האם מי ששאל מטריה שנשברה מחמת הרוח ,פטור,גם לדעת הש"ך בסימן,שמ ,ס"ק ו?

שלום וברכה, הש"ך בסימן שמ ס"ק ו, נחלק על תרומת הדשן סי' שכח, שפסק שהשואל כלי זיין כדי להילחם בהם, ונפלו בני העיר ביד השונאים ולקחו להם כלי הזיין, פטורים מלשלם על הכלים, כיון שנחשב למתה מחמת מלאכה. ת"ה ביסס דינו על הגמ' שפוטרת השואל חתול שנועד להילחם בעכברים, והרגוהו העכברים, משום שנחשב למתה מחמת מלאכה. הש"ך חלק על ת"ה, כיון שבדין הגמ' החתול הוא הלוחם, וכשהרגוהו העכברים נחשב למת החפץ המושאל מחמת המלאכה. אך בכלי זיין החייל\שומר הוא הלוחם, ולא כלי הזיין, והאונס ארע ללוחם ולא לכלי הזיין. וממילא אינו נחשב למתה מחמת מלאכה. יעויין שם שתלה הדבר במחל' השו"ע בסעיף ג והי"ח שם. בנדון השואל מטריה ונשברה מחמת הרוח, אם היא נשברה תוך כדי שימוש רגיל ברוח שהמטריה אמורה לעמוד בה, השואל פטור מדין מתה מחמת מלאכה אף לדעת הש"ך. כיוון שהאונס אינו מחמת מחזיק המטריה אלא ישירות למטריה. לעומת זאת אם השואל השתמש בה ברוח שהמטריה אינה אמורה לעמוד בה. או אם השואל הרגיש שהרוח עומדת להרוס המטריה, ולא מיהר לקפל אותה חייב אף לדעת ת"ה, כיון שפשע. במקרה שהדבר אינו מבורר, הדבר תלוי במחל' הפוסקים סביב דברי הרמ"א בסימן שמ, סעיף ג. בברכה, הרב מרדכי גרוס.