יש לי שאלה הלכתית בנוגע לטיולים בחול: בשיחה עם בת זוגתי (אנו בפגישות האחרונות וכנראה נתארס בקרוב) עלה עניין טיול בחול. אני אדם שמאוד מאוד אוהב טבע ובע"ח, ולכן לצד טיולים רבים בארץ חשוב לי מעת לעת (נגיד פעם בשנה ) לטוס לחו"ל - זה יכול להיות שבוע קצר וזה יכול להיות עד חודש שלם העניין הוא שבת זוגי טוענת במלא הרצינות והביטחון שישנו איסור הלכתי לצאת מהארץ שלא לצורך (פרנסה, בריאות,זיווג) ולכן אין עניין שזוג דתי יטייל בחול - וזה גם לאחר שהצגתי בפנייה שיש המון מרכזים תורניים וניתן לטייל בכל נקודה נידחת ועדיין לקיים אורך חיים דתי (בתי חב"ד, טיולים מאורגנים בקפידה וכו’). לכן שאלתי מתחלקת לשני רמות: - האם אכן יש איסור הלכתי לצאת מהארץ לכמה שבועות או אפילו חודשים אך ורק לצורך טיול ופנאי? (תוך השתדלות מן הסתם לשמור על אורח חיים תקין - ביקור במקומות צנועים וכו’) -במידה ואין איסור - האם ישנו אידיאל או ערך הלכתי (תקנה.מנהג.סייג...כל דבר שבסגנון) באי יציאה מהארץ? דבר שהוא כה עקרוני להלכה שבגינו עדיף לבטל שידוך (במידה ואתעקש להמשיך ולטייל) ? אשמח לקבל מידע על מקורות הלכלתיים שנוגעים לנושא הנ"ל - תודה רבה

שלום תחילה אברך אותך שתזכה בקרוב למסד את הקשר בקשר של קיימא בברית האירוסין. בענין היציאה לחו"ל לטיול - רוב הפוסקים אוסרים זאת כפי שיובאו במקורות בהרחבה. אם זאת יש פוסקים המתירים זאת. גם הפוסקים שהתירו ציינו בדבריהם את דברי הרמב"ם (הל' מלכים ה,ט-י): "ואע"פ שמותר לצאת, אינה מידת חסידות, שהרי מחלון וכליון, שני גדולי הדור היו, ומפני צרה גדולה יצאו, ונתחייבו כליה למקום. גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל, ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה. וכן הוא אומר: כי רצו עבדיך את אבניה, ואת עפרה יחוננו". ביחס בין הצורך לנסיעה לחו"ל וקשר השידוכין - חשוב לתת משקל מתאים לכל תחום או נקודת חיבור בינך ובין הבחורה איתה אתה נפגש. לכל אחד יש סולם ערכים אידאלים ועקרונות שהם מנחים אותו בחיים לאורם הוא חי ובהם הוא רואה את שליחותו. ישנם נושאים פחות חשובים אך עקרוניים שיתכן ואדם יצטרך "להקריב" עבור נישואין וקשר אמיץ ובריא עם בת זוגו. שקול את הדברים כפי שאתה רואה אותם מה עיקר ומה טפל ובעז"ה תגיע למסקנה נכונה וטובה ותזכה להקים בית נאמן ושלם. הרחבות: (סיכום הדעות על פי מאמרו של הרב חיים סבתו (תחומין כרך ט' עמ' 257) לדעת הראב"ד והרא"ש, האיסור לצאת לחו"ל הוא אף ע"מ לחזור, אבל לשיטתם איסור זה אינו אלא לשוט; אבל לצורך מצוה, או אף להרויחא - מותר. לדעת הגר"א, לדעת הירושלמי סובר שהאיסור לצאת לחו"ל ע"מ לחזור אינו אלא בכהן ולא בישראל. ובישראל מותר לצאת ע"מ לחזור לכל צורך. ואילו לבבלי האיסור לצאת לחו"ל ע"מ לחזור הוא גם בישראל. לדעת הרמב"ם, האיסור לצאת לחו"ל ע"מ לחזור הוא גם לישראל, ולא הותר אלא לישא אישה, ללמוד תורה ולסחורה. לפירוש הרב ישראלי - מהיתר הסחורה נלמד להתיר גם לכל דבר הרשות, וכ"ש מצוה, חוץ מטיול. לדעת המהרי"ט: מותר לישראל לצאת לחו"ל ע"מ לחזור לכל צורך, ומידת חסידות היא שלא לצאת שלא לצורך אף ע"מ לחזור. לכהן אסור לצאת אף ע"מ לחזור, אלא לישא אשה או ללמוד תורה, או להציל מן הגויים. לישראל מותר לצאת אף להשתקע לצורך נשיאת אשה או ללמוד תורה. לדעת התוס': להשתקע - אסור אף ע"מ לישא אשה וללמוד תורה. לצאת ע"מ לחזור - לכהן: אסור אלא לישא אשה, ללמוד תורה ולהציל מן הגויים. ולישראל: לפירוש הרב קוק (משפט כהן) בתוס': מותר לצאת ע"מ לחזור לכל צורך. ולפירוש המהרי"ט בתוס': אסור לצאת אלא לישא אשה וללמוד תורה. נמצא שלדעת הרמב"ם, הראב"ד, הרא"ש השו"ע - ויתכן שאף התוס' - לצאת לחו"ל לטיול אף ע"מ לחזור -אסור. ההיתר לצאת לחו"ל לטייל לישראלי יכול להיות רק לבבלי אליבא דמהרי"ט או לירושלמי אליבא דהגר"א (ולדעתו הבבלי חולק עליו בזה). המתירים: הרב שלמה דיכובסקי (תחומין כרך כ' עמ' 399) היציאה לחו"ל מותרת לצורך. במסגרת ה"צורך" ניתן לכלול גם טיול, שמטרתו ראית נפלאות הבריאה, וכן נופש או טיול לרפואת הגוף או רפואת הנפש. ומתוך מאמרו של הרב חיים נבון (באתר דעת): הרב זלמן נחמיה גולדברג טען שכשם שמקילים לצאת לחו"ל לצורך הרווחת נכסים, כך יש להתיר לצאת לחו"ל לצורך הרווחת הגוף והרווחת הנפש, היינו - לצורך נופש.(תחומין כרך כ' עמ' 403) הרב אהרן ליכטנשטיין אף הוא מיקל בעניין זה, מתוך הרחבה של המושג "סחורה": הרב לכטנשטיין מבאר שלא מסתבר שיהיה אסור לאדם לצאת לראות דבר שאין בארץ, נופים או תרבות, ואילו לצאת כדי לעסוק בסחורה יהיה מותר, אף כשמדובר באדם העשיר כקורח. לכן הוא נוטה לומר שכל טיול המְקדם את האדם מבחינה ערכית, רוחנית ותרבותית - מותר.(מתוך דבר קשר לתלמידי ישיבת הר עציון גליון 874) יום טוב