בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מאמרים נוספים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
4 דק' קריאה
הגענו כעת לשיא חדש בדרך גאולתנו. כעת הגענו ללב העימות בנינו לבין שכנינו הערבים. העימות על הר הבית, מקום בית מקדשינו.
כעת מתבררת בעליל צדקתו של מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שאמר שאסור להכנע ללחץ ולותר על איזה חלק מא"י. חל על זה דין של יהרג ואל יעבור, כדין כל כפיה לעבור על דת בפרהסיה. אין זה להנאת עצמם, אלא להעביר אותנו על דתנו. הנה הערבים לא מוכנים לקבל תמורה ולו גדולה ביותר במקום אחר, והם דורשים דוקא את השלטון על מקום מקדשינו, וכל זה רק כדי לקחת מאיתנו את מקום קודשנו לשם עבודה נכרית בלתי קדושה. וזה מברר למפרע את משמעותו של כל המאבק על א"י, שכל כולו מאבק דתי וחובה למסור את הנפש ולא להכנע לאיומים ולסכנות.

אם על כל מצוה ואפילו על ערקתא דמסנעא צריך למסור את הנפש, כ"ש על מצות ישוב א"י ששקולה ככל התורה כולה, וק"ו בן בנו של ק"ו, שעל שמירת השלטון בירושלים בהר הבית צריך למסור את הנפש ויהרג ואל יעבור, שהרי בית המקדש הוא לב לבו של עם ישראל והוא שורש כל התורה והמצות. מי שח"ו מוכן למסור את מקום מקדשנו לזרים אפילו בשקול של פקוח נפש, הרי הוא מחלל את ד' ברבים חלול ד' שאין כמוהו, ולא היה כמוהו מעולם בכל הדורות.

עיני כל העולם נשואות לירושלים ולהר הבית. כולם מרגישים קשר עמוק לעיר קודשנו. אין להתפלא על כך, שכן ירושלים היא יסוד העולם, אבן שתיה שממנה הושתת העולם. אין לנו כל התנגדות לרצון העולם להיות קשור למקום הקודש. אנו מתנגדים לטענתם כאילו יש להם זכות שוה. אנו מתנגדים לטענה שכל העמים שווים ואין עם סגולה, אין עם שהוא ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהוא העומד בין כל העמים לבין רבש"ע. הוא המחבר את העולם עם אלוקיו. הטענה של העולם לזכות שווה, דומה לטענת קורח בשעתו "כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו על קהל ד'". זו היתה טענתו של קין כלפי הבל, כשד' שעה אל מנחתו של הבל, ולא אל מנחתו של קין.

אנחנו יודעים שרבש"ע בחר בנו מכל העמים לעם סגולה, להיות ממלכת כהנים ולהיות הממצעים והמחברים את העמים אל רבש"ע. אין דרך להתקרב אל רבש"ע אלא על ידי אלו שרבש"ע חנן אותם בסגולה עליונה, ביכולת השגה קדושה. בלעדי זה, בלתי אפשרי להתקרב אל הקודש.
כנראה, שהגענו אל שורש הבירור של סגולת ישראל, וסגולת מקום הקודש. זה אומר שכעת מתבקשת הופעת הסגולה הישראלית באופן גלוי, שכל העולם יווכח בערכם ויחודם של ישראל ותפקידם, להיות ממלכת כהנים, להיות שלוחי דרחמנא ושליחי העולם.

ביום הכיפורים כהן גדול נכנס לקודש הקדשים, לפני ולפנים, להקטיר קטורת ולהזות את הדמים. בשעה זו שהכהן הגדול נמצא בבית קודש הקדשים נוצר החיבור העליון ביותר שבין ישראל לאביהם שבשמים. הכהן הגדול הקדוש מאחיו נכנס למקום הקדוש ביותר ביום הקדוש המיוחד אחד בשנה, יום הכיפורים.
והכהנים והעם כשהיו שומעים את ד' יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
וכאשר העולם כולו ישמע את שם ד' הגדול יוצא מפי עם הקודש, אף הוא יכרע וישתחוה.

העולם מחכה להופעה הגדולה של ישראל. גם ישראל מחכים להופעה חדשה עליונה של שם ד' בתוכם. ההתערטלות של חלק מהצבור מכל דבר שבקדושה, באה מפני התביעה לתוכן יותר גבוה של קדושה. להארה נשמתית חדשה. המסגרות של הקודש בלא הופעת הרוח העליונה עליהם, אינם ממלאות עוד את הנפשות. אפילו המעשים של הקודש, המצוות והלימודים, ללא הנשמה היותר פנימית שבתוכם, נראים להם מצומצמים, מגושמים, יבשים, בלא הלחלוחית של החיים, אותה הם מבקשים. תביעה הולכת ומתגברת לתוכן הפנימי, לאור חדש עליון ממקור החיים שימלאו את כל המעשים, ואת כל המחשבות, ואת כל הכלים, ויתנו להם את משמעותם העליונה. העולם וישראל מצפים לרוח הקודש, לאור הנבואה. לא עוד תכנים נמוכים, מסגרות חצוניות, כלים ריקים, אלא נשמת כל אלו. להסיר את המלבושים המכסים את הנשמה ולראות את האור העליון. ולא יכנף עוד מורך, והיו עיניך רואות את מוריך.
ועל ידי התגלות האור העליון יתברר לכל הערך העמוק של כל מצוה, של כל דבר שבקדושה ושל כל מקום.

אל נאמר שהשאיפות הגדולות הללו גבוהות מאתנו, שאין לנו את הכוחות לעלות לפסגות הגבוהות הללו. אין לנו ברירה אחרת. זו הדרך היחידה. אם רבש"ע העמיד אותנו בפני אתגרים גדולים כאלה, סימן שיש בכוחנו להתמודד איתם.
מאתנו נדרש לשאוף לגדולות, לשאוף להתחדשות רוחנית, לשאוף לאור חדש, להגדיל את הרצון, ובכל אלו לפתוח פתח כחודו של מחט ורבש"ע יפתח לנו כפתחו של אולם. ומאליו מובן, שכל התרוממות רוחנית עליונה מותנית בתיקון המידות והמעשים.
הנסיון של הסט"א להאחז בשיא הקדושה, לכבוש את הקודש וקודש הקודשים מראה שהגענו כעת לשעת ההכרעה.

הדרך לנצח את הסט"א היא בשני שלבים: שלב ראשון , לבלבל את השטן, על ידי שישראל מחבבים את המצוות, השטן מתבלבל. זה התפקיד של התקיעות, שחוזרים ותוקעים. הוא מרגיש שמסתתמות טענותיו מול חבוב המצוות של ישראל. הוא שומע קול השופר שוב, וחושב שהגיע קיצו, כי עת גאולה באה.

השלב השני , הוא לא רק לשתק אותו, אלא להפוך אותו למלמד זכות. זה על ידי השעיר של יום הכיפורים. לתת לו את חלקו בחוץ, במקום המתאים לו, ואז הוא מניח לישראל להיות במקומם לפני ולפנים, והוא הופך לסנגור עליהם.
כך גם בסדר החיצוני. להרעיש את הסט"א הגלוי, את האויב, לשתק אותם בקרב, לבלבל אותם. שלא יוכלו לעצור את מהלך גאולתם של ישראל.
ובשלב השני, להראות להם את מעלתם העליונה של ישראל, ולהפוך את לבבם מאויבים לאוהבים.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il