ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- התבוננות אמונית
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"
זכינו בשעטו"מ להוציא לאור עד היום 500 גליונות של השיעור, יהי רצון שנזכה להוסיף בקודש כהנה וכהנה ונזכה בקרוב בקרוב לשמוע את השיעור מפי מורנו ורבנו עטרת ראשנו ותפארתנו פאר הדור והדרו מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א, כולנו תפלה שהקב"ה ישלח לו רפואה שלמה וישוב לבריאות איתנה בב"א.
השיעור הזה הוא השיעור החמש מאות. כל שיעור מופץ ב"ה בעשרות אלפי עותקים ומתקבל בכל מקום בשמחה ועושה פרות ופרי פרות. כאן המקום להודות לכל מי שטרח במלאכה החשובה הזאת. לאבי שמידט והצוות מרדיו מורשת שמשדרים את השיעור. לצלם משה ברכה, למפעיל אתר האינטרנט מר דוד בלחסן. לעורך של העלונים רבי רפאל עטיה. הדפוס דוד אבוקסיס מדפוס דורות וצוות העובדים המסור שמסביבו. כתבו את השעור הרב אהרון שאלתיאל והרב נועם הלוי הי"ו. צוות המפיצים שבכל הארץ. המתרגמים את העלון לצרפתית והמפיצים שלו. התורמים המחזקים את העלון משפחתו של הנדיב מאיר זיילר ומשפחת עיני תבוא על כולם ברכה טובה ותהי משכורתם שלמה מאת ה'.
כאן המקום גם להודות לרבנית צביה אליהו מב"ת שעומדת על המלאכה שהגליונות יצאו כל שבוע ויגיעו למקומם. תהי משכורתם שלמה מאת ה'.
גליונות אלו מודפסים כעשר שנים, לפניהם היו עוד שנתיים שבהם השיעורים ניתנו אבל לא הודפסו והופצו בציבור. בע"ה יתברך אנו מקווים להדפיס את כולם ולהפיצם בציבור.
הפצת התורה - הלימוד תורה היותר גדול
שיעור לגרעינים תורניים של הרה"ג שבתאי סבתו שליט"א
השיעור היום ניתן בנוכחות הרה"ג שבתאי סבתו שליט"א ראש ישיבת מצפה יריחו. בנוכחות תלמידיו שחלקם יצא להפיץ תורה לפני שנים ברמת השרון. וחלקם יוצאים השנה להפיץ תורה בנתניה ובקרית אונו. הרב כיון את השיעור אליהם ודיבר על חשיבות לימוד התורה והפצתה. הדברים של הרב יכולים להיות מכוונים גם על הפצת תורה ברבים של שיעורי קול צופיך.
הפצת התורה מתוך לימוד תורה
המשנה בפרקי אבות (פ"ד מ"ה) אומרת: "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד - מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת - מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת". רש"י ורבנו עובדיה מברטנורא מביאים גרסא במשנה שאומרת הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד - אין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד". לא מאפשרים לאדם זה ללמוד או ללמד. לפי הגרסא הזאת האדם הזה לא מתכוון לעשות. רק ללמוד לשם הסקרנות או רק ללמד לשם הפרנסה. משמים לא יזכו אתו ללמוד או ללמד. אם הוא ילמד - זה לא יהיה אמיתי. כי אם אדם לומד שלא על מנת לעשות - מה התורה שלו שווה?
הגרסא שלנו במשנה היא הלומד על מנת ללמד - מספיקים בידו ללמוד וללמד. ובאמת זה צריך הסבר. ומסביר רבינו יונה שיש שני סוגי לומדים. אחד לומד, ולא לומד את ההלכה על בוריה לדעת את המסקנה המעשית של הלימוד שלו. לפי רצונו ומאמציו - כך יעזרו לו מן השמים ללמוד, ולא לעשות את המצווה בשלמותה. אבל מי שמחפש לעשות את המצוות כתקנה, לומד בעיון רב, מגיע להבנת המצווה בשלמותה. הוא זוכה גם לקיים את המצווה בשלמות. וגם זוכה ללמוד וללמד. 2מכאן נבין כמה חשוב להמשיך בלימוד תורה בעיון תוך כדי שאדם מלמד לאחרים. אם הוא לומד בעיון - מזכים אותו גם ללמוד וללמד. גם לשמור וגם לעשות את המצוות כתקנה.
זכות הפצת התורה של הכהן הגדול
אפשר ללמוד על זכות הפצת התורה מאהרון הכהן. יש לו שני תפקידים. א] לעבוד במקדש "ישימו קטורה באך וכלל על מזבחך" ב] ללמד תורה לציבור, עליו ועל צאצאיו נאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". איזה מהם חשוב?
כשהיה הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים כתוב בו: "בזאת יבוא אהרן אל הקודש" אומרים חז"ל, שכהן גדול לא היה ישן שנת קבע שבעה ימים לפני יום כפור. שהיה נמצא בלשכת פלהדרין שחציה בקדש, ובמקום קדוש אפילו הכהנים לא ישנים ולא יושבים. רק מלך ממלכי בית דוד יכול לשבת. בשבעת הימים הללו היו באים זקני ישראל ומזהירים אותו מכמה דברים אסורים, והוא היה פורש ובוכה שקצת היה נעלב מהם. והם פורשים ובוכים, הוא בוכה על שחשדוהו, והם בוכים על שחשדו בו.
בליל יום הכיפורים לא היה הכהן ישן אלא יושב על חצי ספסל, בלילה זה היו אומרים לכהן הגדול לקרוא בדניאל או בעזרא, והיו מכים לפניו באצבע צרדה שלא ישן, וחוזרים ומלמדים אותו את סדר העבודה. גם בבוקר היו מדברים על לבו ומסבירים לו שהנה הם הכינו אותו למעמד הגדול ולימדו אותו את תפקידו.
ביום כיפור עצמו הוא רץ ממקום למקום לעבודה בבית המקדש. הוא צריך לעשות את כל המלאכות של יום כיפור בבית המקדש בעצמו. (זו מחלוקת רמב"ם וראב"ד). והנה, למרות כל ההכנות שעשה הכהן הוא לפעמים הוא לא היה יכול להיכנס אל קודש הקדשים. היה המקום ננעל לפניו כמו שננעל לפני שלמה המלך כשבא לפתוח את בית המקדש. היה מתפלל הכהן הגדול ואומר: "רבש"ע אני כהן גדול בנם של כהנים גדולים, אל תבישני מהקהל הקדוש ששלחוני". ולא היו משגיחים בו. היה ממשיך הכהן הגדול ואומר: "רבש"ע, כבר שבוע אני מתכונן, פרשתי מכל העולם כולו, לא ישנתי שינה גמורה וכו', והכל כדי להגיע ליום הקדוש הזה" - ולא היה נענה. אבל אם הוא היה אומר: "רבש"ע למדתי תורה", היו השערים נפתחים, זהו שכתוב " בזאת יבא אהרן" - בזכות התורה שעליה נאמר " וזאת התורה אשר שם משה". - בזאת יבא אהרן, אם יש לו זכות של זאת - נכנס הוא אל הקודש ואם לא - לא.
זאת מעלתה של התורה שהיא יותר גדולה מעבודת הכהנים בבית המקדש. (עיין מגילה ג. עתה באתי) רק בזכות לימוד התורה של אהרן הכהן שהיה לומד ומלמד תורה יחד עם אחיו הכהנים לכלל ישראל. - בזכותה, זכה להיכנס לקודש הקדשים לכפר על כלל ישראל.
ממשה רבינו למדנו כי ללמד תורה לאחרים - זה רצון ה'
אנשים שהולכים ללמד לאחרים לפעמים מרגישים קצת ביטול תורה שהם מלמדים אחרים דברים שהם בעצמם כבר יודעים. וגם לפעמים הם צריכים לנסוע ולבטל זמן עבור לימוד אחרים. לאנשים כאלה צריך לומר שזה הויכוח בין משה לקב"ה שבעה ימים בהר סיני. כשהקב"ה אומר למשה לך גאל את ישראל. אומר לו משה, אני רוצה ללמוד תורה בקדושה בהר סיני ולא ללכת לארץ שהיא ערוות הארץ. מצרים.
משה מסרב. הקב"ה אומר למשה רבינו: לך לגאול את ישראל!. והוא מסרב. הוא רוצה להיות בן ישיבה ולא ללמד אחרים. אומר לו הקב"ה למשה: אל תגיד לי מה התפקיד שלך בעולם! תפקידך להעביר תורה לאחרים ואת זה תעשה!.
משה לומד את מה שאלוקים מלמד אותו בהר סיני. הוא רואה את עצמו רק כמי שמעביר את התורה לעם ישראל. אין לו את עצמו בכלל. הוא מוותר עליו למען עם ישראל. אם לא תמחה חטאתם "מחני נא מספרך". הוא רק כמו דוור שמעביר מכתב.
חז"ל אומרים (מסכת שבת פ"ט ע"א)
שכשהקב"ה נתן את התורה למשה רבנו, בא השטן וקיטרג ואמר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תּוֹרָה הֵיכָן הִיא? אָמַר לֵיהּ: נְתַתִּיהָ לָאָרֶץ. הָלַךְ אֵצֶל אֶרֶץ, אָמַר לָהּ: תּוֹרָה הֵיכָן הִיא? אָמְרָה לֵיהּ: (איוב כּה) "אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ" וְגוֹ'. הָלַךְ אֵצֶל יָם, וְאָמַר לֵיהּ: "אֵין עִמָּדִי". הָלַךְ אֵצֶל תְּהוֹם, וְאָמַר לֵיהּ: אֵין בִּי, וכו' חָזַר וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חִפַּשְׂתִּיהָּ בְּכֹל הָאָרֶץ, וְלֹא מְצָאתִיהָ. אָמַר לֵיהּ: לֵךְ אֵצֶל בֵּן עַמְרָם. הָלַךְ אֵצֵל מֹשֶׁה, וְאָמַר לֵיהּ: תּוֹרָה שֶׁנָתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵיכָן הִיא? אָמַר לֵיהּ: וְכִי מָה אֲנִי, שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה? אני בסך הכל שליח לתת תורה לישראל, ואינה תורה שלי. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: בַּדָּאי אַתָּה? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חֶמְדָה גְּנוּזָה יֵשׁ לְךָ, שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ בְּכָל יוֹם, אֲנִי אַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי? אָמַר לֵיהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, הוֹאִיל וְמִיעַטְתָּ עַצְמְךָ, תִּקָּרֵא עַל שִׁמְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר, (מלאכי ג) "זִכְרוֹ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" וְגוֹ'".
משה רבינו בענווה גמורה, רואה את עצמו שהתורה לא שלו. רק כמו דוור, כמו שליח שלא מחזיק שום דבר לעצמו. דווקא בזכות זה זכה ונקראת התורה על שמו על ידי אחד מאלה שהיו מאחרוני הנביאים. אלה שהיו אחרי תקופת הנבואה ויכלו לראות את השפעת המידות של משה להעברת התורה לדורות שאמר (מלאכי ג) "זִכְרוֹ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי".
זה מה שכתוב בתורה כי העיקר הוא ללמד אחרים ומזה לומדים שהאדם עצמו צריך ללמוד. כי אם לא ילמוד איך ילמד? כך אנו קוראים בקריאת שמע כל יום "ושננתם לבניך" שצריך ללמד תורה לילדים. "ולמדתם אותם את בניכם" צריך ללמד את הבנים תורה. מכאן למדו שאדם צריך גם ללמד את עצמו. "ולימדתם" - "ולמדתם".
שני קרני הוד
את הענווה הזו של משה אנו לומדים באופן מופלא בפירושו של אור החיים הקדוש על התורה (שמות פרק לד פסוק כט) שם הוא מביא את המדרש (שמו"ר מז ו) שאומר "ר' יהודה בר נחמן אמר: כשכתב משה התורה נשתייר בקולמוס קמעא (דיו) והעבירו על ראשו, וממנו נעשו לו קרני ההוד".
הסבר העניין הוא שאדם בשר ודם ששם דיו בקולמוס על מנת לכתוב ספר לא יכול לדקדק על כמות הדיו שבקולמוס. יכול להיות לו טיפה יותר או כמה טיפות פחות. אבל הקב"ה שם בקולמוס של משה רבנו בדיוק את כמות הדיו שהוא צריך על מנת לכתוב את התורה. אחרי שמשה כתב את התורה הוא רואה שנשאר לו מעט דיו בקולמוס. לא רצה משה לזרוק את הדיו שקיבל מאלוקים - לכן מרח אותו על מצחו.
ועל זה השאלה כיצד נשאר לו שני טיפי דיו בקולמוס? התשובה על זה היא שבאמת אלוקים שם בקולמוס של משה דיו בכמות מדויקת, אבל משה כתב בויקרא אלף זעירא. כדי שלא יהיה כתוב שהוא במדרגה גדולה כל כך שהקב"ה קורא לו בכל פעם לפני שהוא מדבר איתו, מרוב כבוד. הוא חשב לכתוב על עצמו כמו שאלוקים כתב על בלעם "ויקר" - אמר לו אלוקים זה לא יהיה אמת. הרי אני קורא לך, מכין אותך לקבל את דבר ה' בהבנה. בחיבה. הכריח אותו הקב"ה לכתוב "ויקרא". מה עשה משה? כתב אלף קטנה. אלף זעירא. מההפרש הזה נשארה לו טיפה אחת של דיו שהוא שם אותה על מצחו.
המקום השני הוא שמשה כותב: "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" היה צריך משה לכתוב עניו עם יוד ולא כתבה. לכן יש לו שתי טיפות דיו מיותרות שנמרחו על מצחו. ומשם יצאו שני קרני הוד. דבר זה בא ללמדנו שהתורה כתובה באמת עלינו ולא רק על הקלף. היא כתובה על לוח ליבנו, על פנינו. "חכמת אדם תאיר פניו". תורה שהיא "אש שחורה על גבי אש לבנה". וכתובה גם על פניו של משה.
תנו כבוד לתורה
על הבבא סאלי ואור החיים הקדוש
אם אנו רוצים שאחרים יכבדו את התורה. אנחנו צריכים לכבד אותה בכל כוחנו. הזכרנו מקודם את האור החיים הקדוש ומדרגתו החשובה. נזכיר עוד מעשה שלו להבין איזה כבוד היה לו כלפי אור החיים הקדוש. וכמו שמסופר על אור החיים הקדוש שהיה הולך על ארבע כשעלה לקברו של רשב"י מרוב כבוד שנקט כלפיו. כך היה נוהג כבוד אליו הבבא סאלי עליו השלום. בכל ערב שבת היה יושב אחרי חצות היום בפתח חצרו, כמי שמחכה לאורח חשוב במיוחד. והיה לומד את אור החיים על הפרשה לפני שהיה מקבל את השבת. לא מתפלל מנחה של שבת קודש עד שיגמור כל אור החיים על הפרשה. הייתה לו ידיעה באור החיים הקדוש הפלא ופלא.
פעם אחת היה חכם אחד שכתב על אור החיים הקדוש שנעלמה ממנו איזה גמרא או שלא הבין אותה כל צרכה. אותו חכם ביקש ממני הסמכה על ספרו זה ולא נתתי לו. אמרתי בליבי שזאת עזות מצח לכתוב כך על צדיק כל כך עליון. לא עניתי לו, אני לא חייב לענות לכל מכתב. הלך אותו רב להרה"ג רפאל עבו זצוק"ל וקבל עלי שלא נתתי לו הסכמה. שאל אותי הרב ואמרתי לו שלפי דעתי אותו חכם טעה והפירוש בדברי אור החיים הקדוש כך הוא. אמר הרה"ג רפאל עבו זצוק"ל לאותו חכם: אף אחד לא יכול על הרב אליהו, רק בבא סאלי. לך לבבא סאלי.
הלך אותו רב לבבא סאלי וסיפר לו את המעשה. שאל אותו הבבא סאלי למה הרב אליהו לא נתן לך הסכמה? ענה אותו חכם ואמר את הסיבה שבגללה לא כתבתי לו הסכמה. קם עליו הבבא סאלי ואמר לו: איך העזת לכתוב כך על האור החיים הקדוש? לך לך!. שאל אותו חכם בפחד. "לאן אלך?" אמר לו הבבא סאלי. "לך לקבר". נבהל אותו חכם והלך לקברו של האור החיים הקדוש והחל להתפלל שם.
למחרת בבוקר בשעה מאוד מוקדמת בא החכם לבית שלי והחל לדפוק על הדלת. פתחתי לו והוא אמר לי: אני רוצה לנשק את הפה שלך. שאלתי אותו: למה? אמר לי אותו חכם שהוא ראה את אור החיים הקדוש שאמר לו כי הפירוש בדבריו הוא כמו שאמר חכם מרדכי. לכן הוא רוצה לנשק אותי. אמרתי לו: מי יאמין לך שהרב אור החיים נגלה עליך. אבל אני רואה שלא אכלת ולא שתית כמה ימים ואתה בסכנה. בא תשתה קפה ותאכל משהו. אמר לי: אתה לא מאמין שאור החיים הקדוש נגלה עלי?!! אתה אין לך אמונה!!! לא אוכל מלחמך ולא אשתה ממימך!!
הלך מביתי לביתו של הבבא סאלי בנתיבות. ראה אותו הבבא סאלי ואמר לו מיד: אני רואה שלא אכלת ולא שתית ואתה בסכנה. לך לאכול ולשתות ואחר כך תתפלל. אחר כך תגיד לי מה שאתה רוצה. לבבא סאלי הוא לא היה יכול לסרב. אכל, שתה, התפלל, אחר כך הוא קבל לפני הבבא סאלי עלי שאני לא מאמין לו שאור החיים נגלה עליו. אמר לו הבבא סאלי בצחוק: חכם מרדכי הוא לא מרוקאי! אני אגיד לו שזה נכון, והוא יאמין. וכך הווה.
מסופר אצל חכמי האשכנזים שפעם אחת היה שוחט שאמר "אור החיים" ולא אמר "אור החיים הקדוש" וראו שזה מחוסר כבוד והעבירו אותו מתפקידו. הם הכירו את גדולתו של ה"אור החיים הקדוש" מדברי הבעל שם טוב שאמר למשיח יש נפש רוח ונשמה. הבעל שם טוב הוא נפש של המשיח. אור החיים הקדוש רוח של המשיח. אם הם היו נפגשים - תתגלה הנשמה של המשיח. הסיפור הזה הוא יסוד להבין כמה חשוב החיבור בין תלמידי חכמים. כמה חשוב שלא יהיה פרוד בין תלמידי חכמים. שאם יהיה חיבור במיוחד בין החכמים מהעדות השונות - תתגלה נשמתו של המשיח.
כבוד בין תלמידי חכמים
הגמרא במסכת קידושין (ל:) אומרת:
"אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אֲפִלּוּ הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ, שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בְּשַּׁעַר אֶחָד - נַעֲשִׂים אוֹיְבִים זֶה אֶת זֶה, וְאֵינָם זָזִים מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשִׂים אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר, (במדבר כא) "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה", אַל תִּקְרִי "בְּסוּפָה", אֶלָּא "בְּסוֹפָהּ".
לבעל "אור החיים הקדוש" יש ספר בשם "פרי תואר" על הש"ס, שם הוא כותב שאינו מסכים שיחלקו עליו. והיו שנמנעו מלקרוא בספר זה משום כך. וכיון שכך, כתב בעל אוה"ח הקדוש אח"כ, שאם יראו לו מה רוצים לחלוק עליו, הוא יקרא זאת ואולי ישנה את דבריו. כל זאת שלא להרבות מחלוקת בישראל. היה רב חשוב שנקרא בעל "הפרי חדש" שחלק על אור החיים הקדוש. כשהוא נפטר לא רצו לקבור אותם אחד ליד השני. אומר הרב חיד"א שאמר אור החיים הקדוש. " לא כתבתי נגדך אלא לאמיתה של תורה". השלימו החכמים ביניהם ונקברו אחד ליד השני בהר הזיתים בירושלים.
כשהירדנים הרסו את הקברות בהר הזתים הם הגיעו עד הקברים שלהם והטרקטור שלהם התהפך באותו מקום. כך ראוי להם וגם יותר מזה.
השראת שכינה בבתי מדרשות
חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ - הַשְׁמִיעִינִי
הגמרא במסכת שבת (סג.)
"אָמַר רַב אַבָּא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָמַּקְשִׁיבִים זֶה לָזֶה בַהֲלָכָה - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵע לְקוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר, (שה"ש ח) "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ - הַשְׁמִיעִינִי", וְאִם אֵין עוֹשִׂין כֵּן - גּוֹרְמִין לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִשְׂרָאֵל".
המלאכים הם החברים שבאים לבתי מדרשות וישיבות לשמוע חידוש תורה מעם ישראל היושבים ולומדים והם באים להעיד עליהם שהם לומדים תורה ומקיימים מצוות. אומר להם הקב"ה לישראל: "חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ" אלו המלאכים שמקשיבים לדברי התורה שאתם אומרים כדי להעיד בפני עליכם. אבל אני אומר לכם. - הַשְׁמִיעִינִי". אני שומע ישירות את דברי התורה שלכם. הם חביבים בעיני עד מאוד ואיני רוצה לשמוע מפי עדים עליכם. אלא ישירות.
וזה פלא מה הקב"ה צריך את התורה שלנו. הרי התורה שלו. כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני. אם כן למה הקב"ה מאזין לדברי התורה שלנו. אלא שזה מרוב אהבה שבאה עם התורה. כמו שאנו אומרים בברכות קריאת שמע.
"אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ". "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין. לְהַשְׂכִּיל. לִשְׁמוֹעַ. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ".וכו'.
מֵאִיר בְּנֵי, כָּךְ הוּא אוֹמֵר
הגמרא בחגיגה אומרת (דף ט"ו ע"ב):
"אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה? א"ל: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דר"מ לא קאמר. א"ל: אמאי? משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר (מאלישע בן אבויה שנקרא אחר) א"ל: אמאי ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. אמר ליה: השתא קאמר: מאיר בני אומר!".
תרגום: שאל רבה שילא את אליהו הנביא מה עושה הקב"ה בשמים? ענה לו: הוא אומר את כל החידושים שאומרים החכמים כאן בארץ. אך משמו של רבי מאיר אינו אומר, כיון שלמד אצל אלישע אחר. אמר לו רבא בר שילא לאליהו למה לא אומר משם רבי מאיר? הרי רבי מאיר לא למד כלום מטעותו של אלישע בר אבויה. רבי מאיר רימון מצא. תוכו אכל וקליפתו זרק. אמר לו אליהו הנביא: כעת הקב"ה אומר דברי תורה משם רבי מאיר. "מֵאִיר בְּנֵי כָּךְ הוּא אוֹמֵר: בִּזְמָן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר - שְׁכִינָה מָה לָשׁוֹן אוֹמֶרֶת? "קָלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קָלַּנִי מִזְרוֹעִי". אִם כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְטַעֵר עַל דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים, קַל וַחֹמֶר עַל דָּמָן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ". מה פשר הענין?
מבאר בעל הבן איש חי: שהקב"ה יודע שרבי מאיר רימון מצא. תוכו אכל וקליפתו זרק. אך כיון שלא פסקו זאת בארץ - לא אמר הקב"ה משמו. אבל כשפסקו פה בארץ את ההלכה לטובתו של רבי מאיר - אמר הקב"ה: אני מקיים את הפסק הזה שפסקו בארץ. כי לא בשמים היא.
יראה את בעל השמועה כאלו הוא עומד כנגדו
לא רק הקב"ה שומע את לימוד האדם. הגמרא בתלמוד ירושלמי (מסכת שבת דף ו/ב) אומרת. "גידול אמר כל האומר שמועה מפי אומרה. יהא רואה בעל השמועה כאלו הוא עומד כנגדו. ומה טעמא? "אך בצלם יתהלך איש". פירוש מי שלומד ואומר דבר בשם רבי שמעון. יראה את רבי שמעון בר יוחאי כאילו עומד מול עיניו. אם הוא אומר דבר משם רבי מאיר - יראה את רבי מאיר. אומר משהו בשם רבי חייא ובניו צריך לראות את רבי חייא ובניו עומדים מול עיניו.
כשאדם רואה את את צלמם ורוחם של הרבנים הללו הוא נזהר לא להטות את הדברים. הוא נזהר לומר דברים על אמיתותם, שלא יגידו לו: "למה אתה מעקם את הכתובים? לא כך אמרנו!".
תורה - אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ
האמת היא שהתורה קיימת לפני בריאת העולם. אלוקים לא צריך לחכות לתורתו של רבי מאיר בשביל לדעת את ההלכה. אבל התורה הזאת היא ביטוי לאהבה של אלוקים אלינו, לדברי התורה שלנו. המדרש אומר (מדרש רבא הראשון בתורה, בראשית א א) "התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא מדעת אומן. והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת: היאך הוא עושה חדרים? היאך הוא עושה פשפשין?. כך היה הקב"ה "מביט בתורה ובורא את העולם".
למה בנין העולם דומה? למהנדס שרוצה לבנות בנין גדול ומכין על גבי מפה שרטוטים של מבנה הבניין. הוא מסמן היכן הדלת, היכן החלונות וכו'. אח"כ הקבלן לוקח את התוכניות ומתחיל לבנות לפי השרטוט. אם בשרטוט המהנדס יסטה מילמטר אחד, בעת הבניה זה יכול להיות סטייה של כמה מטרים והבניין עלול לקרוס וליפול. כך בלימוד תורה. אם אדם יעשה דבר קטן בניגוד לתורה, או להלכה, הרי שהוא הורס את העולם.
תרגום: שאל רבה שילא את אליהו הנביא מה עושה הקב"ה בשמים? ענה לו: הוא אומר את כל החידושים שאומרים החכמים כאן בארץ. אך משמו של רבי מאיר אינו אומר, כיון שלמד אצל אלישע אחר. אמר לו רבא בר שילא לאליהו למה לא אומר משם רבי מאיר? הרי רבי מאיר לא למד כלום מטעותו של אלישע בר אבויה. רבי מאיר רימון מצא. תוכו אכל וקליפתו זרק. אמר לו אליהו הנביא: כעת הקב"ה אומר דברי תורה משם רבי מאיר. "מֵאִיר בְּנֵי כָּךְ הוּא אוֹמֵר: בִּזְמָן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר - שְׁכִינָה מָה לָשׁוֹן אוֹמֶרֶת? "קָלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קָלַּנִי מִזְרוֹעִי". אִם כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְטַעֵר עַל דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים, קַל וַחֹמֶר עַל דָּמָן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ". מה פשר הענין?
מבאר בעל הבן איש חי: שהקב"ה יודע שרבי מאיר רימון מצא. תוכו אכל וקליפתו זרק. אך כיון שלא פסקו זאת בארץ - לא אמר הקב"ה משמו. אבל כשפסקו פה בארץ את ההלכה לטובתו של רבי מאיר - אמר הקב"ה: אני מקיים את הפסק הזה שפסקו בארץ. כי לא בשמים היא.
יראה את בעל השמועה כאלו הוא עומד כנגדו
לא רק הקב"ה שומע את לימוד האדם. הגמרא בתלמוד ירושלמי (מסכת שבת דף ו/ב) אומרת. "גידול אמר כל האומר שמועה מפי אומרה. יהא רואה בעל השמועה כאלו הוא עומד כנגדו. ומה טעמא? "אך בצלם יתהלך איש". פירוש מי שלומד ואומר דבר בשם רבי שמעון. יראה את רבי שמעון בר יוחאי כאילו עומד מול עיניו. אם הוא אומר דבר משם רבי מאיר - יראה את רבי מאיר. אומר משהו בשם רבי חייא ובניו צריך לראות את רבי חייא ובניו עומדים מול עיניו.
כשאדם רואה את את צלמם ורוחם של הרבנים הללו הוא נזהר לא להטות את הדברים. הוא נזהר לומר דברים על אמיתותם, שלא יגידו לו: "למה אתה מעקם את הכתובים? לא כך אמרנו!".
תורה - אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ
האמת היא שהתורה קיימת לפני בריאת העולם. אלוקים לא צריך לחכות לתורתו של רבי מאיר בשביל לדעת את ההלכה. אבל התורה הזאת היא ביטוי לאהבה של אלוקים אלינו, לדברי התורה שלנו. המדרש אומר (מדרש רבא הראשון בתורה, בראשית א א) "התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא מדעת אומן. והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת: היאך הוא עושה חדרים? היאך הוא עושה פשפשין?. כך היה הקב"ה "מביט בתורה ובורא את העולם".
למה בנין העולם דומה? למהנדס שרוצה לבנות בנין גדול ומכין על גבי מפה שרטוטים של מבנה הבניין. הוא מסמן היכן הדלת, היכן החלונות וכו'. אח"כ הקבלן לוקח את התוכניות ומתחיל לבנות לפי השרטוט. אם בשרטוט המהנדס יסטה מילמטר אחד, בעת הבניה זה יכול להיות סטייה של כמה מטרים והבניין עלול לקרוס וליפול. כך בלימוד תורה. אם אדם יעשה דבר קטן בניגוד לתורה, או להלכה, הרי שהוא הורס את העולם.
מעלת אשת תלמידי חכם
זכות הנשים בלימוד התורה - פלגאן בהדייהו
הגמ' מפליגה (ברכות יז ע"א) על זכות הנשים שמגדלות את בניהן לתורה "גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים, שנאמר (ישעיהו ל"ב) 'נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי'. והגמרא מסבירה שהם זוכות וחולקות בשכר של הגברים שלומדים תורה. "פלגן בהדייהו". ובגמרא במסכת סוטה (דף כ"א ע"א) כותב רש"י בד"ה "דמקריאן ומתניאן בנייהו": "שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקרוא מקרא ולשנות משנה".
וגם עם הבעלים שלהם שהם לפעמים עייפים מיום של עבודה והן מזרזות אותם להתחזק בלימוד תורה כמו שכתבתנו לעיל שאדם שעמל על לימוד תורה זוכה גם ללמוד וגם ללמד וגם לשמור ולעשות את המצווה כתיקנה. ועל זה נאמר זכה - עזר, לא זכה - כנגדו. וכתוב בהלכה. שבדרך כלל מסיימים בדבר טוב. לכאורה זה סיום לא טוב. "כנגדו". אלא שהפירוש הוא שאם הגבר זכה ורוצה ללמוד - היא עוזרת לו ללמוד תורה. ואם לא זכה ולא רוצה ללמוד - היא דוחפת אותו ללימוד תורה. וזה לא סיום רע.
וצריך לזכור שלא לחינם הם מקבלות חצי שכר מהבעל וחצי שכר מהילדים, מכל ילד וילד. היא אע"פ שהבעלים עייפים אחרי יום עבודה וקשה להם. גם לנשים קשה אחרי יום שלם שלא ראו את בעליהן, לכן שכרם גדול, "פלגאן בהדייהו" (סוטה כא.) מתחלקות עם הגברים בשכר לימוד התורה, וחלקן גדול יותר.
סיפור מבעל בן איש חי - שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם, שֶׁלָּהּ הוּא
שמעתי פעם מחכם מנשה שלו זצוק"ל ששמע גאון עוזנו ותפארתנו בעל הרב בן איש חי זצוק"ל. שהייתה אשה אחת שקוראים לה "חתון" שזה בערבית "מלכה". בעלה ובניה היו תלמידי חכמים חשובים בקיאים בש"ס ובפוסקים.
אחרי מאה ועשרים שנה היא הגיעה לבית דין של מעלה והביאו לה מלאך אחד גמרא גדולה ואמר לה תקבלי גן עדן על הלימוד שלך בספר הזה. אחר כך בא מלאך אחר והביא לה ספר של טור גדול וכבד ואמר לה אותו דבר. אחר כך בא מלאך שלישי והביא שולחן ערוך גדול ואמר לה שגם עליו מגיע לה עולם הבא. אמרה להם: טעיתם. זאת חתון אחרת. זה לא שלי. אני בעולם הזה עשיתי כלים ורצפה. אמרו לה: פה עולם האמת אין טעויות. את עזרת לבעלך ולבנך ודחפת אותם ללמוד תורה - את תקבלי שכר על התורה שלהם. רבותי. זה לא משל ונמשל. זו אמת לאמיתה!!
זה מה שאמר רבי עקיבא לתלמידיו על אשתו, "הָנִיחוּ לָהּ, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם - שֶׁלָּהּ הוּא" דהיינו כל לא רק תורתו של רבי עקיבא שלה. גם התורה של כל תלמידיו היא שלה. ואם כן כמה גדול שכרה. ועוד לדעת כי ברבות הדורות יש לרבי עקיבא אלפי אלפי תלמידים, וכמה שכרה הולך וגודל. ודברי של רבי עקיבא לא היו לתפארת המליצה, אלא האמת לאמיתה.
כבוד אשת תלמיד חכם - לקום לכבודה
המעלה הזו היא לא רק בעולם הבא היא גם בעולם הזה. יש חובה עלינו לכבד אשת תלמיד חכם. לקום לכבודה. ודיין שיושב בדין ובאים לפניו שני אנשים הוא צריך לנהוג בשניהם באותה מידה. לא לכבד אחד לפני השני כדי שלא יסתמו טענותיו של השני שיראה את הדיין מכבד את בעל הדין שלו ויחשוב שחבל לי לטעון כי הדיין ממילא נוטה לצד השני.
ולכן "תלמיד חכם ועם הארץ שבאו לדון - מושיבין את החכם ואומרים לעם הארץ שב" (שו"ע חושן משפט סימן יז א). ויש מעשה בגמרא על יש בגמרא על אשת תלמיד חכם שבאה לדין עם אדם פשוט ורצה הדיין לקום לכבודה אבל לא רצה שבעל דינה יחשוב שהוא מכבד אותה ויסתמו טענותיו. מה עשה? ביקש מאחד הנוכחים בבית הדין שיפריח עליו תרנגול בעת שהיא נכנסת לאולם בית הדין. הדיין יקום והבעל דין יחשוב שהוא קם בגלל התרנגול ולא יסתמו טענותיו.
ראו כמה נזהר הרב שמצד אחד לא יפגע הדין ומצד שני יכבד את אשת התלמיד חכם כי באמת מעלתה גדולה גם בעולם הזה ולא רק בעולם הבא. כמו שאמר רבי עקיבא לתלמידיו.
חשיבות לימוד התורה לאדם הפרטי ולציבור
התורה על העולם
הגמרא במסכת פסחים (סח) אומרת שרב יוסף היה עושה שמחה גדולה ביום חג השבועות כי אילולי התורה כמה יוסף יש בשוק ולא היה לו מעמד ניכר. רב ששת היה חוזר על כל לימודו כל שלושים יום והיה אומר לעצמו: "חֲדָאִי נַפְשָׁאִי, חֲדָאִי נַפְשָׁאִי, לָךְ קָרָאִי, לָךְ תָּנָאִי". שימחי נפשי שימחי נפשי. לך קראתי תורה לך למדתי משניות. מקשה הגמרא וכי הלימוד תורה הוא צורך אישי של הבן אדם. "וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אִלְמָלֵא תּוֹרָה, לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה לג) "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי?" מתרצת הגמרא: "מֵעִיקָרָא, כִּי עָבִיד אִינִישׁ, אֲדַעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ עָבִיד". בתחילה אדם לומד לצורך עצמו, אחר כך הוא לומד לקיים את העולם.
לפי זה מסביר בעל הבן איש חי את המילים בתפילה בשחרית וגם בערבית. אנו אומרים "יוצר אור ובורא חושך" או "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור". מזכירים מידת יום בלילה ומידת לילה ביום. עד היום הבנו, שיש לילה ויש יום. אך הזוה"ק מחדש לנו שיש מקום שבו יום ובאותה שעה במקום יש לילה. לכן מזכירים מידת לילה ביום ומידת יום בלילה. והדברים הללו של הזוהר הקדוש נכתבו הרבה לפני גילוי יבשת אמריקה וסדרי השמים. כי סוד ה' ליראיו.
שואל הרב בא"ח: למה ה' לא ברא את העולם ישר ולא כמו כדור שתהיה שקיעה וזריחה ביחד בכל העולם. מדוע ה' עשה כך שאין הכל באופן אחיד? ומתרץ שאם היתה שקיעה בכל העולם, וכולם היו ישנים ביחד היה חשש שיהיו שעות שבהן לא יהיה לימוד תורה ו'אם לא בריתי יומן ולילה - חוקות שמים וארץ לא שמתי'. מה עושה הקב"ה? ברא את העולם בצורה כזו שבשעה שכאן ישנים במקום אחר אנשים ערים ולומדים תורה.
לכן כל הלומד תורה צריך לדעת שהעולם כולו עומד על תורה. לא רק ירושלים ומצפה יריחו וכד'. כל העולם קיים בשביל התורה. ורק בזכותה יש לו זכות קיום. שאם לא כן - מה ערך לעולם שהרשע והכפירה שולטים בו?
כל מילה בתורה מצווה, הולכת ומכפילה את עצמה
התורה משולה להרבה דברים, פעם לדבש ופעם למים, פעם לכסף ופעם לזהב, ופעם לפז. הביאור הוא שדבש טעים כשאוכלים ממנו מעט, אבל המרבה בו, נמאס. על כן התורה נמשלה לזהב, וגם לא רק לזהב . אלא נמשלה לפז. משום שריבוי הפז מכפיל את מחירו מאוד, לדוגמא אם גרם זהב עולה שקל אחד, הרי שעשרה גרם זהב עולים עשרה שקלים. מה שאין כן הפז, אם גרם אחד שלו עולה עשרה שקלים, הרי שעשרה גרם שלו לא עולה מאה שקלים אלא עשרות מונים יותר. כך לימוד התורה. כשאדם לומד היום, כל מה שלמד בעבר הולך ומשתבח. הוא מבין יותר טוב את מה שלמד בעבר. מה שהוא לומד היום מועיל לו לעתיד. וזה כמו מרגלית יקרה שמכפילה את עצמה ככל שהיא גודלת יותר.
מספרים על האבן עזרא שפעם אחת רצה להגיע אל המלך ולצורך זה קנה בקבוק יין לא סגור. ראה אותו שוטר פרסי מחביא משהו תחת כנפו, שאל אותו מה זה? לא ענה לו האבן עזרא והוא חטף את היין מידו, ראה יין משובח, טעם מע והחזיר לאבן עזרא. אמר לו האבן עזרא הרסת את היין הוא כעת יין נסך ואני רוצה שתשלם לי את מחירו. הלכו לדון לפני השופט. אמר לו האבן עזרא זה היזק שאינו ניכר אבל אני רוצה את התשלום. עכשיו היין לא שווה בשבילו כלום. שישלם לי.
הדין המיוחד הזה נשמע לפני המלך והוא ביקש לראות את התובע המוזר הזה, והביאו את האבן עזרא לפניו. וכידוע האבן עזרא היה חכם ביותר היה גם עני ביותר, לבוש בגדים פשוטים בתכלית. הביאו אותו אל המלך שהיה באותו רגע עסוק במשחק השחמט שהוא היה ממציאו. התבונן הרב אבן עזרא וכשהמלך עשה מהלך לא חכם, הוא עצר לרגע את נשימתו, ורמז למלך שהוא כאילו טועה, המלך הסתכל בבוז אל האורח הבלוי, ושאל מה אתה מבין בזה. אמר לו הרב: איני רוצה להתערב אבל המהלך הזה יכשיל אותך בסוף.
המלך הניף ידו בביטול והמשיך במשחק ואחרי כמה מהלכים הוא נכשל בעקבות אותו מהלך שגוי. הסתכל בו המלך ואמר לו אני רואה שאתה מבין במשחק הזה, האם אתה חושב שאתה יכול לנצח אותי. אמר לו הרב ננסה. אבל אם תנצח אותי מה אוכל לתת שכר נצחון. אין לי אלא עשרה פרוטות שבכיסי. אמר לו המלך: תן אותם. ואני מה אתן לך באותו ערך. אמר לו הרב אבן עזרא: יש בלוח השחמט שמונה משבצות לכל כיון. אם אנצח אני רוצה דבר זול ופשוט, חיטים. צווה ישימו בכל משבצת כפול ממה שיש בכל המשבצות שלפניה. אם בראשונה - חיטה אחת, בשניה - שתי חיטים. בשלישית - שש כנגד כל השלוש ברביעית עשרים וארבע וכן הלאה. אמר המלך: זו בקשה צנועה ואני מסכים.
שיחקו יחד לאורך כל המשחק הוביל האבן עזרא את המלך, בסוף כל משחק עשה האבן עזרא טעות גסה שבגללה המלך היה מנצח. פעם ראשונה ושניה המלך שמח על נצחונו, בהמשך הוא הבין שהאבן עזרא לא רוצה לביישו לפני כל הנוכחים. אמר לו המלך: למרות שניצחתי אותך בכל המשחקים, אני מבקש שיתנו לך כאילו נצחת. מיד ציווה את העוזר שלו שיתנו לו את החיטים. ביקש האבן עזרא כתב על זה מאת המלך וקיבל.
הלך לשר האוצר ורצה לתת לו שק של חיטים. אמר לו האבן עזרא לא מספיק. אמר לו השר אתן לך עשרה שקים. אמר לו האבן עזרא: אם תתן לי את כל המחסן של המלוכה לא יספיקו החיטים למה שהתחייב המלך. צחק עליו השר. ביקש האבן עזרא שיביאו לו את המנהל חשבונות הראשי של המלך. אמר לו הממונה לאחר שחישב כי אם יתנו לך את כל החיטים שיש במלכות פרס ומדי לא יספיקו החיטים למה שהתחייב המלך. מדובר במליארדים של חיטים ואין בכל מלכות פרס את המספר הזה.
כך זה לימוד תורה. כל מילה מכפילה את כל קודמותיה. אדם לומד פסוק אחד כל מילה מכפילה וכך אם יש בפסוק חמש מילים הוא קיים תשעים ושש מצוות. כמו החישוב של האבן עזרא. וזה באמת אין די בעולם הזה להבין את ערך ושכר המצוות. לכן "שכר מצוה - בהאי עלמא ליכא".
תורה לשמה ושלא לשמה
מתוך כך נבין כמה חשוב ללמוד תורה לשמה. ואפילו שלא לשמה זה חשיבות גדולה ביותר. הגמרא [ברכות דף יז] מספרת על רב ספרא שאחרי תפילתו היה מתפלל "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתָּשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבְפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה, וּבֵין הַתַּלְמִידִים הָעוֹסְקִים בְּתוֹרָתֶךָ, בֵּין עוֹסְקִים לִשְׁמָהּ, בֵּין עוֹסְקִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וְכָל הָעוֹסְקִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ , יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִים לִשְׁמָהּ". כי יש עוסקים לשמה לשם כבוד או פרנסה. ועליהם אמרה הגמרא ונפסק ברמב"ם (פ"י מהל' תשובה הלכה ה'): "ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ועוד כתב הרמב"ם (פ"ג מהל' ת"ת הל' ה'): "תחלת דינו של אדם אינו נידון אלא על התלמוד ואחר כך על שאר מעשיו לפיכך אמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה בין לשמה בין שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
אבל אלו שלומדים תורה על מנת לקנטר את חבריהם. עליהם נאמר טוב לו שנהפכה שלייתו על פניו. דהיינו שלא בא כלל לעולם. (ברכות יז. ותוס' שם) כי התורה היא להרבות אהבה אחוה שלום ורעות. כל התורה היא "ואהבת לרעך כמוך" והוא לוקח את התורה להפך. לקנטר את חבריו?
ובשל"ה הסביר כמה חשוב הדבר הזה של לימוד שלא לשמה. שלא יאמר אדם זה לא מספיק קדוש ולכן לא אעשה זאת. אלא אומר השל"ה צריך לברך לפני לימוד תורה שלא לשמה ולומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו ללמוד תורה שלא לשמה ומתוך כל לבוא לשמה". למעשה אנחנו לא פוסקים לברך את הברכה הזאת. אבל בספרו היא מופיעה באותיות גדולות, מה שהאשכנזים קוראים אותיות קידוש לבנה שאתה יכול לקרוא גם מרחוק.
גם לימוד בלי הבנה לפעמים הוא מועיל. החיד"א אומר שאם לומד גמרא בלי הבנה - זה מצווה בערך. אבל אם אדם לומד זוהר בלי הבנה - הנשמה שלו נטהרת ויש לזה ערך גדול. לכן כל אחד צריך ללמוד גמרא פשט בהבנה וגם לא להניח ידו מלימוד פנימיות התורה. אפילו אם לא מבין, הוא זוכה לקדושה וטהרה ושניהם הם יסוד גדול בלימוד התורה.
כל אחד יכול
החמורים שרבי אלעזר העלה לגג
הגמרא מספרת על רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בן יוחאי שהיה בעל כוח רב ביותר. פעם אחת באו חמרים לביתו של רבי שמעון לקבל ממנו ברכה ולשאול בעצתו וראו את רבי אלעזר יושב בחצר וכל מה שאימו אופה בתנור הוא היה אוכל. אמרו לו: אתה זללן. מה אתה אוכל את כל הלחמים הללו?
קשרו את חמוריהם בחוץ ונכנסו אל אביו לשאול את שאלתם. רצה אלעזר הצעיר לאלף את האורחים בינה. הרים את החמורים שלהם ושם אותם על הגג. זה לא היה קשה מידי לכוחו הרב של רבי אלעזר הצעיר. כשיצאו חיפשו את החמורים שלהם ולא מצאו. חיפשו וחיפשו ומצאו אותם על הגג. איך יורידו אותם מהגג. מי יכול להרים חמור על כתפו? שאלו מי עשה כן. והתברר שאלעזר הצעיר עשה את המעשה הזה. אמר רבי אלעזר מה איכפת להם מה אני אוכל? וכי משלהם אני אוכל? אמר להם אביו: בקשו ממנו ויוריד לכם את החמורים מעל הגג.
אחר כך היה הולך אלעזר להתפרנס מהעברת אנשים בירדן. היה עומד בצד אחד של הנהר ומרכיב אנשים על כתפיו ומוליך אותם לצד השני תמורת שכר. פעם אחת בא אליהו הנביא נדמה לו כעני צנום וזקו וביקש לעבור את הנירדן תמורת שכר. הרכיבו רבי אלעזר על כתפיו וכשהגיעו לאמצע הנהר הכביד הזקן את עצמו עד שאלעזר הרגיש שהוא הולך לטבוע ביחד עם הזקן. אמר לזקן : תקל על עצמך!. אמר לו אליהו הנביא: למה אתה עוזב את אומנות אבותיך שהיו לומדים תורה ומלמדים ברבים. אמר לו אלעזר: אני לומד ולא תופס. אמר לו הזקן: זה הכל בדמיונך. אם תתאמץ תבין. שמע לו אלעזר, עזב את מקצוע הסבלות והלך ללמוד תורה ויצא ממנו רבי אלעזר בר רבי שמעון שהיה במערה עם אביו וקבור במירון ליד אביו.
כוחה של תפילה בלימוד תורה
אני זוכר שהיינו ילדים קטנים בישיבה בעיר העתיקה בירושלים היינו לומדים גמרא והיה שם אחד מבוגר מאיתנו בשלושים שנה והיינו מבינים יותר מהר ממנו. וטבעם של ילדים שהם לא זהירים, במיוחד שהם רואים את עצמם חכמים יותר ממבוגר מהם. והוא הרגיש בכך ונעלב ופעם אחת הלך ושם ראשו בתוך ארון הקודש והתפלל שהקב"ה יפתח ליבו בתורתו.
מאותו יום ואילך היה האדם הזה מהיר בתורה. כשהיינו לומדים מסכת עירובין שהיא קשה ביותר וצריך לזכור את כל המציאות שהגמרא מציירת, היינו משתמשים בעפרון ונייר על מנת לצייר את כל הציורים של הגמרא ולהבינם. הוא היה מחשב את כל הציורים בראש והיה זוכרם בעל פה. והתפלאנו מאוד ושאלנו אותו מה זה? והיה אומר לנו: התפללתי על זה!
כשהספדתי אותו אמרתי עליו "בטלו השקדנים". זה לא רק תפילה. זו הייתה שקידה בתורה ונפתח ליבו. אני אומר לכם מותר להתפלל על זה. מותר לשקוד ומותר להתפלל על לימוד תורה. על פתיחת הלב. מצווה להתפלל כך. כל זה ביחד עם שקידת התורה.
ויהי רצון שתזכו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התלמוד תורה באהבה. אכי"ר.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.

יום עיון בנושא בית המקדש- תשעה באב תשע"ז תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז

הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

מסירות או התמסרות?

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה

כשר קצר ולעניין!

איך ללמוד גמרא?

במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















