"וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ".

"וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם: כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל".

"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל". על סמך מה הרג משה את המצרי?

מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק, בָּאת לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְחִיְּבוֹ לִתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ, רַבִּי, תֵּן לִי זְמַן, וְנָתַן לוֹ זְמַן. שְׁמָרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵרָהּ, וְשִׁבֵּר אֶת הַכַּד בְּפָנֶיהָ, וּבוֹ כְּאִסָּר שֶׁמֶן. גִּלְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ, וְהָיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ, הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ, לְזוֹ אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז? ! אָמַר לוֹ, לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם - הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי - פָּטוּר, אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בוֹ - חַיָּבִים.
והקוצץ נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי - פטור. אחרים - חייבין".
לדעת להעריך כמה הם ארבע מאות זוז בערך הכסף של ימינו, נזכור כי במאתיים זוז אדם יכול לחיות במשך שנה שלימה - יש כאן מקום להעריך כמה שווה בושה של אשה ברחוב.

הכאת אשה - חמורה יותר
"המכה אשתו - עבירה היא בידו, כמכה חבירו" (שו"ע אבן העזר, רמ"א סימן קנד ג). שעל המכה חבירה נאמר "כל המרים עליה יד להכות אע"פ שלבסוף לא הכה - נקרא רשע". ואצל אשתו זה חמור יותר כי היא קרובה להצטער. והמצער את אשתו עובר על איסור אונאה שהוא איסור תורה. בגמרא (בבא מציעא נט.) "אָמַר רַב, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ, שֶׁמִתּוֹךְ שֶׁדִּמְעָתָהּ מְצוּיָה, אוֹנָאָתָהּ קְרוֹבָה". היא הרבה יותר קרובה לבכות מגבר. ובמיוחד שהוא בעלה שצער אותה אפילו בלי מכות. כשבעלה שאמור להיות החבר הכי קרוב שלה מפנה אליה עורף ומכאיב לה. זה איסור תורה. וצריך להזהר בו.
לנקוט נגד בעל מכה סנקציות חמורות . חכמינו כתבו בשולחן ערוך כי בית הדין צריך לנקוט סנקציות חמורות כנגד בעל המכה את אשתו. מלקות וייסורים. חרם וכפיה. השבעה וכל דרך שבית הדין יראה כמועילה. "ואם רגיל הוא בכך - יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה ולהשביעו שלא יעשה עוד". בסופו של דבר כופין אותו לגרש את אשתו בעל כורחו, אפילו לא הכה אותה רק רגיל "לכעוס, ולהוציא אשתו מביתו". אמנם לא נוקטים בכל החומרה הזאת אחרי פעם אחת, שבמקרה זה מדברים איתו להרגיעו ולהשכין שלום בינהם. רק אם רגיל בכך - נוקטים בצעדים חמורים לפי התדירות, החומרה והמצב.
לא ללמוד מהנצרות והאסלאם - כותב הרמ"א: "כי אינו מדרך בני ישראל להכות נשותיהם, ומעשה נכרים הוא". למה כותב הרמ"א "מעשה נכרים"? להזהיר אותנו לא ללכת אחרי הנהוג בסביבה. גם היום בסביבה כשיש כל כך הרבה אלימות ברחובות או בעיתונות ובטלויזיה. כל יום מישהו נרצח. זילות של חיי אדם. צריך אדם להזהר לא להסחף אחרי האווירה הציבורית של הפקרות שלא תשפיע עליו.
בימיו של הרמ"א הדבר הזה היה מצוי ביותר בין הגויים שמכים את נשותיהם. מנהג זה היה בוסס משפטית על פי "החוק הקנוני" - חוק הכנסייה הקתולית שהתיר לבעל להכות את אשתו. גם במדינות האיסלאם היה מותר להכות אשה כל פי הכתוב בקוראן שאומר: "והכו אותן". כותבים על זה היסטוריונים של ברוב חלקי העולם עד לפני מאה שנה היה נהוג להכות אשה באופן תדיר. מנהג זה מקובל בקרב בכל המעמדות באירופה או במדינות ערב. (ססיל רות)
רק הנשים בעם ישראל הרוויחו מכן שלפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה נצטוו הגברים בעם ישראל "ואהבת לרעך כמוך". לא להפעיל כלפי הנשים שלהם לא אלימות מילולית ולא אלימות פיזית. ברוך ה' שכיום זה החוק ברוב חלקי העולם, גם במדינות שבסיס אמונתם הוא הנצרות או האסלאם.
חזקת כשרות לאשה. זכות האשה לא להיות מוכה היא לא אבסולוטית. אם היא נוהגת באלימות

אָסוּר לָאָדָם לְהַכּוֹת אֶת בְּנוֹ הַגָּדוֹל. וְאֵין גַּדְלוּת זוֹ תְּלוּיָה בַּשָּׁנִים, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי טִבְעוֹ שֶׁל הַבֵּן, כָּל שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיַּתְרִיס כְּנֶגְדּוֹ בְּדִבּוּר אוֹ בְּמַעֲשֶׂה אֲפִלּוּ אֵינוֹ בַּר מִצְוָה אָסוּר לְהַכּוֹתוֹ, אֶלָּא יוֹכִיחוֹ בִּדְבָרִים. וְכָל הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ הַגָּדוֹל, מְנַדִּין אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשֹׁל. הגמ' (מו"ק יז.)

"ר' אבהו הוא יתיב ומתנא בהדא כנישתא חמא חד בר נש דטעין קטיתא ואזל למימחי חבריה. חמא מזיקא קאי אבתריה, דטעין קטיתא דפרזלא. קם וצריח, אמר ליה: מה את בעי קטיל חברך. אמר ליה, בהדא, ברנש קטיל חבריה? אמר ליה הא מזיקא קאים בתריה דטעין קטיתא דפרזלא, את מחי ליה בהדא והוא מחי ליה בהדא ומית" (איכא רבה א כט).

(במדבר כו-כט) "וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה' עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל'. וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא".
אמרה האתון לבלעם שזה שהוא נקלע למקום שאין דרך לנטות ימין ושמאל בא כאות משמים שהוא נקלע למקום צר שאין לברוח ממנו, ועדיין יש לו אפשרות לעמוד ולעצור, ולחזור על עקבותיו - אבל בלעם במקום לשמוע לה, הכה אותה. מהמכות הללו הוא מתבזה לפני שרי מואב ומדיין. הם אומרים לו: חשבנו שאתה אדם שיכול לפתור בעיות באמצעות הדיבור, הנה אפילו את אתונך אתה לא מצליח להנהיג בלי מכות. אולי טעינו בך?

לכלב תשליכון אותו
"דָּרַשׁ רַבִּי יוֹנָה אַפִּתְחָא דְבֵי נְשִׂיאָה, מַאי דִּכְתִיב, (משלי כט) "יוֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים", יוֹדֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְכֶלֶב שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו מוּעָטִים, לְפִיכָךְ שׁוֹהָה אֲכִילָתוֹ בְמֵעָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים, כְּדִתְנָן, כַּמָּה תִּשְׁהֶה אֲכִילָתוֹ בְמֵעָיו וִיהֵא טָמֵא? בְּכֶלֶב - שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת. וּבְעוֹפוֹת וּבְדָגִים - כְּדֵי שֶׁתִּפּוֹל לָאוּר וְתִשָּרֵף. אָמַר רַב הַמְנוּנָא, שְׁמַע מִינָיהּ, אוֹרַח אַרְעָא לְמִשְׁדָּא אוּמְצָא לְכַלְבָּא, וְכַמָּה? אָמַר רַב מָרִי, מָשַׁח אוּדְנֵיהּ - וְחוּטְרָא אַבַּתְרֵיהּ. הָנֵי מִילֵּי בְדַבְּרָא, אֲבָל בְּמָתָא לָא, דְּאָתָא לְמִסְרָךְ" (שבת דף קנה:).
תרגום: אחרי שאנו רואים שהקב"ה רחמן אפילו על כלב. אנו למדים שכשאדם רואה כלב משוטט רעב, צריך לתת לו לאכול. ללכת בדרכי ה'. אמנם מיד אחר כך צריך להרים עליו מקל להרחיקו, שלא יסרך ויבוא אליך כל יום לקבל אוכל.

דבריו של ד"ר שוסהיים
אוירה של זלזול בחיי אדם
חכמינו אמרו כי בגלעד יש הרבה רוצחים. כך כתוב במסכת מכות (י:) שיש שלוש ערי מקלט לרוצחים בשגגה בעבר הירדן המזרחי ועוד שלוש בעבר הירדן המערבי. למרות בעבר הירדן המזרחי היו רק שתים וחצי שבטים ובמערבי היו תשע וחצי שבטים - הם קיבלו אותה כמות של ערי מקלט. הגמרא מסבירה מפני מה ההבדל הזה? "אָמַר אַבַּיֵי, בַּגִּלְעָד שְׁכִיחֵי רוֹצְחִים". בגלעד יש הרבה רוצחים ולכן הם צריכים יותר ערי מקלט. על זה יש לשאול הרי ערי מקלט נועדו למי שרצח בשוגג. ואיך שכיחות הרוצחים משפיעה על רצח בשוגג?
צריך לומר שכשיש הרבה רוצחים במזיד, יש זילות בחיי אדם. והיא משפיעה גם על הזהירות של האנשים שלבסוף רוצחים בשגגה. אני אומר את הדברים הללו על כך שיש היום זילות רבה בחיי אדם. ואולי הקלות הנוראה שבא נוטלים הרופאים חיי אדם בהפלות תורמת לקלות שבה אנשים נוטלים את חיי חביריהם מסיבות שונות.

הפלות מסכנות את החברה
מספר ההפלות החוקיות בישראל הוא כמאה וחמישים בכל יום. מאז שהופסקו על פי החוק ההפלות מחמת בעיות כלכליות, לא השתנה מספר ההפלות בישראל. זאת אומרת שהוועדות מעבירות את כל