ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות חנוכה
- הלכות חנוכה - הרב אליהו
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
א.
תְּפִלַּת מִנְחָה בְּיוֹם שִׁשִּׁי - צְרִיכִים לְהִזָּהֵר בְּעֶרֶב שַׁבַּת חנוכה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה קֹדֶם הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת. (בן איש חי שָׁם כ').
ב.
הַדְלָקָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת - בְּלֵיל שַׁבָּת יַדְלִיק הָאִישׁ נֵרוֹת חנוכה בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תַּדְלִיק הָאִשָּׁה נֵרוֹת שַׁבָּת. וְאִם הַזְּמַן דָּחוּק, יְכוֹלָה הָאִשָּׁה לְהַדְלִיק נֵר שַׁבָּת לְאַחַר שֶׁבַּעֲלָהּ הִדְלִיק נֵר אֶחָד שֶׁל חנוכה (שו"ע תרעט. בן איש חי שָׁם כ').
הלכות חנוכה - הרב אליהו (10)
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
4 - דיני הנרות לאחר ההדלקה
5 - דינים נוספים הקשורים לחנוכה
6 - מנהגי החנוכה, על הניסים וסדר התפילות
טען עוד
ג.
בְּעֶרֶב שַׁבָּת צָרִיךְ לָתֵת שֶׁמֶן אוֹ לְהָכִין נֵרוֹת גְּדוֹלִים, שֶׁיִּדְלְקוּ לְפָחוֹת חֲצִי שָׁעָה לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים. לָכֵן בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהַמִּנְהָג לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת כְּאַרְבָּעִים דַּקּוֹת לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה, צָרִיךְ לָקַחַת נֵרוֹת גְּדוֹלִים שֶׁיִּדְלְקוּ לְפָחוֹת שָׁעָה וָחֵצִי, וְאִם אֵין לוֹ מַסְפִּיק נֵרוֹת גְּדוֹלִים, יִרְאֶה שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה שִׁעוּר כָּזֶה בַּנֵּר הָרִאשׁוֹן. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא נֵר הַדּוֹלֵק חֲצִי שָׁעָה, יַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכָה (שו"ע תרע"ט א', וכף החיים ו', ותרע"ב י"ב).
ד.
בערב שבת ידליק קודם השקיעה, אפילו אם נוהג להדליק נרות חנוכה בצאת הכוכבים (עיין ברכ"י תרע"ו, ועיין הר"ן דף ט' מדפי הרי"ף ד"ה: "מצותה" בסברת ה"ג מתי מדליק ודוחק. ועיין לתה"ד שכותב שאפילו לדעת הרמב"ם היכא דלא אפשר שאני והוי כהכשר מצווה שהוא כמו מצווה ומציין למסכת יבמות דף ו' בתוס' שם ד"ה: "כשם", משם ר"ח, וכן הסביר מעשה רוקח על הרמב"ם).
ה.
אם כבתה קודם השקיעה, ועדיין לא קיבל שבת, ידליק שנית בלא ברכה. ואף על פי שהדלקה עושה מצווה, כיון שיש אומרים שלא יצא ידי חובה שעדיין לא שקעה החמה, ידליק לצאת אליבא דכו"ע (עיין שו"ע תרע"ג סעיף קטן ב', ט"ז שם סעיף קטן ט', מ"ב וכף החיים שם).
ו.
הַדְלָקָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת - בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מַדְלִיקִים נֵר חנוכה וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּילִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנִיחוּ אֶת הַנֵּרוֹת מִיָּד אַחֲרֵי הַהַדְלָקָה וְיֵלְכוּ לָהֶם, וּכְדֵי לְאַחֵר אֶת יְצִיאַת הַשַּׁבָּת. וְאִם הַמַּדְלִיק שָׁכַח לוֹמַר "אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ" - יֹאמַר בְּלַחַשׁ קֹדֶם שֶׁמַּדְלִיק "בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל".
ז.
כָּל אָדָם בְּבֵיתוֹ - מַבְדִּיל וְאַחַר כָּךְ מַדְלִיק נֵר חנוכה, כֵּיוָן שֶׁהַבְדָּלָה שַׁיֶּכֶת לַיְּצִיאָה מִשַּׁבָּת וְהַדְלָקָה שַׁיֶּכֶת לְיוֹם רִאשׁוֹן, וּבְדִין שֶׁהַבְדָּלָה קוֹדֶמֶת. (בן איש חי כ"א) וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לִהַדְלִיק וְאַחַר כָּךְ לְהַבְדִּיל והמשנה ברורה נוֹטֶה לַדֵּעָה הָרִאשׁוֹנָה. (עיין שו"ע תרפ"א, ולכף החיים סק"ד, מ"ב סעיף קטן ג' ולבן איש חי שם אות כ"א, שזו הדרך הנכונה).
ח.
אֵין מְבָרְכִים עַל נֵר חנוכה "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ" כֵּיוָן שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ.
זְמַן הַהַדְלָקָה וּמְקוֹמָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
ט.
בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מַדְלִיקִים נֵרוֹת חנוכה בֵּין מִנְחָה לְעַרְבִית. אפילו אם מתפללים ערבית מוקדם. (ויש נוהגים להדליק בערב שבת קודם מנחה אם רוצה למהר להתפלל) וְיָנִיחַ אֶת הַנֵּרוֹת בְּצַד דָּרוֹם וִיסַדֵּר הַנֵּרוֹת מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה הַמְּנוֹרָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְהַמַּדְלִיק יַעֲמֹד פָּנָיו לְדָרוֹם וְגַבּוֹ לְצָפוֹן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן יַדְלִיק הַנֵּר הַיְּמָנִי הַקִּיצוֹנִי שֶׁבַּמַּעֲרָב, וּבְלֵיל שֵׁנִי יוֹסִיף נֵר שֵׁנִי לִשְׂמֹאל הַנֵּר הָרִאשׁוֹן וְיַדְלִיקֶנּוּ וְיִפְנֶה לְיָמִין וְיַדְלִיק הַנֵּר הַשֵּׁנִי, עַד שֶׁבַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן יַתְחִיל לְהַדְלִיק מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב (שו"ע תרע"א ז, וכף החיים ס"ו ס"ט - ועיין בב"י שם שיש מסדרים בין צפון לדרום)
י.
לדעת כף החיים (תרע"א סעיף קטן ס"ט) עומד המדליק ופניו לדרום ומדליק את הנר שבימינו בצד מערב וכל לילה מדליק ממזרח למערב. ולדעת החת"ס (סי' קפ"ו) עומד המדליק ופניו לצפון ומדליק הנר הראשון מימינו שהוא הנר הקרוב להיכל שהוא במזרח (מ"ב שם סעיף קטן מ"ג)
בְּרָכָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
יא.
כְּשֶׁמַּדְלִיקִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיֵשׁ מִנְיָן, מְבָרְכִין בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן אֶת כָּל שְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת וּבִשְׁאַר הַלֵּילוֹת שְׁתֵּי בְּרָכוֹת כְּמוֹ בַּבַּיִת. וְאִם אֵין מִנְיָן - לֹא יְבָרְכוּ (כף החיים תרע"א ע"ב) (ועיין למ"ב סעיף קטן מ"ז, ובירור הלכה ד"ה: "ויש" ועיין כף החיים שם סעיף קטן ע"ב וע"ח)
יב.
מִי שֶׁהִדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהַדְלִיק בְּבֵיתוֹ וּלְבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת אֲפִלּוּ בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כְּדֵי לְהוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ, אָמְנָם אִם הוּא גָּר לְבַדּוֹ, כְּשֶׁחוֹזֵר וּמַדְלִיק בְּבֵיתוֹ יְבָרֵךְ רַק שְׁתֵּי בְּרָכוֹת, וְלֹא יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ".
יג.
כְּשֶׁחָל לֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל חנוכה בְּלֵיל שַׁבָּת, וְכָל הַקָּהָל הִדְלִיקוּ כְּבָר בְּבֵיתָם וּבֵרְכוּ גַּם בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ", הַמַּדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יְבָרֵךְ רַק "לְהַדְלִיק" וְ"שֶׁעָשָׂה נִסִּים" וְלֹא יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ", מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הוּא וְכָל הַקָּהָל בֵּרְכוּ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּבֵיתָם (שם).
יד.
מְבָרֵךְ עַל נֵר חנוכה בְּבֵית כְּנֶסֶת רַק כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיָן, וּבְּעֶרֶב שַׁבָּת אִם אֵין מִנְיָן - לֹא יִתְעַכְּבוּ, וְיַדְלִיקוּ בְּלִי מִנְיָן וּבְלִי בְּרָכָה. (בן איש חי שָׁם י"א) *ואם יש מנין קודם מנחה יכול להדליק אז, אף על פי שאין הזמן דוחק. ויש אומרים שיכול לברך אפילו בלי מנין אם יודע שיבואו אחר כך אנשים - ואין נוהגים כן
טו.
טוֹב לְהַדְלִיק נֵרוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּבֹּקֶר כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַנֵּר דּוֹלֵק בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא מְבָרְכִים עַל הַדְלָקַת נֵרוֹת אֵלּוּ. (נְהַר מִצְרַיִם) ונוהגים להדליקה בעת אמירת מזמור "ארוממך ה'".
אֵין לֵהָנוֹת מֵאוֹר הַנֵּרוֹת
טז.
אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהַשֶּׁמֶן אוֹ מֵהָאוֹר שֶׁל נֵרוֹת חנוכה, אֲפִלּוּ מֵהַנֵּרוֹת שֶׁמּוֹסִיפִים כָּל יוֹם, שֶׁהֵם לְהִדּוּר בִּלְבַד. וּשְׁנֵי טְעָמִים לַדָּבָר: א.[ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר שֶׁהוּא נֵר מצווה לְפַרְסֵם הַנֵּס. ב.[ כֵּיוָן שֶׁהַנֵּס נַעֲשָׂה בַּמְּנוֹרָה שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ - תִּקְּנוּ מִצְוַת חנוכה כְּמוֹ הַמְּנוֹרָה שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּלָל. וְלָכֵן אֵין לִמְנוֹת מָעוֹת וְכַדּוֹמֶה לְאוֹר הַמְּנוֹרָה. וְגַם תַּשְׁמִישׁ קֹדֶשׁ, כְּגוֹן לִמּוּד לְאוֹר הַנֵּרוֹת - אָסוּר (עיין רש"י כב: והר"ן שם).
כִּבּוּי אוֹ שִׁמּוּשׁ לְאוֹר הַנֵּרוֹת אַחַר חֲצִי שָׁעָה
יז.
אָדָם שֶׁרוֹצֶה לְכַבּוֹת הַנֵּרוֹת אַחַר חֲצִי שָׁעָה מִטַּעֲמֵי חִסָּכוֹן, אוֹ שֶׁיּוֹצֵא מִבֵּיתוֹ וְחוֹשֵׁשׁ לִשְׂרֵפָה, וְכֵן גַּבַּאי בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְהַשְׁאִיר הַנֵּרוֹת דְּלוּקִים כְּשֶׁהַצִּבּוּר הוֹלֵךְ לְבֵיתוֹ - יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּנַאי לִפְנֵי הַהַדְלָקָה שֶׁאַחַר חֲצִי שָׁעָה יְכַבֶּה אֶת הַנֵּרוֹת, וִיכַבֶּה בְּצִנְעָה, אֲבָל לֹא פָּחוֹת מִכָּךְ
יח.
במוצאי שבת שמדליקים בביהכנ"ס רק קודם ההבדלה ומיד לאחר ההבדלה הולכים לביתם יכול הגבאי לכבות בצנעה אפילו קודם חצי שעה ובלבד שהתנה ושעושה כן בצנעה. וְאִם לֹא הִתְנָה יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בַּדָּבָר, וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר. (עיין ב"י תרע"ב ט"ז סעיף קטן א' מגן אברהם סעיף קטן ד' ובסי' תרע"ז סעיף קטן י' מ"ב שם סעיף קטן י"ז י"ח, כף החיים שם סעיף קטן כ"ו כ"ז).
יט.
אִם נָתַן בָּהּ שֶׁמֶן סְתָם אוֹ הִדְלִיק נֵרוֹת גְּדוֹלִים סְתָם, אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָם אֲפִלּוּ לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה. וְאִם הִתְנָה מֵרֹאשׁ שֶׁאֵינוֹ מְיַחֲדָם לְמִצְוַת חנוכה אֶלָּא רַק לַחֲצִי שָׁעָה - מֻתָּר (שם).
כ.
גַּם אִם הִתְנָה מֵרֹאשׁ שֶׁאֵינוֹ מְיַחֲדָם לְמִצְוַת חנוכה אֶלָּא רַק לַחֲצִי שָׁעָה, רָאוּי שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּשֶׁהֵם דּוֹלְקִים בִּמְקוֹמָם אֲפִלּוּ אַחֲרֵי הַחֲצִי שָׁעָה, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֵרוֹת חנוכה וְלֹא יֵדְעוּ שֶׁהוּא עָשָׂה תְּנַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אַחַר חֲצִי שָׁעָה. (אַחֲרוֹנִים - מ"ב סי' תרע"ב סעיף קטן ז', ח' כף החיים סעי' כ"א)
דִין הַשַּׁמָּשׁ
כא.
נוֹהֲגִים לְהָנִיחַ נֵר מְיֻחָד שֶׁנִּקְרָא "שַׁמָּשׁ" לְיַד נֵרוֹת חנוכה. וּבְדֶרֶךְ כְּלָל מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּנֵּר שֶׁמַּדְלִיקִים בּוֹ אֶת נֵרוֹת הַחנוכה. וּמְנִיחִים אֶת הַנֵּר הַזֶּה לְיַד הַנֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁאִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ לְאוֹר הַנֵּרוֹת - יִהְיֶה זֶה גַּם לְאוֹר הַשַּׁמָּשׁ (עיין תרעג ס"ע א).
כב.
מֵעִקַּר הַדִּין אִם יֵשׁ אוֹר חַשְׁמַל אֵין צָרִיךְ לְהַדְלִיק "שַׁמָּשׁ" לְיַד הַנֵּרוֹת כֵּיוָן שֶׁאִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּאוֹר, יִהְיֶה זֶה גַּם אוֹר הַחַשְׁמַל. אַף עַל פִּי כֵּן נָהֲגוּ לְהַדְלִיק "שַׁמָּשׁ" בְּכָל מָקוֹם.
כג.
הַשַּׁמָּשׁ צָרִיךְ לִהְיוֹת גָּדוֹל אוֹ גָּבוֹהַּ מִשְּׁאַר הַנֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר, וְאִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ לְאוֹר הַנֵּרוֹת - עִקַּר הַשִּׁמּוּשׁ יִהְיֶה מִמֶּנּוּ.
כד.
בְּמָקוֹם שֶׁמַּדְלִיקִים כַּמָּה בַּעֲלֵי בָּתִּים, אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת מַדְלִיק נֵרוֹת חנוכה, כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהָנִיחַ חֲנֻכִּיָּתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מִסְפַּר הַנֵּרוֹת נִכָּר, וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁכָּל אֶחָד יַדְלִיק "שַׁמָּשׁ" בְּצַד נֵרוֹתָיו (עיין משנה ברורה סעיף קטן יח).
כה.
מֻתָּר מֵהַדִּין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּ"שַּׁמָּשׁ" תַּשְׁמִישִׁים שֶׁל חֹל וְיֵשׁ שֶׁהֶחְמִירוּ בְּזֶה לֹא לְהִשְתַּמֵּשׁ בַּשַּׁמָּשׁ תַּשְׁמִישׁ שֶׁל חֹל וְכָל שֶׁכֵּן תַּשְׁמִישׁ שֶׁל בִּזָּיוֹן אָמְנָם אֵין לְהַחְמִיר לְצֹרֶךְ מצווה (עיין בן איש חי י"ד לפרוש מעשה ניסים).
הדלקת נר מנר
כו.
אִם כָּבָה הַ"שַּׁמָּשׁ" אַחֲרֵי שֶׁהִדְלִיק נֵר אֶחָד אוֹ יוֹתֵר, לֹא יַדְלִיק אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" בְּנֵר חנוכה שֶׁהֻדְלַק כְּבָר, מִשּׁוּם בִּזּוּי מצווה, אֶלָּא יַדְלִיק הַ"שַּׁמָּשׁ" מֵאֵשׁ אַחֶרֶת.
כז.
אֵין מַדְלִיקִין נֵר חנוכה מִנֵּר חנוכה על ידי גַּפְרוּר קֵיסָם וכד' (בן איש חי וישב י"ט).
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּזּוּי מצווה בְּהַדְלָקַת נֵר חנוכה מִנֵּר חנוכה, לֹא יַדְלִיק אֶת נֵרוֹת הַחֲנֻכִּיָּה מֵהַנֵּר הָרִאשׁוֹן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַנֵּר רִאשׁוֹן הוּא עִקַּר הַמצווה, אֵין לְהַדְלִיק מִמֶּנּוּ נֵר שֵׁנִי (עיין שו"ע תרעד ס"ע א ורמ"א שם).
כח.
מֻתָּר לְהַדְלִיק נֵר שֵׁנִי מִשְּׁלִישִׁי על ידי הַטָּיַת הַנֵּר אוֹ מְשִׁיכַת הַפְּתִילָה. וְאִם אֵין לוֹ אֶמְצְעִי הַדְלָקָה אַחֵר יָכוֹל לְהַדְלִיק גַּם מִנֵּר רִאשׁוֹן, אַךְ לְכַתְּחִלָּה לֹא יִנְהַג כֵּן. (עיין שו"ע ורמ"א תרע"ד, א, ועיין מ"ב תרע"ג ז' כף החיים סעיף קטן כ"ו, ועיין בן איש חי אות י"ד כמה חמור להשתמש לאור נר חנוכה - ועיין כף החיים תרע"ד אות ג' ומ"ב שם סק"א משם הט"ז)
כט.
אִם אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַדְלִיק יְשִׁירוֹת מִנֵּר חנוכה, יָכוֹל לְהַדְלִיק אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" בַּנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים וּלְהַדְלִיק אֶת שְׁאַר נֵרוֹת הַחֲנֻכִּיָּה מֵהַ"שַּׁמָּשׁ", אֲבָל יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְכַבֶּה אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" לִפְנֵי שֶׁיַּדְלִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַנֵּרוֹת.
ל.
נֵר חנוכה שֶׁהֻדְלַק כַּדִּין וְכָבָה, אֲפִלּוּ כָּבָה תּוֹךְ חֲצִי שָׁעָה, אָסוּר לְהַדְלִיקוֹ אֲפִילוּ מִנֵּר חנוכה שֵׁנִי, כֵּיוָן שֶׁאֵין חִיּוּב לְהַדְלִיקוֹ (שם).
לא.
לְאַחֲר שֶׁעָבְרָה חֲצִי שָׁעָה מִזְּמַן הַהַדְלָקָה יָכוֹל לְהַדְלִיק נֵר מִנֵּר שֶׁדָּלַק כְּבָר חֲצִי שָׁעָה אֲף שֶׁהוּא נֵר רִאשׁוֹן ויזהר לא לעשות כן בפרהסיה.
הַדְלָקַת נֵר חנוכה מִנֵּר שַׁבָּת
לב.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת מִנֵּרוֹת חנוכה וּלְהֶפֶךְ, וְיֵשׁ אוֹסְרִים, וְטוֹב לָחוּשׁ לְדַעֲתָם בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר (שו"ע תרעד ס"ע ב).
הפתילות והשמנים אחר חנוכה
לג.
כְּשֶׁקּוֹנֶה שֶׁמֶן לַחנוכה לֹא יֹאמַר "שֶׁמֶן זֶה לַחנוכה" כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּכָךְ הִקְדִּישׁ אֶת כָּל הַשֶּׁמֶן, גַּם אֶת מַה שֶּׁנּוֹתַר בַּבַּקְבּוּק לְאַחַר חנוכה, וְלָכֵן רָאוּי שֶׁכָּל קוֹנֶה יַעשֶׂה "תְּנָאי" וְיַחְשֹׁב בְּדַעֲתוֹ שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ שֶׁכָּל הַשֶּׁמֶן יִהְיֶה לַחנוכה (עיין ביאור הלכה תרעז ד"ה הצריך").
לד.
וְאִם לֹא חָשַב אַף עַל פִּי כֵּן מוּתָר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֶּׁמֶן שֶבַּבַּקְבּוּק וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ חנוכה אִם יֵשׁ לוֹ מַסְפִּיק שֶׁמֶן לְהַדְלָקַת כָּל הַנֵּרוֹת.
לה.
נוֹהֲגִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְהַדְלָקַת נֵרוֹת חנוכה בַּשֶּׁמֶן שֶׁנּוֹתַר מִיָּמִים קוֹדְמִים שֶׁל יְמֵי הַחנוכה, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שׂוֹרְפִים אֶת מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מֵהַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וּמִשְּׁאַר הַיָּמִים (שולחן ערוך שם ס"ע ד).
לו.
שְׁיָרֵי הַפְּתִילוֹת אוֹ הַשְּׁמָנִים הָאֲסוּרִים בַּהֲנָאָה - אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שׁוּם תַּשְׁמִישׁ גַּם לְאַחַר הַחנוכה, שֶׁהֲרֵי הֻקְצוּ לְמִצְוָתָן (שם).
לז.
טוֹב שֶׁלֹא לְהַשְׁאִיר אֶת הַפְּתִילוֹת אוֹ הַשְּׁמָנִים הָאֲסוּרִים בַּהֲנָאָה לַשָּׁנָה הַבָּאָה מֵחֲשָׁשׁ לְתַקָּלָה, שֶׁמָּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּתּוֹךְ הַשָּׁנָה. וְלָכֵן יֵשׁ לְשׂוֹרְפָם בִּפְנֵי עַצְמָן לְאַחַר הַחנוכה (עיין כף החיים ומשנה ברורה שם).
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
אנחנו קודש למענך
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד אמונה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה כבד לך?
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
