הושע פרק ד

(א) שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ: (ב) אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו: (ג) על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו: (ד) אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן: (ה) וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך: (ו) נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך (ואמאסך) מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני: (ז) כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר: (ח) חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו: (ט) והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו: (י) ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר: (יא) זנות ויין ותירוש יקח לב: (יב) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם: (יג) על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה: (יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט: (טו) אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי יהוה: (טז) כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב: (יז) חבור עצבים אפרים הנח לו: (יח) סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה: (יט) צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם: