בית המדרש

  • מדורים
  • שבת הראי"ה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

גליון מספר 113

שבת הראי"ה פרשת משפטים

undefined

רבנים שונים

שבט תש"ע
7 דק' קריאה
אורות הפרשה
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם [כא, א].


"העונשים החברותיים, בייחוד בשביל היזק ממון, יש להם שני מקורות נפשיים: טוב ורע. האחד נובע מתוך ההכרה שאסור לעשות עוולה, והעושה עוול צריך שייוסר כדי שתתחזק ההכרה הטובה הזאת. והשני בא מתוך צרות עין, שהאיש האחר אין לו ליהנות בשלי, או לנגוע בשלי, מפני שההרגשה של השלי ושל האני היא חזקה ומגושמת באין שיעור. כל המשפטים שהם הולכים בלא מקור אלהי יונקים ממקור הרע, וכל המשפטים האלוקיים אין בהם כלום מהרע, כי אם הכל נובע ממקור הטוב של האמת והיושר כשהוא לעצמו. והענפים יש בהם מן השורש. פעמים בגילוי ופעמים רק בהעלם. ומשפטי הגויים ברובם נובעים מן האנוכיות הגסה הזאת, שעליה בנויה החברה הפוליטית של האנושיות. עד אשר לא באה למידה הנבואית העליונה של כיתות החרבות לאתים. אחת היא מלחמת ד' של ישראל, שיסודה הוא רק הגברתה של האורה האלוקית, הדורשת את יסוד המשפט ממקורו הטוב. ובכל מקום שאתה מוצא אגוריאות של גויים, אף על פי שדינם כדיני ישראל, אסור לדון בפניהם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני גויים. כי המקור של החברה האנושית. המפורדת ללאומים לוחמים זה בזה בלא רחמים. יונק הוא עדיין ממקור הרשעה, והצורה המשפטית באה לא מהמלחמה נגד העוול בכלל, אלא מהרשעה וצרות העין נגד האיש האחר שאינו בעל אותו הרכוש, וההזדמנות הארעית שנתדמו הדינים בצורתם החיצונה, אינה יכולה לטהר את הזוהמא המקורית של נטיית הנפש שיסוד המשפט יונק ממנה" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', קובץ ב' פסקה רסז].

אורות הראי"ה
מרן הראי"ה קוק
והגאון ר' מנחם נתן אויערבך זצ"ל (חלק ו')

פרק ו': אהבה והערצה
סיפרנו בשבועות הקודמים על קשריו של הגאון ר' מנחם נתן אויערבך זצ"ל (ראש אגודת הרבנים מורי הצדק בירושלים), עם מרן הראי"ה קוק. השבוע נספר בקצרה על אהבתו והערכתו הגדולה של הרמ"נ למרן הראי"ה.

בתקופת יפו
ידידותם של הראי"ה והרמ"נ החלה כבר בתקופת רבנות הראי"ה ביפו. כך עולה מתוך מכתב ההסכמה שנתן הראי"ה בשנת תרפ"ד לספר 'אורח נאמן' של הרמ"נ:
"אשר זה כמה שנים מאז באתי אל הקודש לשכון בחצרות ה' באה"ק בהיות מושבי עדיין בעיה"ק יפו ת"ו, מאז נתועדתי עם האי גברא רבא ויקירא, חמודות הוא לי, וכמה פעמים היו לנו שעשועים בהרבה מקצועות שבתורה בגופי הלכות בפלפולי טבא, ובהגדות חמודות וספונות. בכל דבר מצאתי את שאהבה נפשי, מלא וגדוש בברכת ה'".

"באהבת גאון קודשו"
בשנת תרע"ד, הוזמן הראי"ה להשתתף בכנסיית אגודת ישראל בחו"ל. בעקבות המלחמה העולמית נמנעה שיבתו לא"י והוא נאלץ לשהות בשוויץ, ובשלב מסוים התבקש מאת הקהילה החרדית בלונדון לכהן כרבה. באותה תקופה הוא מקבל מכתב רצוף אהבה, מידידו הרמ"נ:
"ב"ה פעה"ק ירושלים ת"ו א' לסדר וממדבר מתנה ה'תרע"ח,
מציון יבורך גבר ירא ד' כאברהם הנאמר עליו כי עתה ידעתי כי ירא א' אתה ה"ה הרב האי גאון עולם עטרת תפארת ישראל כל רז לא אניס ליה, רכב ישראל ופרשיו, קדוש ד' כקש"ת מרן ר' אברהם יצחק הכהן שליט"א הגאבד"ק לונדון יע"א.
אחרי עתרת החו"ש לכ"ק הדר"ג שי' לנצח עד עמוד הכהן לאורים ותומים, קול הלל והודאה תהל"י שאוכל לבשרו ששמחתי משלום כבוד גאונו אשר על זה היתה כלתה נפשי לשמוע, ולהאריך מהעבר וההוה אינני רשאי כי במקום ובזמן שאמרו לקצר הוא, אך עינינו לי-ה, שהלבבות ונפשות ידידיו באמת הקשורים על לוח לבם באהבת גאון קדשו אשר מים רבים לא יוכלו לכבות יזכו לחזות פ"ק ובנועם ד' בשובו את שבותו.
ולמען לא יהי' מכתבי כשטרי הדיוטות אציע לכ"ג גרגיר א' בד"ת שתרצתי בס"ד בפ' בחוקותי העבר בקראי שמו"ת בחומש עם פי' תורה תמימה. [(...)] הנני לעבד לעבדי ד' המשתחוה מול הדכ"ק ומתכבד לחתום בשם ידידו עז בלו"נ ומצפה לראות עוד פניו פני קדשו כחמה בזהרתה ולהאיר פניו ונושעה וימים על ימי מלך יוסיף ד' עד כי יבא שילה ועינינו תראינה בשוב ד' את שיבת ציון ברחמים,
כעתירת הק' מנחם נתן למשפחת אויערבאך" (אגרות לראי"ה, אגרת פו).

מחותמי כתב הרבנות
כאשר שב מרן הראי"ה ארצה עם תום המלחמה, הוזמן ע"י רבני ירושלים לכהן כרבה של העיר הקדושה. באחד מהמכתבים שקיבל אז מאת רבני ירושלים, הוסיפו הרבנים המו"צ - ובתוכם הרמ"נ - את המשפטים הבאים:
"גם אנו מו"צ דעיה"ק תובב"א מלאים עוז ושמחה לקראת ראשי עדת ד' היושבת בירושלם אשר התעוררו עוד הפעם להכריז עליהם רבנותו של מאור עינים מאור ישראל ותפארתו הגאון האמיתי ציס"ע מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א שיחי' הוא הגדול העומד בראש רב ואב בית דין בעי"ק ותפארתנו ירושלם תובב"א והננו גם אנו משתתפים בזה בלב מלא שמחה. יאריך ה' ימי רבנו שליט"א ויזכה לנהל עדת ד' צאן קדשים עד עמוד הכהן לאורים ותומים.
הבעה"ח יום הנ"ל, נאם מיכל הורוויץ, נאם יעקב משה חרל"פ, נאם יצחק צבי ריבלין, נאם מנחם נתן אויערבאך".
['לשעה ולדורות' ח"ב עמ' 66]

מצווֹת ראי"ה
בסוף ספרו של הרמ"נ 'אורח נאמן', נדפס לראשונה (ונדפס לאחמ"כ בפני עצמו). הקונטרס 'מצוות ראי"ה' שכתב מרן הראי"ה בילדותו. בהקדמה לספר, מסביר הרמ"נ כי הסיבה לצירוף הקונטרס היא אהבתו וידידותו עם מרן הראי"ה:
"וראה זה חדש, ימצא הקורא דברי חפץ חרוזי פנינים, על הסימנים הראשונים שבאורח חיים, בקונטרס מצות ראיה, אמורים מימי חורפו של ידיד נפשי עוז, האי תנא ירושלמאה הגאון האדיר צדיק תמים מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ראש ונשיא רבני אה"ק ת"ו. אשר מגודל אהבתנו אהבה שאינה תלויה בדבר, הוסכמנו יחד ליתן להם מקום בחיבורי זה. בצוותא חדא לחבר אוהל להיות אחד".
גם בהקדמתו של ר' יצחק אויערבך, בנו של הרמ"נ ומתלמידיו הראשונים של מרן הראי"ה ב'מרכז הרב', מוזכר שוב כי צירוף שני החיבורים הנ"ל הוא תולדת האהבה הגדולה הרוחשת בליבות מחבריהם: "ראיתי לטוב להעלותו על שולחן מלכים, מאן מלכי רבנן. סמוך ונראה לספרא דאבא מרי הגאון שליט"א. מרוב ידידותם ואהבתם הנאמנה להיות צוותא בסימא לאורחא, אורח נאמן".

"תנו להם את ברכותי"
בשנת תרפ"ד, שהה מרן הראי"ה באמריקה, במסגרת משלחת רבנים שעסקה בגיוס כספים לטובת מוסדות התורה בארץ ישראל. במכתב ששלח לבנו הרצי"ה ורעייתו בערב פסח, מבקש הראי"ה להודות לכל אלו אשר שלחו לו את ברכותיהם לרגל יום ההולדת של הוריו, ובתוכם הרמ"נ אויערבך:
"הנני בזה מודה ברוב תודה לכל אהובינו היקרים אשר כתבו לנו את ברכותיהם ליום הולדת הורינו האהובים שליט"א, הגרי"מ חרל"פ שמבנו הרה"ג קבלתי טלגרמא של ברכה ומפני מרחק המקום לא בא עדיין. והגר"מ אויערבאך, שאת נכדו ראיתי יחד עם חותנו הרב, שבאו לבקרינו בהוטעל, ואת הרב ר' דוד, והרב ר' ארי' לעווין ור' יעקב שפירא, ור' אברהם ברז"ד, וחברי מרכ"זינו כולם, ובאי בית מדרשינו, וכל אהובינו בכלל ובפרט, שיחיו כולם לאוי"ט, תנו להם את ברכותי הנאמנות על השתתפם בשמחת לבבינו" ['אגרות הראי"ה', ח"ד אגרת א'רלג].

ברכות אגודת הרבנים
לפני שבועות מספר ['שבת הראי"ה' גליון 111] סיפרנו על 'אגודת הרבנים מורי צדק בירושלים' אשר הרמ"נ עמד בראשה, והראי"ה כיהן כנשיאה. בהזדמנויות שונות שלח הרמ"נ בשם האגודה מכתבי איחול וברכה למרן הראי"ה. כך למשל במכתב הבא, מובאת ברכתם לקראת השנה החדשה: [המכתב התפרסם אז בשבועון החרדי 'קול יעקב'].
"כ"ט אלול תרפ"ד - ברכת שנה טובה
אגודת הרבנים מוה"צ בארה"ק ת"ו, מביעה את תודתה העמוקה, בעד עבודתו הק', וברכתה לשנה החדשה אל כבוד הגאון האדיר שר התורה, פאר הדור והדרו, והחסיד שבכהונה, מרן אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א נשיא הרבנים בארץ ישראל ואת כל משפחתו הנישאה שיחי' יתברכו ממעין הברכות, בברכת כתיבה וחתימה טובה. ונזכה כולנו לראות בשובו לארה"ק בהצלחה במהרה אמן. ומביעים אנו גם את רגשי הוקרתנו וברכתנו להרבנים הגאונים וכו' הרב מקאוונע, והר"מ מסלאבודקע שליט"א, וכל אחינו בית ישראל, וחברי ועד העזרה המרכזית העובדים למטרת הרמת קרן התורה והדת בארץ ובגולה, יתברכו בכוח"ט ושנה טובה ומבורכת, ויזכו לראות בהרמת קרן הדת ובבנין ציון וירושלים אמן. אגודת הרבנים מורי הצדק בארץ ישראל ת"ו".
במכתבים נוספים מאת אגודת הרבנים, באה לידי ביטוי תקוותם-משאלתם של אנשי הישוב הישן באותם ימים, שהראי"ה ישמש כ'כהן הגדול' בבית המקדש:
"אגודתנו מעתירה ומברכת את כבוד הוד נשיאה, נשיא ישראל, הודו והדרו, הכהן הגדול החסיד שבכהונה מרן רבינו אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ראש רבני אה"ק" [שם, י' טבת תרפ"ג].
"יה"ר שיזכו לראות בקרוב חנוכת בית מקדשנו בביאת גואל צדק, וכבוד מרן הכהן הגדול יכהן פאר בעבודת הקודש והמקדש עם אחיו הכהנים בעבודתם והלוים בדוכנם וישראל במעמדם (...) בב"א" [שם, י"ז סיון תרפ"ג]

ביקור הראי"ה בבית הרמ"נ
בשנת תרפ"ה, חלה הרמ"נ והיה מרותק למיטתו. בין מבקריו הרבים היה גם מרן הראי"ה, וכך מתואר הביקור בעתון 'קול יעקב':
"ביום ג' שעבר הלך ראש הרבנים לא"י רבנו הגאון רא"י קוק לבקר את הרב הגאון ר' מנחם נתן אויערבך בחוליו שבועות אחדים במחלת האינפלואנצא.
בשמחתו לקראת רבנו התחזק על המטה ויספר לפני מבקריו זכרונות מעניינים מאבי אביו הגאון ר' מאיר אויערבך מקליש זצ"ל. בתוך הדברים הזכיר גם את העובדא הזאת (...)". [הסיפור המובא שם עוסק ביחסו של הגאון ר' מאיר אויערבך זצ"ל, לגרי"ח זוננפלד זצ"ל (מחותנו של הרמ"נ), ומופיע בספר 'האיש על החומה', ח"א עמ' 267, בגירסא שונה].

הגר שהתלהב מ'אדר היקר'
מתוך כתבו של מרן הראי"ה ['מאמרי הראי"ה', עמ' 201]

"הכרתי גר צדק, שהיה פה בעיר הקודש [ירושלים], שמו היה רבי אברהם יעקב, והיו מכנים אותו בשם ליאון גר הצדק, שרושם גדול היה עושה על כל מכיריו באמת. הוא היה כומר בניו-יורק בכנסיה גדולה ועשירה, ונשאו לבו להסיר מעליו את כל הבלי הכבוד וההרחבה שהיתה כרוכה במעמדו, ונכנס לתחת כנפי השכינה ונתגייר הוא ומשפחתו, ובא לירושלים ולמד בשקידה גדולה וביראת שמים אמיתית, עד שנעשה תלמיד חכם חשוב בגפ"ת.
וזכורני שבשנת תרס"ו בערך בא לביתי ביפו, ואמר שיש לו להציע לפני בקשה אם ארצה למלא אותה, וכאשר תשובתי הייתה שהנני נכון למלאות חפצו בגבול היכולת שלי בלי נדר, אמר לי שראה מחברת שלי בשם "אדר היקר" ששמה דיברתי על דיוקנו הרוחני של כבוד מו"ח הגאון האדר"ת ז"ל, שלקחה את לבבו בזה שרק היהדות יכולה להתפאר שיש לה בין האנשים הרוחניים שלה פרצופים טהורים כאלה, מה שרחוק מאוד למצוא אצל אחרים. ועל כן הוא רוצה שאתן לו רשות כשתהיה לו הזדמנות להעתיק את המחברת הנ"ל לשפות אירופיות שהוא יודען. מובן שהרשיתי לו בחפץ לב.
אחרי אשר הארכתי עמו בשיחות פנימיות-נפשיות, שאלתי ממנו אם יש לי רשות לשאול אותו, באיזה אופן בא לידי הצעד הגדול הזה להכנסת לדת ישראל, אחרי חיים רחבים בתור כומר? - אחרי התבוננות קצרה [...] אמר לי, שהעניין בא אליו מתוך רגש של הכרת תודה להשם יתברך, אחרי שנתרפא באופן פלאי, ממחלה מסוכנת ומיואשת שתקפה עליו.
ואמר לי שאאמין לו, שתמיד היה דתי במעמקי נפשו, ובטבע נפשו שכנה הכרה גמורה, שאין אדם קונה לו את יתרון האדם על ידי שום תרבות ושום מדע בעולם, כי אם על ידי קדושת האמונה האלוקית [...].
אבל, הוסיף לומר, זה גם כן הוכר לו בעומק הנפש, שדוקא אמונה אלוקית טהורה שאין בה שמץ של אליליות, היא רק היא תוכל לאשר את האדם [...] ועל פי הרגש הזה התחיל לפשפש באמונתו אם היא נקיה מתערובת של אליליות, ובלב פצוע בא לידי מסקנה, שאי אפשר שיהיה תמים באמונתו בלא ערוב של מחשבה אלילית.
[...] מאוד עגמה נפשו, עד אשר שם פניו לאמונת ישראל, שבה מצא את הטהרה הגמור של אמונה אלוקית טהורה, ונכנס בכל לבו ונפשו תחת כנפי השכינה, ומצא על ידה מחסה לנשמתו הרעבה לאור האמונה האלוקית בכל מילואה".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il