזהר ממנו, או המאוס. וזו סכלות גמורה, לפי שהדיבור לא יאסר, ויותר, ויאהב, וימאס, ויצווה באמירתו, לפי לשונו, אלא לפי עניינו. שאם יהיה ענין זה השיר מעלה - צריך לאומרו, באיזו לשון שיהיה; ואם יהיה עניינו פחיתות - צריך להניחו, באיזו לשון שיהיה. ולא עוד, אלא שיש אצלי בזה תוספת, שאם יהיו שני שירים שלהם ענין אחד, לעורר כח התאוה ולשבחו ולשמח הנפש בו, והיא פחיתות, וזה מחלק הדיבור המאוס, לפי שהוא יעורר ויזרז למידה פחותה, כמו שיתבאר מדברינו בפרק הרביעי, ויהיה אחד משני השירים עברי, והאחר ערבי או בלשון אחרת - תהיה שמיעת העברי והדיבור בו יותר מאוסה אצל התורה, למעלת הלשון, ושהיא אין ראוי להשתמש בה אלא למעלות...'.

לסיכום-
העיקר נעוץ בהשפעת השיר על האדם.
אם ההשפעה שלילית ונוגדת את רוח היהדות [הן מפאת תוכנו של השיר והן מפאת סוג המוזיקה]-
אין לשומעו ללא הבדל מה היא שפת השיר.
כיון שגם למחשבת יוצר המוזיקה והניגון יש השפעה, כדאי לשמוע שירים המעובדים על ידי אנשים כשרים.

שנזכה שיקויים בנו 'ושם נשיר שיר חדש...'.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il