27. המשך מידת הפרישות

לפרוש מדברים המותרים, להסתפק במועט, אין זו מידתו של כל אדם. זו מידת חסידות. רוב הציבור אינם יכולים להיות חסידים ואינם נדרשים להיות חסידים. די להם שיהיו צדיקים, דהיינו - שישמרו מדברים האסורים בלבד. אבל יש יחידי סגולה שהם מסוגלים להתרומם יותר מהרגיל, שהם יכולים לדרוש מעצמם יותר. בציבור יש מדרגות מדרגות, לא הכל שווים. יש כאלה שיש להם כוחות רוחניים יותר גדולים והם נדרשים ליותר. להם מתאימה מידת הפרישות. "קדושים תהיו" - פרושים תהיו, קדש עצמך במותר לך. לא רק להתרחק מאיסורים ממש, אלא גם מדברים המותרים שאין בהם איסור מצד עצמם, אעפ"כ יש להתרחק מהפרזה בהנאות, להתרחק מכל הנאה מיותרת, להסתפק במועט, להתחנך לא להיות נגרר אחר יצרו גם בדברים המותרים. אין מדובר בהתרחקות מדברים הנחוצים לאדם, מדברים כאלה שאם יחסרו לו הוא יחלש ויסבול, כי אסור לאדם למנוע מעצמו את הדרוש לו. אלא מדובר בהתרחקות מדברים שאינם נחוצים, שאפשר לוותר עליהם ולא יחסר לו כלום.

הנהגת הפרישות לאלה שמתאימים לכך, מעדנת את כוחות הנפש, מזככת את הנטיות ומפנה אותם לאפיקים רוחניים, אידיאליים. מיחידי סגולה אלו נדרש לנהוג לפנים משורת הדין ולהתרחק מכל דבר שיש בו חסרון אפילו הוא מותר עפ"י הדין. דוגמא לכך ממעשה שאירע לר' יהושע בן לוי. ההלכה אומרת שאם באו גויים וצרו על עיר ואמרו: "תנו לנו את פלוני שחטא לנו והוא מסתתר בעיר, ואם לא תסגירו אותו אלינו, אנו נכבוש את העיר ונהרוג את כולכם". ההלכה אומרת שאם אותו אדם המבוקש רשע שמחויב מיתה, מותר להסגיר אותו ולהציל ע"י כך את כולם. רבי יוחנן אומר: אפילו אינו רשע, אם תובעים דווקא איש מסוים, מותר להסגיר אותו ולהציל את העיר. היה מעשה כזה, שבאו גויים ודרשו שיסגירו לידם אדם מסוים, הלך ר' יהושע בן לוי לאותו אדם המבוקש והשפיע עליו שיסגיר את עצמו ולא יגרום לחורבן כל העיר. ואותו אדם שמע לר' יהושע בן לוי והסגיר את עצמו. ר' יהושע בן לוי היה רגיל שהיה נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב, ומאותו מעשה הפסיק אליהו להתגלות אליו. צם ר' יהושע בן לוי צומות רבים עד שיתגלה אליו אליהו זכור לטוב. התגלה אליו אליהו ואמר לו: "למסורת איני מתגלה" - למי שמסגיר אנשים למיתה איני מתגלה. אמר לו ר' יהושע בן לוי: "והלא עשיתי כמשנה וכהלכה". אמר לו אליהו: "וכי זו משנת חסידים?" זה אמנם לפי הדין, אבל אין זו מידת חסידות, ולא היה לך להיות מעורב בהסגרה זו.

יש מידת ההלכה ויש מידת חסידות. ומי שראוי לכך, עליו להתעלות למידת חסידות, אעפ"י שמידת הפרישות אינה מידתו של כל אדם אלא של יחידים יוצאים מן הכלל, אבל מעשיהם של אותם יחידים פועלים על כולם. על ידם מתעלה הכלל כולו. כמו שאמרו חכמים על ארבעה מינים שבלולב שהם כנגד ארבע כיתות בישראל, וכשהם מחוברים יחד הם מכפרים אלה על אלה.