ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות חנוכה
- הלכות חנוכה - הרב אליהו
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
א.
תְּפִלַּת מִנְחָה בְּיוֹם שִׁשִּׁי - צְרִיכִים לְהִזָּהֵר בְּעֶרֶב שַׁבַּת חנוכה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה קֹדֶם הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת. (בן איש חי שָׁם כ').
ב.
הַדְלָקָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת - בְּלֵיל שַׁבָּת יַדְלִיק הָאִישׁ נֵרוֹת חנוכה בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תַּדְלִיק הָאִשָּׁה נֵרוֹת שַׁבָּת. וְאִם הַזְּמַן דָּחוּק, יְכוֹלָה הָאִשָּׁה לְהַדְלִיק נֵר שַׁבָּת לְאַחַר שֶׁבַּעֲלָהּ הִדְלִיק נֵר אֶחָד שֶׁל חנוכה (שו"ע תרעט. בן איש חי שָׁם כ').
הלכות חנוכה - הרב אליהו (10)
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
4 - דיני הנרות לאחר ההדלקה
5 - דינים נוספים הקשורים לחנוכה
6 - מנהגי החנוכה, על הניסים וסדר התפילות
טען עוד
ג.
בְּעֶרֶב שַׁבָּת צָרִיךְ לָתֵת שֶׁמֶן אוֹ לְהָכִין נֵרוֹת גְּדוֹלִים, שֶׁיִּדְלְקוּ לְפָחוֹת חֲצִי שָׁעָה לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים. לָכֵן בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהַמִּנְהָג לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת כְּאַרְבָּעִים דַּקּוֹת לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה, צָרִיךְ לָקַחַת נֵרוֹת גְּדוֹלִים שֶׁיִּדְלְקוּ לְפָחוֹת שָׁעָה וָחֵצִי, וְאִם אֵין לוֹ מַסְפִּיק נֵרוֹת גְּדוֹלִים, יִרְאֶה שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה שִׁעוּר כָּזֶה בַּנֵּר הָרִאשׁוֹן. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא נֵר הַדּוֹלֵק חֲצִי שָׁעָה, יַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכָה (שו"ע תרע"ט א', וכף החיים ו', ותרע"ב י"ב).
ד.
בערב שבת ידליק קודם השקיעה, אפילו אם נוהג להדליק נרות חנוכה בצאת הכוכבים (עיין ברכ"י תרע"ו, ועיין הר"ן דף ט' מדפי הרי"ף ד"ה: "מצותה" בסברת ה"ג מתי מדליק ודוחק. ועיין לתה"ד שכותב שאפילו לדעת הרמב"ם היכא דלא אפשר שאני והוי כהכשר מצווה שהוא כמו מצווה ומציין למסכת יבמות דף ו' בתוס' שם ד"ה: "כשם", משם ר"ח, וכן הסביר מעשה רוקח על הרמב"ם).
ה.
אם כבתה קודם השקיעה, ועדיין לא קיבל שבת, ידליק שנית בלא ברכה. ואף על פי שהדלקה עושה מצווה, כיון שיש אומרים שלא יצא ידי חובה שעדיין לא שקעה החמה, ידליק לצאת אליבא דכו"ע (עיין שו"ע תרע"ג סעיף קטן ב', ט"ז שם סעיף קטן ט', מ"ב וכף החיים שם).
ו.
הַדְלָקָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת - בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מַדְלִיקִים נֵר חנוכה וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּילִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנִיחוּ אֶת הַנֵּרוֹת מִיָּד אַחֲרֵי הַהַדְלָקָה וְיֵלְכוּ לָהֶם, וּכְדֵי לְאַחֵר אֶת יְצִיאַת הַשַּׁבָּת. וְאִם הַמַּדְלִיק שָׁכַח לוֹמַר "אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ" - יֹאמַר בְּלַחַשׁ קֹדֶם שֶׁמַּדְלִיק "בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל".
ז.
כָּל אָדָם בְּבֵיתוֹ - מַבְדִּיל וְאַחַר כָּךְ מַדְלִיק נֵר חנוכה, כֵּיוָן שֶׁהַבְדָּלָה שַׁיֶּכֶת לַיְּצִיאָה מִשַּׁבָּת וְהַדְלָקָה שַׁיֶּכֶת לְיוֹם רִאשׁוֹן, וּבְדִין שֶׁהַבְדָּלָה קוֹדֶמֶת. (בן איש חי כ"א) וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לִהַדְלִיק וְאַחַר כָּךְ לְהַבְדִּיל והמשנה ברורה נוֹטֶה לַדֵּעָה הָרִאשׁוֹנָה. (עיין שו"ע תרפ"א, ולכף החיים סק"ד, מ"ב סעיף קטן ג' ולבן איש חי שם אות כ"א, שזו הדרך הנכונה).
ח.
אֵין מְבָרְכִים עַל נֵר חנוכה "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ" כֵּיוָן שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ.
זְמַן הַהַדְלָקָה וּמְקוֹמָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
ט.
בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מַדְלִיקִים נֵרוֹת חנוכה בֵּין מִנְחָה לְעַרְבִית. אפילו אם מתפללים ערבית מוקדם. (ויש נוהגים להדליק בערב שבת קודם מנחה אם רוצה למהר להתפלל) וְיָנִיחַ אֶת הַנֵּרוֹת בְּצַד דָּרוֹם וִיסַדֵּר הַנֵּרוֹת מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה הַמְּנוֹרָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְהַמַּדְלִיק יַעֲמֹד פָּנָיו לְדָרוֹם וְגַבּוֹ לְצָפוֹן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן יַדְלִיק הַנֵּר הַיְּמָנִי הַקִּיצוֹנִי שֶׁבַּמַּעֲרָב, וּבְלֵיל שֵׁנִי יוֹסִיף נֵר שֵׁנִי לִשְׂמֹאל הַנֵּר הָרִאשׁוֹן וְיַדְלִיקֶנּוּ וְיִפְנֶה לְיָמִין וְיַדְלִיק הַנֵּר הַשֵּׁנִי, עַד שֶׁבַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן יַתְחִיל לְהַדְלִיק מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב (שו"ע תרע"א ז, וכף החיים ס"ו ס"ט - ועיין בב"י שם שיש מסדרים בין צפון לדרום)
י.
לדעת כף החיים (תרע"א סעיף קטן ס"ט) עומד המדליק ופניו לדרום ומדליק את הנר שבימינו בצד מערב וכל לילה מדליק ממזרח למערב. ולדעת החת"ס (סי' קפ"ו) עומד המדליק ופניו לצפון ומדליק הנר הראשון מימינו שהוא הנר הקרוב להיכל שהוא במזרח (מ"ב שם סעיף קטן מ"ג)
בְּרָכָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
יא.
כְּשֶׁמַּדְלִיקִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיֵשׁ מִנְיָן, מְבָרְכִין בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן אֶת כָּל שְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת וּבִשְׁאַר הַלֵּילוֹת שְׁתֵּי בְּרָכוֹת כְּמוֹ בַּבַּיִת. וְאִם אֵין מִנְיָן - לֹא יְבָרְכוּ (כף החיים תרע"א ע"ב) (ועיין למ"ב סעיף קטן מ"ז, ובירור הלכה ד"ה: "ויש" ועיין כף החיים שם סעיף קטן ע"ב וע"ח)
יב.
מִי שֶׁהִדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהַדְלִיק בְּבֵיתוֹ וּלְבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת אֲפִלּוּ בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כְּדֵי לְהוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ, אָמְנָם אִם הוּא גָּר לְבַדּוֹ, כְּשֶׁחוֹזֵר וּמַדְלִיק בְּבֵיתוֹ יְבָרֵךְ רַק שְׁתֵּי בְּרָכוֹת, וְלֹא יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ".
יג.
כְּשֶׁחָל לֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל חנוכה בְּלֵיל שַׁבָּת, וְכָל הַקָּהָל הִדְלִיקוּ כְּבָר בְּבֵיתָם וּבֵרְכוּ גַּם בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ", הַמַּדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יְבָרֵךְ רַק "לְהַדְלִיק" וְ"שֶׁעָשָׂה נִסִּים" וְלֹא יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ", מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הוּא וְכָל הַקָּהָל בֵּרְכוּ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּבֵיתָם (שם).
יד.
מְבָרֵךְ עַל נֵר חנוכה בְּבֵית כְּנֶסֶת רַק כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיָן, וּבְּעֶרֶב שַׁבָּת אִם אֵין מִנְיָן - לֹא יִתְעַכְּבוּ, וְיַדְלִיקוּ בְּלִי מִנְיָן וּבְלִי בְּרָכָה. (בן איש חי שָׁם י"א) *ואם יש מנין קודם מנחה יכול להדליק אז, אף על פי שאין הזמן דוחק. ויש אומרים שיכול לברך אפילו בלי מנין אם יודע שיבואו אחר כך אנשים - ואין נוהגים כן
טו.
טוֹב לְהַדְלִיק נֵרוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּבֹּקֶר כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַנֵּר דּוֹלֵק בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא מְבָרְכִים עַל הַדְלָקַת נֵרוֹת אֵלּוּ. (נְהַר מִצְרַיִם) ונוהגים להדליקה בעת אמירת מזמור "ארוממך ה'".
אֵין לֵהָנוֹת מֵאוֹר הַנֵּרוֹת
טז.
אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהַשֶּׁמֶן אוֹ מֵהָאוֹר שֶׁל נֵרוֹת חנוכה, אֲפִלּוּ מֵהַנֵּרוֹת שֶׁמּוֹסִיפִים כָּל יוֹם, שֶׁהֵם לְהִדּוּר בִּלְבַד. וּשְׁנֵי טְעָמִים לַדָּבָר: א.[ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר שֶׁהוּא נֵר מצווה לְפַרְסֵם הַנֵּס. ב.[ כֵּיוָן שֶׁהַנֵּס נַעֲשָׂה בַּמְּנוֹרָה שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ - תִּקְּנוּ מִצְוַת חנוכה כְּמוֹ הַמְּנוֹרָה שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּלָל. וְלָכֵן אֵין לִמְנוֹת מָעוֹת וְכַדּוֹמֶה לְאוֹר הַמְּנוֹרָה. וְגַם תַּשְׁמִישׁ קֹדֶשׁ, כְּגוֹן לִמּוּד לְאוֹר הַנֵּרוֹת - אָסוּר (עיין רש"י כב: והר"ן שם).
כִּבּוּי אוֹ שִׁמּוּשׁ לְאוֹר הַנֵּרוֹת אַחַר חֲצִי שָׁעָה
יז.
אָדָם שֶׁרוֹצֶה לְכַבּוֹת הַנֵּרוֹת אַחַר חֲצִי שָׁעָה מִטַּעֲמֵי חִסָּכוֹן, אוֹ שֶׁיּוֹצֵא מִבֵּיתוֹ וְחוֹשֵׁשׁ לִשְׂרֵפָה, וְכֵן גַּבַּאי בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְהַשְׁאִיר הַנֵּרוֹת דְּלוּקִים כְּשֶׁהַצִּבּוּר הוֹלֵךְ לְבֵיתוֹ - יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּנַאי לִפְנֵי הַהַדְלָקָה שֶׁאַחַר חֲצִי שָׁעָה יְכַבֶּה אֶת הַנֵּרוֹת, וִיכַבֶּה בְּצִנְעָה, אֲבָל לֹא פָּחוֹת מִכָּךְ
יח.
במוצאי שבת שמדליקים בביהכנ"ס רק קודם ההבדלה ומיד לאחר ההבדלה הולכים לביתם יכול הגבאי לכבות בצנעה אפילו קודם חצי שעה ובלבד שהתנה ושעושה כן בצנעה. וְאִם לֹא הִתְנָה יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בַּדָּבָר, וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר. (עיין ב"י תרע"ב ט"ז סעיף קטן א' מגן אברהם סעיף קטן ד' ובסי' תרע"ז סעיף קטן י' מ"ב שם סעיף קטן י"ז י"ח, כף החיים שם סעיף קטן כ"ו כ"ז).
יט.
אִם נָתַן בָּהּ שֶׁמֶן סְתָם אוֹ הִדְלִיק נֵרוֹת גְּדוֹלִים סְתָם, אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָם אֲפִלּוּ לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה. וְאִם הִתְנָה מֵרֹאשׁ שֶׁאֵינוֹ מְיַחֲדָם לְמִצְוַת חנוכה אֶלָּא רַק לַחֲצִי שָׁעָה - מֻתָּר (שם).
כ.
גַּם אִם הִתְנָה מֵרֹאשׁ שֶׁאֵינוֹ מְיַחֲדָם לְמִצְוַת חנוכה אֶלָּא רַק לַחֲצִי שָׁעָה, רָאוּי שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּשֶׁהֵם דּוֹלְקִים בִּמְקוֹמָם אֲפִלּוּ אַחֲרֵי הַחֲצִי שָׁעָה, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֵרוֹת חנוכה וְלֹא יֵדְעוּ שֶׁהוּא עָשָׂה תְּנַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אַחַר חֲצִי שָׁעָה. (אַחֲרוֹנִים - מ"ב סי' תרע"ב סעיף קטן ז', ח' כף החיים סעי' כ"א)
דִין הַשַּׁמָּשׁ
כא.
נוֹהֲגִים לְהָנִיחַ נֵר מְיֻחָד שֶׁנִּקְרָא "שַׁמָּשׁ" לְיַד נֵרוֹת חנוכה. וּבְדֶרֶךְ כְּלָל מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּנֵּר שֶׁמַּדְלִיקִים בּוֹ אֶת נֵרוֹת הַחנוכה. וּמְנִיחִים אֶת הַנֵּר הַזֶּה לְיַד הַנֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁאִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ לְאוֹר הַנֵּרוֹת - יִהְיֶה זֶה גַּם לְאוֹר הַשַּׁמָּשׁ (עיין תרעג ס"ע א).
כב.
מֵעִקַּר הַדִּין אִם יֵשׁ אוֹר חַשְׁמַל אֵין צָרִיךְ לְהַדְלִיק "שַׁמָּשׁ" לְיַד הַנֵּרוֹת כֵּיוָן שֶׁאִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּאוֹר, יִהְיֶה זֶה גַּם אוֹר הַחַשְׁמַל. אַף עַל פִּי כֵּן נָהֲגוּ לְהַדְלִיק "שַׁמָּשׁ" בְּכָל מָקוֹם.
כג.
הַשַּׁמָּשׁ צָרִיךְ לִהְיוֹת גָּדוֹל אוֹ גָּבוֹהַּ מִשְּׁאַר הַנֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר, וְאִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ לְאוֹר הַנֵּרוֹת - עִקַּר הַשִּׁמּוּשׁ יִהְיֶה מִמֶּנּוּ.
כד.
בְּמָקוֹם שֶׁמַּדְלִיקִים כַּמָּה בַּעֲלֵי בָּתִּים, אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת מַדְלִיק נֵרוֹת חנוכה, כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהָנִיחַ חֲנֻכִּיָּתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מִסְפַּר הַנֵּרוֹת נִכָּר, וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁכָּל אֶחָד יַדְלִיק "שַׁמָּשׁ" בְּצַד נֵרוֹתָיו (עיין משנה ברורה סעיף קטן יח).
כה.
מֻתָּר מֵהַדִּין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּ"שַּׁמָּשׁ" תַּשְׁמִישִׁים שֶׁל חֹל וְיֵשׁ שֶׁהֶחְמִירוּ בְּזֶה לֹא לְהִשְתַּמֵּשׁ בַּשַּׁמָּשׁ תַּשְׁמִישׁ שֶׁל חֹל וְכָל שֶׁכֵּן תַּשְׁמִישׁ שֶׁל בִּזָּיוֹן אָמְנָם אֵין לְהַחְמִיר לְצֹרֶךְ מצווה (עיין בן איש חי י"ד לפרוש מעשה ניסים).
הדלקת נר מנר
כו.
אִם כָּבָה הַ"שַּׁמָּשׁ" אַחֲרֵי שֶׁהִדְלִיק נֵר אֶחָד אוֹ יוֹתֵר, לֹא יַדְלִיק אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" בְּנֵר חנוכה שֶׁהֻדְלַק כְּבָר, מִשּׁוּם בִּזּוּי מצווה, אֶלָּא יַדְלִיק הַ"שַּׁמָּשׁ" מֵאֵשׁ אַחֶרֶת.
כז.
אֵין מַדְלִיקִין נֵר חנוכה מִנֵּר חנוכה על ידי גַּפְרוּר קֵיסָם וכד' (בן איש חי וישב י"ט).
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּזּוּי מצווה בְּהַדְלָקַת נֵר חנוכה מִנֵּר חנוכה, לֹא יַדְלִיק אֶת נֵרוֹת הַחֲנֻכִּיָּה מֵהַנֵּר הָרִאשׁוֹן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַנֵּר רִאשׁוֹן הוּא עִקַּר הַמצווה, אֵין לְהַדְלִיק מִמֶּנּוּ נֵר שֵׁנִי (עיין שו"ע תרעד ס"ע א ורמ"א שם).
כח.
מֻתָּר לְהַדְלִיק נֵר שֵׁנִי מִשְּׁלִישִׁי על ידי הַטָּיַת הַנֵּר אוֹ מְשִׁיכַת הַפְּתִילָה. וְאִם אֵין לוֹ אֶמְצְעִי הַדְלָקָה אַחֵר יָכוֹל לְהַדְלִיק גַּם מִנֵּר רִאשׁוֹן, אַךְ לְכַתְּחִלָּה לֹא יִנְהַג כֵּן. (עיין שו"ע ורמ"א תרע"ד, א, ועיין מ"ב תרע"ג ז' כף החיים סעיף קטן כ"ו, ועיין בן איש חי אות י"ד כמה חמור להשתמש לאור נר חנוכה - ועיין כף החיים תרע"ד אות ג' ומ"ב שם סק"א משם הט"ז)
כט.
אִם אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַדְלִיק יְשִׁירוֹת מִנֵּר חנוכה, יָכוֹל לְהַדְלִיק אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" בַּנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים וּלְהַדְלִיק אֶת שְׁאַר נֵרוֹת הַחֲנֻכִּיָּה מֵהַ"שַּׁמָּשׁ", אֲבָל יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְכַבֶּה אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" לִפְנֵי שֶׁיַּדְלִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַנֵּרוֹת.
ל.
נֵר חנוכה שֶׁהֻדְלַק כַּדִּין וְכָבָה, אֲפִלּוּ כָּבָה תּוֹךְ חֲצִי שָׁעָה, אָסוּר לְהַדְלִיקוֹ אֲפִילוּ מִנֵּר חנוכה שֵׁנִי, כֵּיוָן שֶׁאֵין חִיּוּב לְהַדְלִיקוֹ (שם).
לא.
לְאַחֲר שֶׁעָבְרָה חֲצִי שָׁעָה מִזְּמַן הַהַדְלָקָה יָכוֹל לְהַדְלִיק נֵר מִנֵּר שֶׁדָּלַק כְּבָר חֲצִי שָׁעָה אֲף שֶׁהוּא נֵר רִאשׁוֹן ויזהר לא לעשות כן בפרהסיה.
הַדְלָקַת נֵר חנוכה מִנֵּר שַׁבָּת
לב.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת מִנֵּרוֹת חנוכה וּלְהֶפֶךְ, וְיֵשׁ אוֹסְרִים, וְטוֹב לָחוּשׁ לְדַעֲתָם בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר (שו"ע תרעד ס"ע ב).
הפתילות והשמנים אחר חנוכה
לג.
כְּשֶׁקּוֹנֶה שֶׁמֶן לַחנוכה לֹא יֹאמַר "שֶׁמֶן זֶה לַחנוכה" כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּכָךְ הִקְדִּישׁ אֶת כָּל הַשֶּׁמֶן, גַּם אֶת מַה שֶּׁנּוֹתַר בַּבַּקְבּוּק לְאַחַר חנוכה, וְלָכֵן רָאוּי שֶׁכָּל קוֹנֶה יַעשֶׂה "תְּנָאי" וְיַחְשֹׁב בְּדַעֲתוֹ שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ שֶׁכָּל הַשֶּׁמֶן יִהְיֶה לַחנוכה (עיין ביאור הלכה תרעז ד"ה הצריך").
לד.
וְאִם לֹא חָשַב אַף עַל פִּי כֵּן מוּתָר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֶּׁמֶן שֶבַּבַּקְבּוּק וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ חנוכה אִם יֵשׁ לוֹ מַסְפִּיק שֶׁמֶן לְהַדְלָקַת כָּל הַנֵּרוֹת.
לה.
נוֹהֲגִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְהַדְלָקַת נֵרוֹת חנוכה בַּשֶּׁמֶן שֶׁנּוֹתַר מִיָּמִים קוֹדְמִים שֶׁל יְמֵי הַחנוכה, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שׂוֹרְפִים אֶת מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מֵהַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וּמִשְּׁאַר הַיָּמִים (שולחן ערוך שם ס"ע ד).
לו.
שְׁיָרֵי הַפְּתִילוֹת אוֹ הַשְּׁמָנִים הָאֲסוּרִים בַּהֲנָאָה - אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שׁוּם תַּשְׁמִישׁ גַּם לְאַחַר הַחנוכה, שֶׁהֲרֵי הֻקְצוּ לְמִצְוָתָן (שם).
לז.
טוֹב שֶׁלֹא לְהַשְׁאִיר אֶת הַפְּתִילוֹת אוֹ הַשְּׁמָנִים הָאֲסוּרִים בַּהֲנָאָה לַשָּׁנָה הַבָּאָה מֵחֲשָׁשׁ לְתַקָּלָה, שֶׁמָּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּתּוֹךְ הַשָּׁנָה. וְלָכֵן יֵשׁ לְשׂוֹרְפָם בִּפְנֵי עַצְמָן לְאַחַר הַחנוכה (עיין כף החיים ומשנה ברורה שם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
