ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
- ספריה
- חזון קדומים
- כתובות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
הרמב"ם עוסק באריכות בהשוואה בין שלוש לשונות בנתינת גט:
אם תתני לי מאתיים זוז, הרי זה גיטך.
על מנת שתתני לי מאתיים זוז, הרי זה גיטך.
לאחר שתתני לי מאתיים זוז, הרי זה גיטך.
השוואה זו מתייחסת לארבעה מרכיבים:
זמן חלותו של הגט
הצורך בתנאי כפול ובשאר משפטי התנאים
דין האישה בשלב הביניים [בין נתינת הגט לנתינת הכסף]
היכן צריך להמצא הגט בזמן נתינת הכסף
נעיין תחילה בדברי הרמב"ם בהלכות אלו. וזו לשונו בפרק ו מהל' אישות, העוסק בכללי משפטי התנאים 1 :
המקדש על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לא נתקיים אינה מקודשת, בין שהיה התנאי מן האיש בין שהיה מן האישה, וכל תנאי שבעולם בין בקידושין בין בגירושין בין במקח וממכר בין בשאר דיני ממון צריך להיות בתנאי ארבעה דברים .
ואלו הן הארבעה דברים של כל תנאי, שיהיה תנאי כפול, ושיהיה הין שלו קודם ללאו, ושיהיה התנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו. ואם חסר התנאי אחד מהן הרי התנאי בטל, וכאילו אין שם תנאי כלל, אלא תהיה זו מקודשת או מגורשת ויתקיים המקח או המתנה מיד, וכאלו לא התנה כלל הואיל וחסר התנאי אחד מן הארבעה 2 .
כיצד? האומר לאישה, אם תתני לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תתני לי לא תהי מקודשת, ואחר שהתנה תנאי זה נתן לה הדינר, הרי התנאי קיים והרי זו מקודשת על תנאי, ואם נתנה לו מאתים זוז תהיה מקודשת ואם לא נתנה לו אינה מקודשת.
ובסוף הפרק שם 3 , ממשיך הרמב"ם -
המקדש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מקודשת משעה שנתקיים התנאי לא משעה שנתקדשה. כיצד? האומר לאישה, אם אתן ליך מאתים זוז בשנה זו הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא אתן ליך לא תהי מקודשת, ונתן הדינר לידה בניסן, ונתן לה המאתים זוז שהתנה עמה באלול - הרי זו מקודשת מאלול, לפיכך אם קדשה שני קודם שנתקיים התנאי של ראשון הרי זו מקודשת לשני, וכן הדין בגיטין ובממונות בשעה שיתקיים התנאי הוא שיהיה גט או יתקיים המקח או המתנה.
בד"א בשהיה שם תנאי ולא אמר מעכשיו, אבל אם אמר לה, הרי את מקודשת לי מעכשיו בדינר זה אם אתן ליך מאתים זוז ולאחר זמן נתן לה מאתים זוז - הרי זו מקודשת למפרע משעת הקידושין אע"פ שלא נעשה התנאי אלא לאחר זמן מרובה, לפיכך אם קידשה אחר קודם שיעשה התנאי אינה מקודשת, וכן הדין בגיטין ובממונות.
כל האומר מעכשיו אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים התנאי למעשה אלא אף על פי שהקדים המעשה תנאו קיים, אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו, ואם התנה בדבר שאי אפשר לקיימו הרי זה כמפליג בדברים ואין שם תנאי, וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו ואינו צריך לכפול התנאי ולא להקדימו למעשה.
ובהתאם לדבריו, כותב הרמב"ם גם בהל' גירושין 4 -
המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת. וכבר בארנו בפרק ששי מהלכות אישות משפטי התנאין כולם, ושם נתבאר שהמגרש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעה שיתקיים לא בשעת נתינת הגט לידה. לפיכך יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות תנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון אע"פ שהגיע הגט לידה, ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת. ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי, ואם נשאת לא תצא אלא אם כן לא נשאר בידה לקיימו שהרי בטל התנאי. ושם נתבאר שאם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך, או שאמר לה הרי את מגורשת על מנת כך וכך , כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה, לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע הגט לידה, ואם אבד או נשרף אפילו מת הבעל קודם שיתקיים התנאי הרי זו מקיימת התנאי אחר מותו וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה ויש לה להנשא לכתחלה אע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי, ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת.
והוסיף הרמב"ם 5 -
המגרש את אשתו לאחר זמן קבוע - הרי זו מגורשת כשיגיע הזמן שקבע , והרי זה דומה לתנאי ואינו תנאי, דומה לתנאי שהיא מתגרשת כשיגיע הזמן שקבע, ואינו תנאי שהמגרש על תנאי הרי גירש וזה עדיין לא גירש עד שיגיע אותו זמן. לפיכך המגרש על תנאי צריך לכפול תנאו וזה אינו צריך לכפול דברו ולא לשאר משפטי התנאין שבארנו .
כיצד? האומר לאשתו, הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלושים יום - אינה מגורשת בו אלא לאחר שלושים יום, ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף בתוך שלושים יום אינה מגורשת.
הלכה והניחתו בצדי רשות הרבים ונגנב או אבד משם לאחר שלושים יום - הרי זו מגורשת , הואיל והיה הגט קיים ביום שהיא מתגרשת בו וייחדה אותו במקום שאינו רשות הרבים, שצידי רשות הרבים אינן כרשות הרבים.
וכן אם תלה הגירושין במעשה דינו כדין מגרש אחר זמן. כיצד? כגון שאמר לאישה, הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו עד שתתני לי מאתים זוז הרי זו מתגרשת אחר שתתן. ואינו צריך לכפול תנאו ולא לשאר משפטי התנאין שבארנו. שהרי לא גירש על תנאי, אלא עדיין לא גירש זה אלא תלה הגירושין בעשיית כך וכך ואחר כך תתגרש.
ומה בין המגרש על תנאי לזה שקבע זמן לגירושין או תלאן במעשה? שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואינן גומרין עד שיתקיים התנאי, לפיכך כשיתקיים התנאי נתגרשה אם היה הגט קיים אע"פ שאינו ברשותה, ואינה צריכה לחזור וליטלו או להיותו ברשותה, אחר שנתקיים התנאי. שהרי הגיע לידה תחלה בתורת גירושין. ואם נשאת קודם שיתקיים התנאי - לא תצא כמו שבארנו. אבל התולה גירושין בזמן או במעשה לא הגיע גט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פיקדון עד הזמן שקבע או עד שתעשה המעשה, לפיכך כשיגיע הזמן צריכה להיות הגט ברשותה או תחזור ותטלנו או שיהיה במקום שייחדה אותו בו אע"פ שאינו רשותה כמו שבארנו ואחר כך תתגרש בו. ואם נשאת קודם שיגיע הזמן שקבע או קודם שתעשה המעשה שתלה בו הגירושין - תצא והולד ממזר, שעדיין היא אשת איש גמורה ואין כאן שם גירושין.
ב. התמיהות בפסקי הרמב"ם
יש לבאר באופן כללי את המשמעות של כל אחת מהלשונות, ומדוע השוני בהלכותיהן.
ובאופן מפורט, יש לתמוה תמיהות אחדות:
* מדוע בתנאי של 'ע"מ שתתני' אין צורך במשפטי התנאים? לכאורה נראה היה לומר, שאם בתנאי של 'אם תתני' יש צורך במשפטים אלו, אז ק"ו שב'ע"מ שתתני' הם ידרשו. שהרי לכאורה תנאי זה מחודש יותר - הגט חל למפרע! וכיוון שבתנאי של ע"מ החידוש גדול יותר, ודאי שנדרוש את הדרישות הקיימות ב'אם'.
* הרמב"ם אומר, שבתנאי של 'אם תתני' הגט חל בזמן קיום התנאי. יוצא שעד אז האישה אינה גרושה אלא אשת איש. אם כך, איך פוסק הרמב"ם שאם נישאת לא תצא?!
* בתנאי של 'ע"מ שתתני' פוסק הרמב"ם, שמותרת לינשא לכתחילה. והסיבה - אין חוששים שמא לא תקיים את התנאי. אלא, אנו מתירים לה לינשא מתוך הנחה שתקיים את התנאי, ויתברר למפרע שהיא גרושה. ואם כך, אז לכאורה גם בתנאי של 'אם תתני' צריך להתיר לה לכתחילה. שהרי הרמב"ם פוסק שאם נישאת לא תצא [דבר שמצד עצמו טעון בירור וכדלעיל]. וא"כ מדוע אינה נישאת לכתחילה, הרי אין איסור אשת איש לגביה? ע"כ מפני החשש שמא לא תקיים את התנאי. והרי לכך לא חיישינן, כמו שרואים בתנאי של ע"מ.
* בתנאי של 'אם תתני' הגט חל במילוי התנאי, כדלעיל. וכן בלשון של 'לאחר שתתני' הגט חל בזמן נתינת הזוזים. לאור זאת מצופה שהדרישה למיקומו של הגט בזמן קיום התנאי צריכה להיות זהה. ואילו ברמב"ם - ב'לאחר שתתני' ישנה דרישה שהגט יהיה בסימטא וכדו', ואילו ב'אם תתני' הגט יכול לחול אפי' אם הוא ברה"ר!
ג. גדרי הלשונות הנ"ל
תנאי של ע"מ הוא בעצם אינו תנאי כלל [במובן ההלכתי של המושג]. והגט חל מיד בזמן הנתינה, אלא שהמגרש רוצה שהגט יחול רק אם תתן זוזים. נתינה זו אינה מהווה חלק ממעשה הגירושין. אם היא תתרחש אז יוודע לנו שרצונו היה לגרש. ואם לא - לא. וכל עוד לא קויים ה'תנאי' אנו נמצאים במצב של חוסר ידיעה גרידא, אבל אין בזה חסרון כלשהו בעצם הנתינה או החלות של הגט. כלומר, קיומו של התנאי אינו מברר למפרע, אלא רק מיידע אותנו שהיו בעבר גירושין. ואם לא קויים התנאי נודע לנו שלא היו בעבר גירושין [כאדם שקונה חפץ, ולאחר זמן נודע שהוא פגום, והרי זה מקח טעות מעיקרו].
לשון של 'לאחר שתתני' ג"כ אינו תנאי כלל. אלא הוא קובע שכל הגירושין - הנתינה והחלות - יהיו רק לאחר נתינת הזוזים. עד אותה שעה, אין הגט אצלה אלא בתורת פיקדון, ותו לא.
לעומת לשונות אלו, הלשון של 'אם תתני' היא מהות חדשה -
מהות חדשה זו מורכבת, לדעת הרמב"ם, משני חידושים שחידשה התורה:
א - קיום התנאי אינו דבר חיצוני [ כקיום התנאי בע"מ], אלא הוא חלק מיצירת הגירושין . חידשה התורה, בפרשת התנאים, שיכול המתנה להוסיף הוספות לעצם היצירה. ובענייננו - בגירושין רגילים, הגט בלבד הוא היוצר את הגירושין. בגירושין עם תנאי של 'אם' - הגט ונתינת הזוזים שניהם כאחד הם הפועלים את הגירושין.
ב - נתינת הזוזים, שהיא כאמור חלק מעצם מעשה הגירושין, חלה למפרע . כלומר, למרות שנתינה זו נעשית זמן מה לאחר נתינת הגט, וכאמור היא מהווה חלק מעצם מעשה הגירושין, בכל זאת הגירושין חלים למפרע. המעשה שנעשה כעת, פועל על העבר!
[עצם מציאות כזו, שפעולה עכשווית תפעל על העבר מצאנו כבר במקומות אחרים. כגון, בקידוש החודש. בי"ד בהכרזתם "מקודש מקודש" הם היוצרים בזה את החודש. ובכל זאת, החודש מתחדש ע"י הכרזתם, כבר בלילה הקודם!]
ד. יישוב התמיהות לאור הנ"ל
לאור החידוש בגדר של תנאי 'אם', והבחנת ההבדל בין שלוש הלשונות, ניישב עתה את שאלותינו דלעיל.
משפטי התנאים -
בלשונות של 'ע"מ' ו'לאחר', אין בהם חידוש הלכתי כלשהו. ולכן אין צורך ללמוד את תוקפם מתנאי בני גד ובני ראובן 6 [שזהו המקור בתורה שמועיל תנאי, ולכן אנו דורשים שכל תנאי ידמה להם 7 ]. לכן אין כלל צורך במשפטי התנאים, שהללו נובעים מהחידוש ביכולת להתנות. אולם באלו, שאין בהם חידוש - אין צורך.
אולם בתנאי של 'אם', שהוא החידוש שבתנאים, נזקקים אנו ללמדו מבני גד ובני ראובן, וממילא בעינן למשפטי התנאים.
בתנאי של 'אם', לא תינשא ואם נישאת לא תצא -
סיבת איסור הנישואין אינה מחשש שמא לא תקיים את התנאי [שהרי לא חיישינן לכך, כדמוכח ב'על מנת'], אלא מפני שבאמת לא חלו עדיין הגירושין. אולם אם נישאת לא תצא, שהרי היא עתידה לקיים את התנאי, וכשתתן - תהא מגורשת למפרע. כלומר, יווצר למפרע מצב של גירושין, וממילא יתברר שאינה אשת איש.
מיקום הגט -
ב'לאחר שתתני', הגט צריך להיות ברשותה או בסימטא. שהרי רק בזמן הנתינה של הזוזים תהא 'נתינה' של הגט ויחולו הגירושין, שהרי עד אז הוא בגדר פיקדון.
ב'אם תתני', הגט יכול להיות ברשות הרבים, שהרי מעשה נתינת הגט היה כבר בעבר. אולם, מאידך, הגט חייב להיות בעולם, כיוון שרק בשעת נתינת הזוזים חלים הגירושין.
ב'על מנת שתתני', מעשה הגירושין וחלותם הכל נעשה בזמן נתינת הגט. ונתינת הזוזים אינה אלא מעשה חיצוני, ללא תפקיד כלשהו ביצירת הגירושין. ואין בו החלת הגירושין למפרע. אלא בזמן קיום התנאי נודע שאכן היו גירושין בעבר. ממילא אין כלל צורך שיהא הגט בעולם בשעת קיום התנאי [כמו שאין צורך שהבעל יהיה חי בזמן קיום ה'תנאי'].
ה. ביאור בסוגית אין אונס בגיטין, לאור הנ"ל
אומרת הגמ' 8 -
"אמר רבא: ולעניין גיטין אינו כן. אלמא קסבר רבא: אין אונס בגיטין. מנא ליה לרבא הא? אילימא מהא דתנן: הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש, ומת בתוך שנים עשר חודש - אינו גט; מת - הוא דאינו גט, הא חלה - הרי זה גט, ודלמא לעולם אימא לך: חלה נמי אינו גט, והיא גופא קמ"ל, דאין גט לאחר מיתה ".
ומקשה התוס' 9 -
"אי אין גט לאחר מיתה גרידא הוה בעי לאשמועינן, לא הוה ליה למינקט הרי זה גיטך אם לא באתי, שעושה תנאי, אלא הרי זה גיטך לאחר מיתה"!
ועפ"י ביאור הנ"ל בדעת הרמב"ם הקושיא מיושבת -
אמנם המשנה באה להשמיענו שאין גט לאחר מיתה. ובכל זאת העדיפה המשנה להשמיענו דין זה בדרך של תנאי: 'אם לא באתי', ולא בסתמא: 'הרי זה גיטך לאחר מיתה'. דבתנאי של 'אם' הגט חל למפרע, וא"כ היה מקום לומר, שאעפ"י שבדרך כלל אין גט לאחר מיתה - כאן בכל זאת הגט יחול, שהרי לאחר מיתה הגט יחול למפרע! קמ"ל שאפ"ה אמרינן אין גט לאחר מיתה.
יסודות מרכזיים שנזכרים או מתחדשים בשיעור זה
* תנאי של 'אם' מוגדר כתנאי, כיוון שקיום התנאי מהווה חלק מעצם יצירת החלות, ויצירה זו חלה באותה שעה למפרע.
* לאור הנ"ל, בתנאי של 'אם' בעינן תנאי כפול, לכתחילה לא תנשא, ואם נישאת לא תצא, הגט צריך להיות קיים, ומספיק שיהיה בעולם.
* 'תנאי' של 'על מנת' אינו תנאי, דהמעשה והחלות נגמרו בשעה הראשונה. ולא נותר אלא להיוודע, האם באמת הוא רוצה דבר.
* לאור הנ"ל, ב'על מנת' אין צורך במשפטי התנאים, יכולה להנשא, הגט אינו צריך להיות קיים כלל בשעת קיום ה'תנאי'.
* 'תנאי' של לאחר זמן אינו תנאי, דהמעשה והחלות יהיו רק בשעת קיום התנאי.
* לאור הנ"ל, ביצירת חלות לאחר זמן אין צורך במשפטי התנאים, אם נישאת תצא, הגט חייב להיות ברשותה.
^ 1. הלכות א - ג
^ 2. ועיין שם הל' יג
^ 3. הל' טו - יז
^ 4. פרק ח א
^ 5. שם, פרק ט הל' א - ה
^ 6. במדבר לב כט - ל
^ 7. גיטין עה ע"א
^ 8. כתובות ב ע"ב
^ 9. שם, ד"ה ודילמא
^ 2. ועיין שם הל' יג
^ 3. הל' טו - יז
^ 4. פרק ח א
^ 5. שם, פרק ט הל' א - ה
^ 6. במדבר לב כט - ל
^ 7. גיטין עה ע"א
^ 8. כתובות ב ע"ב
^ 9. שם, ד"ה ודילמא
כאב הגלות ותקוות הגאולה
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
למה ללמוד גמרא?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
