על הפרק עומדת בחירת מנהיג לישראל. הבה נתבונן בדברי חכמים כיצד יש לבחון את התאמתו של אדם להיות מנהיג. אילו תכונות דרושות למנהיג. מקצת מהדברים יכולים אנו ללמוד מדברי חכמים במדרש רבה פרשת שמות. חכמינו ז"ל אמרו שהקב"ה בחן את משה רבנו לפני שקרא לו להנהיג את ישראל. "ד' צדיק יבחן". ובמה בוחנו? במרעה הצאן. "ומשה היה רועה את צאן יתרו אחר המדבר". חכמים מתארים בהרחבה את מסירותו של משה לצאן ואת הרחמים שריחם על הצאן. אמר הקב"ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר-ודם? כך, חייך שאתה נוהג את צאני ישראל! וגם את דוד המלך בחן הקב"ה בצאן ומצאו רועה ויפה. אמר לו הקב"ה: נמצא אתה נאמן בצאן, בא ורעה את צאני. אלו דברי חכמינו ז"ל.
נראה לי שהקב"ה בדק את משה ודוד דווקא כרועי צאן, מפני שבעבודה זו מתגלה המסירות והרחמנות באופן אמיתי. כשאדם מרחם על בני אדם אחרים, יתכן שהוא עושה זאת מתוך כוונות זרות, לשם כבוד, או מפני שיכירו לו טובה. מה שאין כן כשאדם מטיב עם צאן, כל הנהגתו היא מתוך רחמים טהורים. מנהיג צריך להנהיג את העם בלי כל שיקולים אנוכיים. לא בשביל השאיפה להיות מנהיג, אלא לראות עצמו משרת העם ומסור לעם ומוותר על כל רצונו האישי למען המטרה הכללית של העם.
כזה היה משה רבנו, וזה נבחן במרעה הצאן. ואכן על משה נאמר שהוא היה עניו מכל אדם. לא היה לו כל ענין בהתבלטות אישית, בקריירה. הוא היה עניו. וכן נאמר על דוד, שגם הוא היה עניו, ואמר על עצמו: תולעת אנכי ולא איש. איש כזה שאין לו כל רצון בכבוד ובמעמד, הוא ראוי להיות מנהיג.
לכן כאשר הקב"ה פנה אל משה ואמר לו, "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים", משה מסרב, ואומר, "מי אנכי כי אלך אל פרעה". גם כאשר הקב"ה חור ומפציר בו, אומר משה: "לא איש דברים אנכי". כאשר הקב"ה חוזר עוד ומפציר בו, אומר משה: "שלח נא ביד תשלח", כלומר אנכי לא מתאים, כל מי שתשלח במקומי יותר מתאים ממני. משה העניו אינו רוצה לקבל תפקיד של הנהגה. הוא בורח מפני הכבוד. דווקא איש כזה שבורח מפני הכבוד, שאין לו כל אינטרס אישי, וכולו מסירות למען עמו, הוא ראוי להנהיג את ישראל. מי יתן ונזכה בקרוב למנהיג כזה, באחרית כראשית, שיבוא ויגאל את ישראל בגאולתו השלמה.