^ 1. יבמות לא ע"ב
^ 2. דברים יט טו
^ 3. שו"ע חו"מ כח כא
^ 4. בפירושו על החומש, דברים שם. וכן דעת הרמב"ם (עדות פ"ג ד) והשו"ע (חו"מ, סי' כח יא)
^ 5. כתובות כ ע"א
^ 6. תוס' ב"ב לט ע"ב, ד"ה מחאה בפני שנים. ועיין בסמ"ע (סקמ"ב) שנוהגים כן לת"ח [שלא להטריחם לבא לבי"ד].
^ 7. הערת העורך: אבהיר קצת באריכות במקום שהרב קיצר –
מפורש בגמ' ביבמות (לא ע"ב), וכן עולה להדיא בתוס' (כתובות כ ע"א, ד"ה ורבי יוחנן) שגם לולא שיטת רש"י, קיימת בעיית 'מפיהם - ולא מפי כתבם' גם באינו אילם. היכן? בעד שאינו זוכר את עדותו בשעה שבי"ד מקבלים את כתב עדותו [ולחילופין כשהוא מעיד בע"פ את עדותו אבל לא מתוך שזוכר, אלא מתוך שקרא את כתיבתו]. ולכאורה נסיק מכאן, שגם לר"ת קיימת הבעיה הראשונה בציורים שאינו זוכר או שמת וכד'. אולם אין זה נכון. דבשלמא לרש"י עצם העובדה שהעדים כותבים מהווה פגם. אולם לר"ת הכתיבה עצמה אינה חסרון, אלא שקיימת רק הבעיה השניה – אין זה בבי"ד, ולכן אין זו עדות. וכתוצאה מכך, העדות תהיה רק בשעה שיגיע הכתב לבי"ד. ובשעה זו, אם אינו זוכר את העדות הוי כאילם, וקיים החסרון של מפי כתבם. אבל אם נפתרת הבעיה השניה, ונתייחס לכתיבה הראשונה כאל מסירת עדות, הרי שלא יכולה להיווצר כלל בעיית 'מפי כתבם'.
ובקיצור – חסרון מפי כתבם הוא רק באילם, אינו זוכר, מת וכד'. וחסרון זה קיים רק אם מוגדר שהעדים מעידים בזמן הגעת הכתב לבי"ד. אולם אם כבר העידו בכתיבה [דהיינו נפתרה הבעיה השניה], ממילא לא קיימת כלל הבעיה של 'מפי כתבם'.
^ 8. דברים כד א. ועיין גיטין לו ע"א ובדף פו ע"ב.
^ 9. פל"ב מד
^ 10. עיין גיטין לו ע"א, רי"ף ביבמות (ט ע"א בדפי הרי"ף), ולקמן, פרק שני אות ב, בדברי בעל המאור.
^ 11. כתובות כ ע"ב, ד"ה ורבי יוחנן. ועיין גם ב"ב לט ע"ב תוד"ה מחאה: "והא לא חשיב שטר אם לא נעשה מדעת מי שהוא חובתו – מוכר…נותן…לווה".
^ 12. חו"מ סי' כח סע' כ, ד"ה ודעת הר"י (עמ' קפ)
^ 13. ב"ב קנט ע"א
^ 14. שם
^ 15. עי"ש רש"י ד"ה ואח"כ נעשה גזלן
^ 16. גמרא שם
^ 17. יבמות כה ע"ב
^ 18. בעל המאור, יבמות לא ע"ב (ט ע"א בדפי הרי"ף), ד"ה כתב הרי"ף. ועיין לקמן אות ד, שגם הנמו"י סובר כך.
^ 19. שם
^ 20. לקמן אות ד
^ 21. הערת העורך: ומהקצות (סי' קמו סק"ג) מוכח שהבין, שישנו חילוק בין השיטות בעצם השורש של תירוציהם - לתוס', הענין הוא שבשטר אין חסרון של מפי כתבם. ודעת המתחייב הוא המגדיר את השטר ככזה. אולם לבעה"מ התירוץ אינו מבוסס על גדר של שטר. אלא כיוון שהוי מפי כתבו, אין חסרון של מפי כתבם, אפי' במקום שהעדות לא תוגדר כשטר [כגון, שטר מחאה, שלדעתו אינו יכול להיות מוגדר כשטר].
^ 22. ב"ב לט ע"ב
^ 23. עיין לעיל הערה 21.
^ 24. שם מ ע"א, ד"ה מחאה
^ 25. ב"ב מ ע"א
^ 26. תוס' שם
^ 27. משנה שביעית פ"י ג ד, גיטין לד ע"ב
^ 28. חו"מ סי' סז סע' ו
^ 29. חו"מ סי' סז סע' לג
^ 30. שו"ת אבה"ע סי' מה, ד"ה ובתשובה
^ 31. עיין שו"ת משיב דבר ח"ד סי' לה
^ 32. שמות כא י
^ 33. נדרים טו ע"ב
^ 34. יו"ד רלד סע' סז
^ 35. גיטין פה ע"א
^ 36. שם פג ע"ב
^ 37. ב"ב דף כ ע"א (בדפי הרי"ף), ד"ה מחאה בפני שנים. ועיין שם בהגהות מא"י שכותב: "והתוס' פירשו בענין אחר".
^ 38. סי' קמו סק"ג וסי' רה סק"א.
^ 39. עיין לעיל אות ב
^ 40. סי' קמו ה
^ 41. סי' רה
^ 42. שם
^ 43. ב"ב כח ע"א
^ 44. כתובות כ ע"ב, ד"ה ורבי יוחנן
^ 45. חו"מ כח סק"ח. וכן הוא בש"ך סי' לט סק"ט
^ 46. פרק ראשון, אות ב
^ 47. כן מקשה התומים סי' לט ח
^ 48. בשו"ע על הש"ך שם.
^ 49. חו"מ סי' ב
^ 50. ב"ב מ ע"א, ד"ה מחאה
^ 51. הל' עדות פ"ג ה"ד
^ 52. סוף פרק ראשון. כך מקשה הרמב"ן (ספר המצוות שורש ב) על הרמב"ם. ור' חיים מבין שקושית הרמב"ן היא בעלת משמעות כפולה - איך ניתן להוכיח על סמך גט שאישה התגרשה, וכיוון שלא ניתן להוכיח מהגט, ממילא א"א ליצור גירושין, עיי"ש.
^ 53. על הרמב"ם שם
^ 54. פרק ראשון
^ 55. כתובות כד ע"ב
^ 56. סי' כח ס"ק ו. ועיין בשיעור 'גדר עדות שני עדים הנדרשים מדרבנן' (שיעור 25), שהבאנו קצות זה, ואת תירוצו הנוסף לקושיא זו.
^ 57. ב"מ יג ע"א
^ 58. שם, ד"ה שטר
^ 59. אמנם מיניה ניתן לגבות גם ללא שעבוד, אולם בכל זאת קיימת נפ"מ מהשעבוד, ואכ"מ.
^ 60. שו"ע, חו"מ סי' לט א
^ 61. עיין ב"ב קעה ע"ב
^ 62. מהדורא קמא אבה"ע סי' לג
^ 63. וזה דלא כר' חיים (עיין לעיל הערה 52).
^ 64. הל' טוען ונטען פ"ד ה"ח
^ 65. עפ"י ב"מ ה ע"א (עיין תוס' כתובות יח ע"ב, ד"ה ובכולי)
^ 66. נחל יצחק בתחילת סי' נא.
^ 67. תוס' כתובות שם, וב"מ ג ע"ב ד"ה ובכולה
^ 68. הל' עדות פ"ח ה"ד
^ 69. כתובות כ ע"ב
^ 70. ב ע"א
^ 71. שם ב ע"ב
^ 72. ג ע"א
^ 73. שם, ד"ה נעשה כמי
^ 74. וגם בתוס' (כתובות צב ע"ב, ד"ה דינא) מוכח כרש"י [עיי"ש בדבריו "ואל תתמה, א"כ לא שבקת חיי לכל בריה! שהרי מן התורה אין צריך שום שטר קיום, דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד. ואפי' גזלן מוחזק שהוציא שטר אין נ"ל שצריך קיום - דלא אמרינן החתים עדים שאינן, מעצמו, דאע"פ שהוא חשוד על הממון, מירתת לכתוב שטר מזויף פן יכירו ב"ד זיופו". הערת התוס' מגזלן מובנת רק אם הוא לומד כרש"י].
^ 75. עיין שטמ"ק ב"מ יג ע"א, ד"ה שטר
^ 76. יבמות פז ע"ב
^ 77. שם קכא ע"א וע"ב
^ 78. שם
^ 79. חו"מ סי' סט
^ 80. שם, ס"ק יב
^ 81. שיעור 'מודה במקצת' פרק רביעי אות ב (שיעור 17)