ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- שיעורי הלכה נוספים
שאלה: מניין שחרית שלנו בימות החול מתחיל בשעה 6.00 ומסתיים בשעה 6.35 עד 6.45 בימי שני וחמישי, וזאת כדי לאפשר למתפללים להגיע בזמן לעבודה.
לעיתים יורדים לפני התיבה חזנים שמאריכים בתפילה בכרבע שעה יותר מהזמן הרגיל. בינתיים חלק מהמתפללים נאלצים לצאת, והם כועסים על החזנים המאריכים. מנגד טוענים המאריכים שכך ראוי להתפלל. עם מי הצדק?
יש לציין כי החזנים המאריכים אינם צריכים להגיע בזמן מסוים לעבודתם כי הם עצמאים.
תשובה: ראשית צריך לדעת שאפשר לקצר ואפשר להאריך בתפילה, והעיקר להתפלל לשם שמים ובכוונה. וכן מסופר בתלמוד (ברכות לד, א) על תלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מאריך יותר מדי. התלוננו התלמידים באזני רבי אליעזר על החזן ואמרו: "רבינו, כמה ארכן הוא זה". אמר להם: "כלום מאריך יותר ממשה רבינו"? שכן משה רבינו התפלל ברציפות ארבעים יום וארבעים לילה.
ואם היינו חושבים שרבי אליעזר גרס שצריך להאריך בתפילה, הרי שמובא שם בתלמוד מעשה נוסף: "שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מקצר יותר מדי. אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה! אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו?" שכאשר נצטרעה מרים אחות משה, התפלל עליה בחמש מילים: "א-ל נא רפא נא לה".
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
255 - להודות ולהלל על גאולתנו
256 - תפילה ואורחותיה
257 - תוספת תורה במקום אריכות בתפילה
טען עוד
על ילדים קטנים שמפריעים לתפילה
שאלה: יש הורים שמביאים ילדים קטנים שמפריעים לתפילה. וכשטוענים נגדם שהתינוקות והילדים הקטנים עושים רעש ומסיחים את הדעת מן התפילה, הם טוענים שרוצים הם להרגיל את הילדים להיות בבית הכנסת. ויש כאלה שעוד מחשיבים את עצמם לצדיקים שרוצים לגמול חסד עם נשותיהם, ולוקחים את התינוקות לבית הכנסת בזמן התפילה, כדי שנשותיהם ישנו באותו הזמן. האם נכון להוכיח אותם, ואולי אף להתקין תקנה בבית הכנסת שלא יביאו ילדים קטנים לתפילה?
תשובה: בית הכנסת נועד לתפילה ולכבוד שמים, וברור שכל המביא ילד קטן שאינו יכול לכבד את המקום ואת התפילה, פוגע בתפילה ובמתפללים ובקדושת המקום. וגם כשאדם מתפלל בביתו, מובא להלכה שלא יושיב תינוק לפניו, מפני שיש לחוש שהתינוק יטריד את כוונתו (מ"ב צו, ד).
ואין לטעון שזה מנהג חסידות להביא תינוקות לבית הכנסת, וכפי שמסופר על אמו של רבי יהושע, שהיתה מביאה אותו לבית המדרש, כדי שאוזניו יתרגלו לשמוע דברי תורה (ירושלמי יבמות סו"פ א), כי היא היתה מביאתו בעת הלימוד ולא בעת התפילה. בנוסף לכך, אם היה מתחיל לבכות בוודאי היתה מתרחקת כדי שלא להפריע, אך אלו שמביאים את ילדיהם אינם מתרחקים בעת שהם מתחילים להפריע, שהרי הם עצמם צריכים להתפלל בבית הכנסת.
אמנם למעשה, מי שהביא את ילדו לבית הכנסת, והילד החל להפריע לתפילת הציבור, למרות שהוא נמצא באמצע תפילת עמידה, ייקחנו בידו ויוציאנו החוצה וימשיך להתפלל שם. וקל וחומר שכאשר הוא אינו נמצא באמצע תפילת עמידה, שיוציא את ילדו (עיין בפניני הלכה תפילה יז, טו).
מאיזה גיל צריך להביא ילדים לבית הכנסת
לא ניתן לקבוע מהו הגיל המתאים להבאת הקטנים לבית הכנסת, כי הדבר תלוי באופיו של הילד. יש ילדים שכבר מגיל חמש מסוגלים לשבת בשקט כל התפילה, ויש שאפילו בגיל עשר אינם מסוגלים לכך. וההורים צריכים להרגיל את ילדיהם בנחת לשבת לידם בשקט ובכבוד כפי כוחם. ואם במקרה הילד יתחיל להפריע, לא נורא, אלא יש להוציאו בנחת מבית הכנסת, ולדבר על ליבו שלא יפריע יותר. ואם נראה שאינו מסוגל לשבת זמן רב בתפילה, יש להביאו לבית הכנסת לזמן קצר, עד שיתרגל לשבת כל התפילה.
תוכחת השל"ה
לחשיבות העניין אזכיר את דבריו של בעל השל"ה הקדוש, שכתב בשם ספר 'אורחות-חיים': שיחת הילדים בבית הכנסת - איסור גדול. ובזמן הזה יש תינוקות באים לבית הכנסת כדי לתת עונש למביאיהם, לפי שהם באים לחלל קדושת בית אלוקינו ולשחוק בו כברחובות קריה. יקומו לצחק זה עם זה, זה מצחק עם זה וזה מכה את זה. זה מרנן וזה בוכה. זה מדבר וזה צועק. זה רץ אילך וזה רץ אילך. ויש אשר יעשה צרכיו בבית הכנסת, ואז כולם יצעקו מים מים. ויש אשר ייתן אביו בידו ספר, והוא ישליכנו לארץ או יקרעהו לשנים עשר קרעים. סוף דבר, מקול שטותם כוונת המתפללים נפסדת ונמצא שם שמים מתחלל. והמביא טף בזה האופן לבית הכנסת, אין ראוי לו לקוות על זה שכר, כי אם לדאוג מן הפורענות. והיותר רע, כי יגדלו הנערים על זה המנהג הרע והתכונה הזרה, וכל אשר יגדלו עוד יוסיפו סרה להבזות בעיניהם עניין בית הכנסת וקדושתו ולא יתנו כבוד לתורה, וכיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו, וגם כי יזקין - ממנה לא יסור. סוף דבר, ראוי לאדם שלא להביא הטף הקטן מאוד לבית הכנסת, כי יפסיד בהביאו ולא ירוויח. אבל משיגיע הילד לגיל חינוך, אדרבה, יביאנו לבית הכנסת, וילמדו לשבת באימה וביראה, ולא יניחנו לזוז ממקומו, ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה (של"ה, מסכת תמיד נר מצווה, והביאו מ"ב צח, ג).
דברים נפלאים ונוראים על כבוד התפילה מתנא דבי אליהו
תנא דבי אליהו (במד"ר ד, כ, ואליהו רבה פרק יג): "כל המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו, כבוד שמים מתרבה וגם כבודו מתרבה. וכל הממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו, כבוד שמים במקומו עומד וכבוד עצמו מתמעט. מעשה באדם אחד שהיה עומד בבית הכנסת ובנו עומד כנגדו, וכל העם היו עונים אמן והללוי-ה אחר העובר לפני התיבה, ובנו עונה דברים של תפלות. אמרו לו: ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות. אמר להם: ומה אעשה לו, תינוק הוא, ישחק. שוב למחר עשה כאותו עניין, וכל העם עונים אחר העובר לפני התיבה אמן הללוי-ה, ובנו עונה דברים של תפלות. אמרו לו: ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות. אמר להם: ומה אעשה לו, תינוק הוא, ישחק. כל אותם שמונת ימי החג ענה בנו דברים של תפלות ולא אמר לו אביו שום דבר. לא יצאת אותה השנה ולא שינתה ולא שילשה עד שמת אותו האיש ומתה אשתו ומת בנו ובן בנו ויצאו ט"ו נפשות מתוך ביתו, ולא נשתייר לו אלא זוג אחד של בני אדם, אחד חיגר וסומא ואחד שוטה ורשע (כלומר תכף בשנה הראשונה התחיל להיענש, ותוך שלוש שנים מתו ט"ו נפשות מתוך ביתו).
שוב מעשה באדם אחד שהיה מתחרט בעצמו שלא קרא ולא שנה. פעם אחת הייתי עומד אני והוא בבית הכנסת, כיון שהגיע העובר לפני התיבה לקדושת השם, הגביה את קולו ואמר "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות". אמרתי לו בני, מה ראית שהגבהת קולך? ואמר לי: לא זכיתי לא למקרא ולא למשנה, ועכשיו שניתנה לי רשות לא אגביה את קולי ותנוח עלי נפשי. ולא יצאת אותה השנה ולא שינתה ולא שילשה, עד שעלה אותו האיש מבבל לארץ ישראל, עמדו ועשאוהו שר החיל של קיסר, ומינוהו ראש על כל בירניות שבארץ ישראל, ונתנו לו מקום ובנה עיר וישב שם, וקראו לו קילוני (מקום פטור ממס) לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות. מכאן אתה למד שלא ינהג אדם גאווה לפני המקום, שכל המתגאה לפניו - מתבזה, וכן הוא אומר (שמ"א ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו".
כיצד מתחילים הדיבורים בתפילה
תמיהה גדולה היא, היאך ישנם בתי כנסת שכל כך מרבים לדבר בהם בתפילה. וכי נמנו המייסדים והגבאים והמתפללים של בתי כנסת אלו והחליטו, בבית כנסת זה שלנו יהיו הכול מדברים בתפילה?
אלא שוודאי רצו הכול שבבית הכנסת שלהם ינהגו בכבוד והדר. אולם ישנם אנשים שקשה להם לשבת זמן רב בשתיקה (היפראקטיבים). ויש כאלה שהתפילה אינה חשובה להם כל כך, ואף שאין בליבם זדון להרוס בכוונה את התפילה, אבל כדי לשבור את שגרת התפילה הם מעוניינים להעיר מעת לעת דבר מה קצרה. ומשראו ששאר המתפללים שותקים ולא מוחים, הוסיפו להרבות בהערות והאריכו בסיפורים ובדיחות, עד שנעשה להם הדבר כהיתר. וכיוון שאותו מיעוט החל להרבות בדברים, גם חבריהם הצטרפו והחלו מדברים קצרות בתפילה. וכיוון שנתרבו הדיבורים בבית הכנסת, החלו גם הבינוניים לדבר מעט, עד שנעשו הכול מדברים.
את קלי הדעת קשה להאשים. מלחמה קשה נלחמו ביצרם כדי להגיע לבית הכנסת, ומה עוד נדרוש מהם, שיהיו אחראים על כבוד התפילה? את ההיפראקטיבים אי אפשר להאשים, שקשה להם מאוד השתיקה, ומי יודע אם היה לנו יצר לדבר כמותם, אם היינו יכולים לשתוק. אלא האשם הוא בראשונים, שראו שמתחילים לדבר ולא מחו.
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
זמן הדלקת נרות חנוכה
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
השלמת התמונה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך עושים קידוש?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
סודה של ברכה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
