שלום לרב, בתורה מצויין חטא עץ הדעת כשהדו שיח בין הנחש לאישה נכתב בפירוט רב, כל השכנוע שלו והויכוח, כחמישה פסוקים. אך בנוגע לאיש, מצויין רק שהאישה נתנה לו והוא אכל. לא מצויין שהוא חשב או אמר כלום. שאלתי היא מה הסיבה שזה נכתב כך, מן הסתם יש לתורה כוונה בעניין.

ספק אם יש לנו "כלים" ברורים שיכולים לספק תשובה חד-משמעית לשאלות מסוג זה, מה גם שחז"ל לימדונו במקומות רבים שכמות פסוקים אינה מעידה על מידת חשיבות. כך לדוגמה, התורה בסיפור "מעשה אליעזר" ומאוד קיצרה הלכות מילה, וביותר מכך - קידושין: האם אלה פחות חשובים? חלילה. וכבר אמרו במשנה חגיגה (א, ח): ”הִלְכוֹת שַׁבָּת, חֲגִיגוֹת וְהַמְּעִילוֹת, הֲרֵי הֵם כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִין בְּשַׂעֲרָה, שֶׁהֵן מִקְרָא מֻעָט וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת“. ללמדך שהמבחן הכמותי שגוי בעליל. עם זאת, בנדון דנן ניתן להעלות סברה, שדיון הנחש והאישה הוא הוא התשתית לכל המעשה, בעוד שהאדם "נגרר". מה אפוא יותר הגיוני מכך שכמות העיקר תהא גדולה הרבה מכמות "הנגרר"! ואחר הכל, כאמור, אין זו אלא סברה אנושית, פשוטה, שמן הסתם אינה ממצה את העניין במהותו.