ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה [יט, ב].
"כנסת ישראל שואפת לתקון העולם בכל מלואו, לסליחה מקורית מטהרת, שבאה לא רק מישועת נפש האדם, והטבת רצונו מצד עצמו (שבזה צריכים להיפגש בויתור ומדת חסד מיוחדת, בלא התכללות עם כל המדות כולם ובלא שיקול צדק של עז משפט), כי אם תיקון כולל לסיבת החטאים.
חוק הטהרה, העברת רוח הטומאה על ידי שמו של משיח שקדם לעולם, פרה אדומה, כפרה כתיב בה, והיא מטהרת מטומאת מת - נעוצה בסילוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעומק חטאו, מחטא הארץ ומקטרוג הלבנה, מנפילת התיאוריה העולמית ביסוד מציאותה, מהנמכת האידיאל העולמי במציאות, מה שהכשיר את החטא האנושי, וכל הצרות הרבות הבאות ממנו.
הכל הכל צריך להיות מתוקן, הכל צריך להיות מטוהר. שאיפת ישראל לבנין האומה, לשיבת הארץ, היא שאיפה בעומק הטוב החודר כל היש בשרשו. לא זקיפת לבנה מאיזה בנין, כי אם פניה עמוקה אל שורש כל הבנין, לכוננו בתיקון.
לא עצים אחדים וענפים מאילן החיים והטוב, אלא לחשוף את המקור, את מעין החיים, שלשד עץ החיים וכל שרשיו, גזעיו, ענפיו, פארותיו ועליו, משם יונק. וממנו יבא רוח חיים, רוח חדש, עולם חדש יבנה, "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני, כן יעמד זרעכם ושמכם" [ישעיה סו, כב]" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', קובץ ה' פסקה נא].
שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים [כ, י].
"כל הכעסנות שבעולם הבאה מצד הדרכה, במוסר, באמונה, בדיעות ובמעשים, וכל החסרונות המוכרחות שאי הסבלנות והקנאות עושה בעולם - אע"פ שהרבה חלקים מהם הם מלאים קדושה גדולה, ובאים גם כן מחסידות חשובה וטהרת לבב, מ"מ אין זה מונע מלהתחשב עם הצד החסרוני שבהם. וסוף כל סוף הדבר מוכרח להיות מתוקן, וכל המבוקש של הקדושה היותר עליונה - יבא לעולם בדרך שלום, והדרכה מלאה נחת, שלוה וכבוד.
שורש כל זה הוא חטא מי מריבה, וכעסו של משה, אמירת שמעו נא המורים, שהביאה הכאת הסלע, בְּמקום שהיה ראוי להיות הרצון והפיוס והדיבור. ובתוכן ההופעה של הדרכה של אמונה, ושל דיוקי תורה, נתערב בשביל כל כח הקפדנות, עד שהאב ובנו, הרב ותלמידו, שהם יושבים בשער אחד ועוסקים בתורה, נעשים כאויבים זה לזה. ואם שמכל מקום את והב וסופה כתיב, ואהבה בסופה, אבל אין הרושם של האיבה הארעית הולך לגמרי בלא שום הפסד.
תורת חסד היא תורה דלעילא, תורת הסוד המתגלה לישרים על פי אליהו ביסודה, בהתבסמו כבר והרי הוא מוכן לשליחותו לבשר שלום, לעשות שלום בעולם, ולהשוות את המחלוקת [ע"פ עדיות ג, ד], "לקרב ולא לרחק" [שם], והוא בעצמו תוכן פתיחת הפה של משה רבינו, שישוב לדבר אל הסלע במקום ההכאה שעברה, וגילויה של תורת חסד בהתפרשה ברחבה ע"י ת"ח בדורות אחרונים אינון דאתיין מסיטריה דמשה, ועל ידה יוחל אור של סוכת שלום להיות הולך ונפרש על ישראל [...]" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', קובץ ג' פסקה ט' עיי"ש באורך].
אורות הראי"ה
קשרי הידידות בין מרן הראי"ה זיע"א
והג"ר זליג ראובן בנגיס זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית (ד')
פרק ד': הראי"ה אב"ד ירושלים
בשבועות האחרונים סיפרנו על הידידות הגדולה שהייתה בין מרן הראי"ה והגאון ר' זליג ראובן בנגיס זצ"ל. הזכרנו כי קשרים אלו המשיכו ביניהם במשך כל חייהם, והיו לסמל של אהבה ושלום בין ת"ח המרבים שלום בעולם, ומנעימים זה לזה בהלכה. התייחסנו לקשרים שהיו ביניהם בשתי תקופות בחייהם: הראשונה - עת למדו בצוותא בישיבת וולוז'ין המעטירה, והשניה - במסגרת כהונתם כרבני עיירות בליטא.
השבוע נספר על פרק הזמן בו כיהן מרן הראי"ה כרבה של ירושלים, ואילו ר' זליג ראובן נותר עדיין בחו"ל. מפני המרחק הגיאוגרפי, היה הקשר ביניהם בתקופה זו באמצעות חליפת מכתבים, אשר ניתן לראות מתוכם את האהבה הגדולה ששררה ביניהם.
"הרב הגאון האמיתי, תפארת ישורון"
את המכתב הראשון הידוע לנו מתקופה זו, כתב הראי"ה לר' זליג ראובן. לצערנו, לא זכינו למצוא מכתב זה, אך מה שקיים בידינו הוא מכתב ששלח ר' זליג ראובן כתשובה למכתב זה. וכך הוא כותב לידידו הראי"ה, רבה של ירושלים:
"עמ"י עש"ו י"ד אחה"ש [אסרו חג השבועות] ותן ברכה [תרפ"ג] לפ"ק קלוויוריעא ליטא.
יאר ד' פניו אל כבוד ידי"ע וידיד נפשי, הרב הגאון האמיתי, תפארת ישורון, נודע לתהילה בקרב עם סגולה כו' כקש"ת מ' ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, האבד"ק ירושלים עיה"ק תובב"א.
אחרי תת לכתר"ה את ברכתי שלום ברגשי אהבה נאמנה, הנני להודיעו כי מכתבו נכון הגיעני במועדו, ורבת שבעה לה נפשי עונג בהתבשרי שלומו ושלום תורתו כי טוב, וכן אברכו גם לימים יבואו כי ישפות ד' שלומו ושלום משפחתו ושלו' תורתו לאושר ולתפארת עמו ועדתו ולשמחת כל מוקיריו דורשי אושרו והצלחתו, אשר בתוכם ימנה גם אני המתרפק באהבתו - וברך אברכנו בכל הני מילי דמיטב. יזכנו ד' לראותו עומד ועוסק בעבודה בבית מקדשנו אשר מהרה יבנה למראה עינינו בתוככי ירושלים עיה"ק, ישמח לבנו ותגל נפשנו אכי"ר.
כא"נ אוהבו המיחל לישועת ד' על עמנו ועל ארצנו, זעליג ראובן בענגיס".
[אגרות לראי"ה אגרת קמג].
ר' זליג ראובן: "ערבים לי דברי כבוד תורתו"
שנתיים אחר כך, בשנת תרפ"ה, הדפיס ר' זליג ראובן חלק נוסף מספרו 'לפלגות ראובן', ושלח עותק של הספר למרן הראי"ה. לספר הוא צירף מכתב שלא נשתמר בידינו, ובו הוא מבקש ממרן הראי"ה שיסייע לו לעלות לארץ ישראל, ע"י היכולות החוקיות שהיו בידו מתוקף תפקידו הרשמי כ'ראש הרבנים בארץ ישראל'. בשמחה רבה קיבל הראי"ה את הספר הנפלא, והחזיר לידידו מכתב נלבב, ובו הערות נרחבות על דברי הספר בכמה גופי הלכות. בתוך מכתבו, מתייחס הראי"ה גם לבקשתו של ר' זליג ראובן לעלות ארצה:
"ב"ה. עה"ק ירושלים ת"ו. כ"ז אייר תרפ"ה.
שפעת שלו' ואורה וברכה ישלח ד' מציון וירושלים לכבוד ידי"נ הרב הגאון האמיתי, פאר הדור, סוע"ה הרים, מוהר"ר זעליג ראובן בענגיס שליט"א הגאבד"ק קאלוואריע יצ"ו, וכא"ל שוי"ר באה"ר. אחדשה"ט דהדר"ג שליט"א.
נתמלא הבית אורה, מאור תורה של ספרו הנפלא "לפלגות ראובן" אשר כמעשהו בראשונים כן מעשה תקפו וגבורתו בספרו זה, ועוד עולה עליהם במעלות הקודש וברוחב דעה והקפה רבה בסדר קדשים, יברך ד' חילו. ומרוב עוצם טרדתי לא מצאה ידי לעיין בו כראוי, ורק לחבת הקודש הצצתי מעט בין פלגיו הנחמדים.
(כאן נכנס הרב לפלפול ארוך, ואח"כ כותב:)
ומגודל הטרדות אי אפשר לי כעת להתענג באריכות בדבריו הנחמדים באבני חן המתנוססות על פני ספריו הקדושים בכלל, וביחוד ע"פ ספרו הגדול האחרון אשר הואילו בו כעת לכבדני בו. יישר חילו לאורייתא לאוי"ט.
ומה מאד חפצתי, שכ"ג ועוד גדולי הדור יבאו לשכן כבוד בחצרות ד' באה"ק ת"ו, והארץ הלא תאיר בעה"י מכבוד תוה"ק, אבל צריכין אנו לרחמי שמים מרובים, למצא את הדרכים הנכונים לפרנסתהון דרבנן, בכבוד והדר, מה שחסר לנו עדיין כעת, עד ירחם ד' את עמו ונחלתו ויראנו בישועתו בקרוב. והי' זה שלו' כנה"ר ונפש ידי"ע דוש"ת באה"ר מהר הקודש מירושלים, הק' א.י. הנ"ל" ['אגרות הראי"ה' ח"ד אגרת א'שכז].
מרן הראי"ה היה מדקדק מאוד בתארים שכתב על גדולי ישראל. במכתב זה, הוא פונה לר' זליג ראובן בתואר: הגאון האמיתי - תואר שנתן הראי"ה רק ליחידי סגולה, כמו למשל הרידב"ז, ר' חיים עוזר גרודזינסקי מוילנא, ר' שמואל סלנט רבה של ירושלים, ור' מרדכי גימפל יפה זצ"ל רבה של יהוד (שהיה אחי סבתו של הראי"ה) [ע"פ 'שבחי הראי"ה' עמ' רד, בשם הרצי"ה].
(על דבר עליית ר' זליג ראובן לארץ, ומעורבותו של הראי"ה בעניין, נספר בשבוע הבא אי"ה).
בתגובה למכתבו של הראי"ה, שלח לו ר' זליג ראובן מכתב נוסף, בו הוא עונה להערות על ספרו. נביא כאן את חלקו הראשון של המכתב:
"עמ"י עש"ו י"א אסרו חג השבועות, "תפר"ה ונחלת את הארץ" [תרפ"ה] לפ"ק, קלוואריעא - ליטא.
הוד כבוד ידי"ע וידי"נ, הרב הגאון האדיר, תפארת ישראל וכו', כקש"ת מו"ה ר' אברהם יצחק קוק שליט"א, הכהן הגדול מאחיו, רב הראשי לאה"ק בתוככי ירושלים עיר קדשנו ת"ו, שלום לו ולתורתו, ושלום לכל החוסים בצל חכמתו ויראתו, וכל אנשי עדתו, יתברכו בכל טוב סלה איש איש כברכתו.
בברכת שלמא רבא למר ולתורתו, אודיעהו כי מכתבו היקר מיום כ"ז אייר נכון הגיעני בחג העצרת, ומשנה עונג נוסף לי על עונג יו"ט, להתבשר שלום כתר"ה ידיד נפשי עוז כי טוב, ולהודע יחד עם זה כי ספרי מצא חן בעיניו עין הבדולח, ואשר על כל חשתי ולא התמהמהתי להשיב לו על אתר נגדה נא כל טרדותי, ולברך את שלום הדר"ג וגם להשתעשע על דבר חדושי התורה אשר כבדני בהערתו על ספרי, כי ערבים לי דברי כבוד תורתו מאז באנו בכתובים [...]" (כאמור, בהמשך המכתב מפלפל ר' זליג ראובן בהערותיו ההלכתיות של מרן הראי"ה). [צילום המכתב מופיע בספר 'טל הראי"ה' עמ' קסד].
הבעלות על הכותל המערבי
בקיץ תר"ץ, דרשו הערבים שהיהודים יוותרו על זכויותיהם על הכותל המערבי, ואיימו שאם לאו - יהיו שוב פוגרומים קשים. 'ההנהלה הציונית', 'הסוכנות היהודית' ו'הועד הלאומי' - צידדו בויתור. אולם הערבים דרשו שסמכות דתית תצהיר על הויתור. המוסדות השתדלו להשפיע על מרן הראי"ה, רבה של ארץ ישראל, שיסכים לויתור זה, שכן על ידי זה תמנע שפיכות דמים רבה.
מרן הראי"ה סירב בתוקף לחתום על ויתור כלשהו, ואסר לעשות זאת. העסקנים צבאו על ביתו, ובתחנונים ואיומים הודיעו לרב כי אחריות כבדה מוטלת על כתפיו, והוא שישא באחריות המוסרית למקרה שיגרם שפיכות דמים. מרן הרב זצ"ל זעק לעברם: איזה זכות יש לנו לוותר על הכותל, מתנה שקבלנו מהקב"ה, וכי בידינו זה?
אך אלה בשלהם: חיי הישוב תלויים בויתור זה.
הראי"ה השיב להם בתקיפות: אין זה בא בחשבון, אין לוותר על הכותל! ודעו לכם, לא הויתור מצידנו יציל את המצב. ועוד הוסיף מרן הראי"ה ואמר: "דעו לכם, שאם אנו נותר על הכותל, גם הקב"ה לא ירצה להחזירו לנו...". ידע הראי"ה שהעסקנים לא יטמנו ידם, וינסו להשפיע גם על הגרי"ח זוננפלד זצ"ל, רבה של העדה החרדית, ובכך ינסו להשיג הצהרה רבנית על הויתור. עמד הראי"ה ושלח שליח מיוחד לגרי"ח זוננפלד להודיע לו את תשובתו לעסקנים ולבל יסכים לבקשתם.
אלא שהעסקנים היו זריזים, וכבר שלוחיהם הגיעו אצל הגרי"ח זוננפלד ובקשו ממנו הצהרת ויתור. אלא שגם שם נכונה להם אכזבה. הגרי"ח זוננפלד סירב בתקיפות, ולא זו אלא עוד שלח שליח מיוחד להודיע לראי"ה על עמדתו ולבל יסכים לבקשת הויתור.
רצו השליחים זה מבית מרן הראי"ה, וזה מבית הגרי"ח זוננפלד, ובאמצע הדרך נפגשו השנים. כשראו זה את זה, שאלו מהיכן ולהיכן, ספרו זה לזה על שליחותם ונתברר להם שלדבר אחד הם נדרשים. וכך הוסרה החרפה שיכלה להמיט חולשת הרוח שאחזה בכמה יהודים.
כאן המקום להזכיר לשבח את הספר 'כותלנו' שראה אור לאחרונה [בהוצאת 'חוסן ישועות'], העוסק כולו בנושא זה של מנהיגות הראי"ה בפרשת הכותל. הספר, המקיף בתוכנו ומהודר במראהו, מיטיב לתאר את עמדתו האמיצה והברורה של מרן הראי"ה ביחס לבעלות עם ישראל על הכותל המערבי.
במכתב שכתב מרן הראי"ה לר' זליג ראובן באותם ימים, הוא מתייחס לפרשה מורכבת זו, וכותב:
"ב"ה יום י"ג לחדש תשרי תרצ"א.
שלו' וברכה, שמחת הרגל וגמח"ט לכ' ידיד נפשי עוז הרב הרב הגאון האמיתי סיני ועוקר הרים מוהר"ז ראובן בענגיס שליט"א הגאבד"ק קאלאוואריא יצ"ו וכא"ל שלו' וכט"ס.
אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה.
שמחתי בנועם מכתב קדשו ומה מאוד אשתוקק להודע כפעם בפעם משלמא דמר ושלו' תורתו וכל אשר אתו. ובענין זכיותינו בשריד מקדשינו הכותל המערבי שיבנה בב"א, כיוונתי ב"ה לדעת גדולי הדור, שתשובתי הייתה ששום ויתור מצידנו לא יוכל לבא בשום אופן, ואם יהיה הכרח להשיב לממשלה בזה דבר באופן של פשרה, יעשה רק ע"י הסכמתם של גדולי גאוני הדור בא"י ובגולה, שכל ישראל הוא קשור בכל עמקי נשמתו בקדושת מרום מראשון מקום מקדשנו. וע"כ נדחה הדבר לעת עתה. ומה שתחליט הועידה הממונה על זה אין אנו אחראים לעת עתה. מובן שמה שיעשו הגויים, אין אנו אחראים כלל. וד' יפר עצת כל הקמים לפשוט את ידיהם בזבול, וירומם קרן עמו ונחלתו וקדושת תוה"ק, ויראנו בישועתו בקרוב, והיה זה שלום כנפשו הרמה ונפש ידידו עוז דורש שלום תורתו באהבה רבה מהר הקודש מירושלים, אברהם יצחק ה"ק ['לשלושה באלול', עמ' קכח].
בשבוע הבא נספר אי"ה על עלייתו של ר' זליג ראובן ארצה, והכתרתו כרבה של העדה החרדית.
יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: [email protected].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
