ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
גבריאל רֹאי בן נאווה בתיה
בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם [כה, יא].
בשעה שרבינו גאון ישראל וקדושו מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בא לארצות הברית, נתקבל בכבוד הראוי וביראת הרוממות לפני מרנן ורבנן "אגודת הרבנים". באחד האירועים, בו נכחו כמה רבנים גדולים, אמר הראי"ה:
"רבותינו ז"ל אמרו: פינחס זה אליהו, כי שניהם היו קנאים אשר קנאו קנאת ה' צבאות. והנה נתבונן אודותם בדברי חכמינו ז"ל.
"פינחס – בשעה שהרג את זמרי היו השבטים מזלזלים בו ואומרים: בן פוטי זה שפיטם עגלים לעבודה זרה, שנאמר: "ואליעזר לקח מבנות פוטיאל לו לאשה", ולמה נקרא שמו פוטיאל שהיה מפטם עגלים לעבודה זרה, והרג שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ליחסו: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, כהן בן כהן, קנאי בן קנאי, משיב חמה בן משיב חמה" [מדרש]. ועוד אמרו: "לא נתכהן פינחס עד שהרג לזמרי, שנאמר: "לכן הנני נותן לו את בריתי שלום והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל".
אם נתבונן, נראה שחז"ל רצו ללמדנו בדבריהם אלו את ההיפך ממה שרגילים להבין ממעשה פינחס. אליבא דאמת מדת הקנאות היא מדה רעה. על הרב, המנהיג ומורה העם להתהלך במתינות באהבה ובריצוי עם כל יהודי. כמו שכתוב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא – אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו" [חגיגה טו].
המלאך הוא משרת עליון, ריק מכל נגיעה עצמית, מכל סובייקטיביות. הכול אצלו לשם שמים. בדרך זו צריך ללכת הרב שצריכים ללמוד תורה מפיו. ואם ילך אדם בדרך זו, לעיתים רחוקות מאוד יבוא לידי קנאות. הוא יהיה תמיד עסוק בתפקידים ועניינים קודמים לקנאות. הוא קודם כל יטפל לתקן את עצמו לפני שיבוא לקנא על מעשי אחרים. (כאן מספר הרב סיפור מעניין בנושא זה, עיי"ש במקור).
ראו מה בין נביאי ישראל לבין נביאי אומות העולם. בנביאי ישראל אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם, עשיר גיבור ועניו. חכם – כפשוטו, בחכמת האמת; עשיר – השמח בחלקו; גיבור – הכובש את יצרו; עניו – שאין לו שום נגיעה עצמית כי הוא מבטל את עצמו כחרס הנשבר. רק איש בעל סגולות נפשיות אלו, שקודם תיקן את עצמו – דברו נשמע [...] ומאחר שאנשים כאלה כמעט שלא נמצאו באומות, מפני שגדולי הדור של אומות העולם רובם נגועי סובייקטיביות המה – לפיכך היו הגויים תמיד קנאים לדת. הם הרגו ושפכו דם רבים, בשם דתם ולמען דתם, קידשו את הרצח, את הרדיפות ואת הקנאות.
לא כן כהני ד'. הם לא היו קנאים כלל. אהרן נביא כל הכוהנים, בחיר ד', נאמר עליו: "בריתי הייתה אתו, החיים והשלום, ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא. תורת אמת הייתה בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון" [מלאכי ב, ו]. ואמר ר' מאיר: "מה תלמוד לומר: ורבים השיב מעוון", כשהיה אהרן מהלך בדרך, פגעו בו באדם רשע ונתן לו שלום; למחר ביקש אותו האיש לעבור עבירה. אמר: אוי לי, האיך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן? בושתי הימנו שנתן לי שלום, נמצא אותו האיש מונע את עצמו מן העבירה" [אבות דר' נתן פרק יב].
זאת הייתה דרכו של אהרן הכהן, וכך צריכה להיות דרכם של כהני ד'. לפיכך כשראו השבטים את פינחס לוקח רומח בידו ודוקר והורג, אמרו: "ראו בן פוטי זה שפיטם לעבודה זרה והרג שבט מישראל".
רצו בזה לתלות את קנאתו של פינחס בדמי כהני מדין הנוזלים בעורקיו. הוא בן בנו של פוטיאל שפיטם עגלים לעבודה זרה, ואין בו ממידותיו של אבי אביו. את האשמה הזאת דחה הכתוב ויחסו אחר אהרן הכהן, כי גם אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אף הוא היה קנאי כזה כמו שפינחס שקנא קנאת ד' צבאות, ולא היה בזה שמץ של נגיעה עצמית פרטית.
מכל זה אנו למדים שהקנאות טובה רק כדבר היוצא מן הכלל. ההנהגה העיקרית היה דרך השלום. ואל יאמר אדם שאיש השלום מוותר הוא על האמת. לא כן הדבר. על הכהן נאמר: "תורת אמת הייתה בפיהו ועוולה לא נמצאה בשפתיו", ובכל זאת "בשלום ובמישור הלך איתי", ודווקא על ידי שיטה זו – 'רבים השיב מעוון'" [מפי הרב זאב גולד זצ"ל, מובא בספרו 'ניבי זהב' עמ' שצז,ועיי"ש המשך הדברים].
אורות הראי"ה
קשרי הידידות בין מרן הראי"ה זיע"א
והג"ר זליג ראובן בנגיס זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית (ו')
פרק ו':
עם הגרי"מ חרל"פ והרצי"ה קוק
בשבועות הקודמים סיפרנו על ידידותם האמיצה של ר' זליג ראובן בנגיס זצ"ל ומרן הראי"ה. ראינו כי ידידות זו החלה כבר בהיותם נערים צעירים – בעת לימודם בישיבת וולוז'ין המעטירה, ונמשכה בכל תחנות חייהם.
"אביו פאר הדור"
בג' אלול תרצ"ה, נפטר מרן הראי"ה זיע"א, אחרי תקופה ארוכה שסבל ממחלה קשה. בעקבות פטירתו שלחו גדולי ישראל מכתבי ניחומים למשפחתו של הראי"ה, ולבנו יחידו – הרצי"ה קוק זצ"ל.
גם ר' זליג ראובן שלח מכתב נרגש לרצי"ה קוק, ובו דברי הערצה מיוחדים לדמותו של מרן הראי"ה. במכתבו מציין ר' זליג ראובן כי עדיין לא פגש פנים אל פנים את הרצי"ה:
"ב"ה קלוואריא יום ב' כ"ה לחדש טבת שנת תרצ"ו.
ישאו הרים שלו' למע"כ האי גברא רבא ויקירא, בר פחתי ובריבי, הרב הג' המפורסם לגאון ולתפארת כו' כש"ת מו"ה ר' צבי יהודה קוק נ"י, מנהל ישיבת "מרכז הרב" בתוככי ירושלים עיה"ק תובב"א.
ראשון תחילה הגדתי היום לכתר"ה מעט מהרבה דברי תנחומין מאוחרים מפני אי הכירי אותו אלא בידיעה בלא ראי', להסתלקותו הדר"ג מר אביו פאר הדור זצלה"ה, שאין זה אבל פרטי למשפחתו רק (אלא) אבל כללי לכל עדת ישראל למקומותם למושבותם, וצרת רבים חצי נחמה, כמש"א בביאור המקרא ראשיכם אל תפרעו וגו' באשר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה וגו'. ומה רבו בזה יקרא דשכבא, לא נשכח ולא ישכח זכרו לדור דורים, תנצב"ה [...].
והגומל לאיש חסד כמפעלו ישלם לו במלוא חפנו טיבותא כעל כל תגמולו, ישפות שלומו אשרו וטובו ונר ה' בהילו, וייטיב לכל החונים על דגלו, ככל א"נ ונפש המוקירו בלתי מכירו,
זעליג ראובן בענגיס החופ"ק" [נספחות ל'אגרות לראי"ה' מס' 41 עמ' תקעח].
ואמנם, לאחר שעלה ר' זליג ראובן לארץ, נפגש עמו הרצי"ה, ושאלו אם יש לו זכרונות מיוחדים על אביו מרן הראי"ה. כששמע זו ר' זליג ראובן, התרגש וקרא לעבר אשתו הרבנית: "זכרונות על אביו? ישאל ממני מי היה אביו! אני יודע מי היה אביו! כשהיו מזכירים לי את הרב קוק – הרי הייתי נרעד!". והוסיף ר' זליג ראובן וסיפר, שנפגש פעם אחת בוורשה עם רבו הנצי"ב, ראש ישיבת וולוז'ין, לאחר שהוא – ר' זליג ראובן – כבר עזב את וולוז'ין, ובאותה פגישה אמר לו הנצי"ב: "החשוב שבישיבה היה מקודם כבודו, וכעת יש לנו את חתנו של האדר"ת: הרב קוק!" ['שבחי הראי"ה' עמ' מה, ע].
מכתבו של ר' זליג ראובן לגרי"מ חרל"פ
מתוך חליפות המכתבים בין ר' זליג ראובן לגרי"מ חרל"פ, התפרסם המכתב הבא, העוסק בספרו של הגרי"מ חרל"פ 'בית זבול':
"ב"ה, ירושלם עה"ק ת"ו, יום ד' – ט' לחודש כסלו שנת תש"ג לפ"ק.
מע"כ הגאון הגדול, נודע למשגב, כש"ת מו"ה ר' יעקב משה חרל"פ שליט"א, רב ור"מ פעיה"ק ירושלים תובב"א.
בברכת שלמא רבא למר ולתורתו, הנני מודיעו כי ספרו היקר בשם "בית זבול" לנכון בא לידי זה כחודש ימים, ומרוב חבילי טרדין אי אפשר היה לפני לעיין בו ולהעיר עליו באיזה מקומן, כאשר עלתה במחשבתי בהשיגי אותו, וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין כו, ב) מחשבה מועלת אפילו לדבר תורה, ואולי עוד חזון למועד בעזה"ש.
אחת אשר אמרתי לציין, אשר בסימן הראשון נפלאתי שלא הזכיר מה שכתב הפני יהושע במקומו שם בחולין (י, ב) להוכיח מכל הני מקומות דשניא נגעים דבטומאתן ליתא להאי כללא דספק טומאה ברשות היחיד וברשות הרבים יעו"ש.
ובמה שכתב בסימן י"ח לחזק את דברי הגאון מהרי"ד ז"ל בס' בית הלוי ח"ג, דבטמאים לא שייך שם שחיטה, הנה לדידי חזי לי להיפך, במחכתה"ר (במחילת כבוד תורתו הרמה), והוכחתי כן בספרי [לפלגות ראובן] ח"ד שלהי מס' חולין בהגהה שם בפ"ד, דבאמת גם בטמאים שייך שם שחיטה יעו"ש.
והנני חותם בברכה כי יצליחהו ד' ויזכה להשלים גם יתר חלקי הבית אשר החל, ככל אות נפשו ונפש המברכו המיחל לישועת ד' הקרובה,
זעליג ראובן בענגיס, ראב"ד פעיה"ק ת"ו" ['זבד טוב' עמ' קי].
ר' שמעון זאב בנגיס זצ"ל
בנו של ר' זליג ראובן, היה ר' שמעון זאב בנגיס זצ"ל. במספר מקומות בספריו מביא ר' זליג ראובן ד"ת מבנו זה. כך למשל במקום אחד דן ר' זליג ראובן בסוגיא מסויימת, ומוסיף: "אמנם יפה העיר מר בני הרב הגאון מ' שמעון זאב בענגיס שליט"א ליישב בפשוטו..." ['לפלגות ראובן' ח"ג עמ' 115].
ר' שמעון זאב התכתב אף הוא עם הגרי"מ חרל"פ. הנה מכתב ששלח הגרי"מ, כמענה למכתבו של ר' שמעון זאב.
"בעזה"י ועש"ק נחמו [תרצ"ו].
לידידי הרב [...] מוהר"ר שמעון זאב בנגיס נ"י, בהרב [...] בעה"מ לפלגות ראובן שליט"א.
אשר העיר כת"ר נ"י על דברי קטע חד"ת שהעתיקו מתוך רשימותי, והדפיסו ב'קול תורה' הנה אין דרכי להשיב בכאלה יהי' לכל אחד אשר לו, והמעיין הישר אשר יתבונן היטב ימצא מעצמו את הדרך הישרה להבין מה המה דברים נכוחים. בכל זאת אשיב לו הפעם בקצרה" (וכאן נכנס הגרי"מ לדון בגוף ההלכה) ['בית זבול' ח"ג סי' מט].
מספר ר' יצחק גרשטנקורן זצ"ל, מייסד בני ברק,
על פגישותיו עם מרן הראי"ה:
"ראיתי לפני צדיק קדוש מן המועטים שבדור.
כמה צדקות, כמה אצילות נסוכה היתה על קלסתר פניו הקדוש!
כמה פשטות שבענווה טבועה הייתה בכל תנועה מתנועותיו,
כמה היה פה קדוש זה מפיק מרגליות כמעיין נובע תורה ויראת שמים, חבת הארץ ואהבת ישראל!
רבה הייתה התפעלותי באותה שעה מכל דבר ודבר שיצא מפיו הקדוש,
הן בתורה והן בחכמה דברים ערומים ביראה, כמפי גאון קדמון.
ובאמת מי שלא ראה דבקותו של אותו צדיק בשעה שהיה עומד ומתפלל,
מי שלא זכה להסב לשולחנו ב"שלוש סעודות" –
אינו מסוגל לדמות בעצמו תואר פניו הקדושים.
הגאון הנ"ל היה למאור עיני ולמורה דרכי באמונה שלמה בהתקשרותנו לבני ברק בכל זמן ועידן.
בימים הכי קשים והנוראים כשנסעתי לירושלים לשפוך את רוחי ונפשי לפני כותל המערבי – לא חסרתי אף פעם מלבקרו בהיכל קדשו.
וההתחזקות והעידוד שקבלתי ממנו היו לי למרפא נפש".
['זכרונותי על בני ברק', ר' יצחק גרשטנקורן זצ"ל].
סיפור שהגיע אלינו מיהודי חשוב חסיד גור, החפץ בעילום שמו
"את הסיפור שמעתי מאחד שנכח בשיחתו של האדמו"ר מגור שליט"א, קודם שנהיה לאדמו"ר.
האדמו"ר שליט"א סיפר על אביו ה'לב שמחה' זצוק"ל, שפעם אביו האדמו"ר בעל ה'אמרי אמת' זצוק"ל שלח אותו בשליחות לרב קוק, והיה זה בסביבות השעה תשע בבוקר. כשהגיע ה'לב שמחה' לביתו של הרב קוק, הוא דפק על הדלת. כשהגבאי פתח את הדלת, אמר לו ה'לב שמחה': "יש לי שליחות מאבי לרב, ואני רוצה להביא את זה לרב, אם אפשר להכניס אותי". אך הגבאי אמר: "עכשיו אף אחד לא נכנס לרב. הרב עסוק עכשיו בתפילה, ואין להיכנס אליו".
ה'לב שמחה' לא היה 'בטלן', ושאל אם אפשר להיכנס לראות איך הרב מתפלל. אז הגבאי אמר שאמנם אי אפשר לפתוח את הדלת בחדרו של הרב, אך הוא מסכים לבדוק מה המצב. הוא חזר אח"כ ואמר שהדלת לא סגורה עד הסוף, כך שאפשר להציץ ולהסתכל בפנים. ואכן ניגש ה'לב שמחה' והציץ בחריץ מבעד לדלת החדר.
לנגד עיניו הוא ראה את הרב קוק עם טלית ותפילין שכוב על הרצפה בפישוט ידים ורגלים. היה זה ממש מפחיד, והוא מאוד נבהל. הוא רץ חזרה לאביו, בעל ה'אמרי אמת', וסיפר לו שביקש להיכנס וכו' ואז ראה את הרב ככה. כששמע זאת ה'אמרי אמת', הגיב במשפט הבא: "הרב קוק – כל חייו הוא בבחינת פישוט ידיים ורגליים בבית המקדש".
הסיפור הזה עשה עלי רושם חזק, משום שה'אמרי אמת' מאוד קימץ במילים, הוא היה קמצן בדיבור, שתקן, וכל חסידי גור יודעים זאת".
***
ונוסיף כאן את עדותו של ר' פישל רוזנר זצ"ל, שהיה אחד ממקורבי מרן הראי"ה:
"האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת' כיבד את הרב, הרבה יותר ממה שהביע במכתבו הידוע (בו הוא מתאר אותו כ'בעל האשכולות' וכו'). הוא נמנע מלפרסם את כל הערכתו לרב, משום שחשש מהתנגדות חסידים קנאים" ['שבחי הראיה' עמ' קפז].
יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: [email protected].
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
בדיקת פירות ט''ו בשבט
איך ללמוד גמרא?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
אנחנו קודש למענך
קשה עליי פרידתכם
איך ניתן לברור מרק בשבת?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
