שלום! יש לי 2 שאלות... 1. בתפילה אנחנו אומרים "עושים באימה רצון קוניהם". האם המילה קוניהם לא עלולה ח"ו לרמוז לריבוי ישויות? כמו ש"שומריהם" זה השומרים שלהם אז קוניהם יהיה הקונים / יוצרים שלהם? אם המילה היתה ללא י )קונהם( זה מסתדר... הקונה שלהם. אבל בכל הגרסאות שראיתי המילה מופיעה דווקא עם י גם בסידורים שאני מכיר כסידורים שמאד מקפידים להיות נכונים לשונית. 2. בדור המבול כתוב בתנ"ך שבאו "בני האלוקים" אל בנות האדם ומהם יצאו הנפילים והענקים. בפשט זה הגיוני... "אלוקים" מתייחס למנהיגים ושופטים שלפעמים מוזכרים במילה הזו והתורה מדגישה שאפילו המנהיגים שלהם חטאו. אבל ברגע שלומדים קצת יותר לעומק המפרשים והגמרא אומרים שמדובר במלאכים ואפילו את השמות שלהם. איך זה יתכן? לפי הבנתי למלאכים אין יצר הרע הרי הם שליחים / התגשמות של רצון השם! בנוסף איך יתכן שהם ישאירו גנים כלשהם שעברו הלאה? בנוסף אם זה באמת מלאכים למה התורה כתבה את זה הרי בעונש רואים שרק האנושות נענשת ולא מוזכר שום עונש למלאכים או ספציפית לבני האלוקים אז לכאורה זה מיותר?!

שלום רב לשואל היקר. א. לגבי "עושים באימה רצון קוניהם" - אין כאן חלילה רמז לריבוי ישויות. זו צורת לשון המופיעה גם בתנ"ך: "בורא השמים ונוטיהם" (ישעיהו מ"ב ה'), כלומר: נוטה אותם. כך גם "קוניהם" פירושו: הקונה (הבורא) שלהם. ב. לגבי "בני האלוקים" - אכן בפשט יש מבארים שמדובר בבני שופטים ושרים. אולם בדברי חז"ל ובספרי המקובלים מבואר שישנם מלאכים שניתנה להם בחירה מסוימת, הכל בערכין. חז"ל אף מזכירים את שמחזאי ועזאל ומבואר שנענשו. כמו כן, במדרש (רבה) מתואר שבאותו דור היה גילוי גדול של כוחות רוחניים, עד שאפילו תינוק בן יומו היה מבחין ברוחות ובמזיקים. לכן אין קושי בכך שהתורה מתמקדת בעונש בני האדם, שכן זהו עיקר עניינה של פרשת המבול. ככלל צריך לדעת ששלמות התורה היא רק ע"י תורה שבעל פה, לא ניתן חלילה להפריד אותם, וכבר האריכו בזה גדולי ישראל בכל הדורות (כדאי להרחיב בזה בספרי המהר"ל ןבעיקר בספרו תפארת ישראל). בברכה רבה,