ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- נשא
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
ההפטרה מסתיימת בפסוק:
"וַתָּחֶל רוּחַ יְקֹוָק לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים י"ג כה).
נעמוד על הקשר בין "וַתָּחֶל רוּחַ יְקֹוָק לְפַעֲמוֹ" להמשך הפסוק בו מוזכרים "מַחֲנֵה דָן" והמיקום "בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל".
נתחיל בביאור הביטוי "לְפַעֲמוֹ".
רש"י מסביר: "לבא בקרבו לפעמים". כלומר רוח ד' ששרתה עליו, לא נחה עליו בקביעות אלא לעתים מזומנות. שמשמעותו: ותחל רוח ד' לשרות עליו לפעמים.
הסבר זה מתאים להסברו של הכללי של הרמב"ם (בהקדמתו למורה נבוכים) שנבואה, רוח הקודש והשגות רוחניות אינן שורות באופן קבוע, אלא הן תמיד בבחינת "רצוא ושוב". ככל שהתדירות גבוהה יותר, המעלה גבוהה יותר.
הרד"ק מביא את תרגום יונתן: "ושריאת רוח גבורה מן קדם ה' לתקפותיה", לפי זה ל"פעמו" פירושו לחזקו, כלומר, הגבורה והכח שהיה לו. לאחר מכן מפרש הרד"ק: "אבל זה הפירוש הוא הנכון בעיני, ובדברי רז"ל כי פירוש "לְפַעֲמוֹ": מענין פעמון שהיתה רוח נבואה מקשקשת לפניו כזוג, ופירוש רוח ד' - נבואתו של יעקב אבינו החלה אז שאמר: יהי דן נחש עלי דרך".
הרלב"ג משלב בין שני הפירושים ומסביר: "שפעם היה חושב להלחם עם פלשתים ופעם חושב להימנע מזה כפעמון זה שמכה אילך ואילך".
ר"י-קרא מפרש: "לנענע אותו", כלומר לזעזע אותו כמשמעות הביטוי "ותפעם רוחו".
בעל המצודות מושך אותנו לכיוון חדש ומסביר בעקבות הירושלמי: "ענין צעדה והלוך כמו פעמי מרכבותיו"
ואנחנו נוסיף כמו "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים" (שיה"ש ז' ב).
נמשיך בביאור הציון "בְּמַחֲנֵה דָן". הרד"ק מסביר: "הוא המקום שחנו שם בני דן כשהלכו ללכוד את ליש והוא המקום בין צרעה ובין אשתאול". הסברו איננו מבאר מה הצורך לציין זאת, הרי היה אפשר לציין רק "בין צרעה ובין אשתאול". לכן הוא טוען שהביטוי בא לרמוז על נבואתו של יעקב על שבט דן.
ציון המקום "בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל", בא להסביר לפי ר"י-קרא, את מעשיו בארץ פלשתים, כיון שהיו אלה שתי עיירות ספר בגבול הפלשתים.
לאחר שהבאנו את עיקר הסבריהם של הראשונים, נמשיך בדרכם ונבאר את הפסוק. בדברינו לפרשת נשא ובהעלותך תשס"ז הסברנו, כי מעשיו של שמשון היו ניסיון לשחרר את יהודה וישראל מעול הכיבוש והשעבוד הפלשתי ולהביא גאולה ועצמאות, בעקבות נבואתו של יעקב טרם מותו. בעת שכזו עולות על הפרק שתי שאלות:
א. שאלת המנהיג. מי נבחר להנהיג את עם ישראל? צאצאיה של לאה או צאצאיה של רחל?
ב. האחדות - יהיה המנהיג מי שיהיה - ללא אחדות אין סיכוי לגאולה! רוח הקודש וסייעתא דשמיא, הכרחיות גם הם בשעה שכזו.
הביטוי "לְפַעֲמוֹ" רומז לשני הדברים:
האחד רוח הקודש - "שכינה מקשקשת לפניו כזוג" (סוטה ט ע"ב). רמז גם לצעדיהם של העולים לרגל ב"רגל"-בחג. העליה לרגל היא אקט מאחד של כלל ישראל. היא גם האירוע, באמצעותו ניתן לקבל רוח הקודש (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א).
השני אחדות ושילוב כוחות. שמשון בא מכח בכורתו של דן, בנה הבכור של שפחת רחל. כששבט דן הלך מ"מַחֲנֵה דָן" צפונה לקחת את ליש, הוא מכריז אני האריה=ליש, אני הבכור שמגיע לו שתי נחלות (כמו יוסף, בכור בניה של רחל). שמשון איננו בא לבטל את כוחו של יהודה וליטול ממנו את כח הארי שבו, אלא מתוך שילוב הכוחות. אביו משבט דן ואמו משבט יהודה (במדבר רבה י' ה ע"פ דבהי"א ד' ג). צרעה ואשתאול היו שייכות הן לבניה של לאה - לשבט יהודה, והן לשבט דן - בניה של רחל. (יהושע ט"ו מול יהושע י"ט).
על כן, שמשון יכול היה לצאת מצויד בכוחות אלה למשימה הגדולה - הכרזת עצמאות ושחרור מעול זרים.
הבה נתפלל כי גם בדורנו, דור ה"אתחלתא דגאולה", נשכיל להשתדל ולחזק מגמות אלה.
עליה לרגל לירושלים המאחדת והמאוחדת, תוך שילוב כוחות של כל חלקי האומה
במטרה לזכות להשכנת שכינה ורוח ד' שתשרה על מנהיגינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
