^ 1.. 'תורת מנחם' חלק ז, ע' 16 ואילך.
^ 2.. וכך אכן נקרא תהליך זה בשפות אחרות – Repentance.
^ 3.. וראה 'לקוטי שיחות' חלק לט, ע' 328: "כשיהודי (איש או אשה) מחליט לסדר חייו היום יומיים על פי הוראות תורתנו, תורת חיים – נקרא בלשון עם היהודי – לשון הקודש – תשובה (ולא "חרטה" כבלשון אומות העולם) כי אינו אלא שב אל המקור שלו ואל העצם והפנימיות שלו, ורק אז אפשר שיהיה במנוחת הנפש ובשלות נפש".
^ 4.. וכפי שזה מתבטא בשפות זרות, שבהם מתן תרומה לעני מכונה בשם 'חסד' ו'עזרה' – Chariti.
^ 5.. ראה אבן עזרא משלי יט, יז: "העושר בידי אדם הוא פקדון והלואה". ועד"ז בכ"מ.
^ 6.. לשון ה'צמח צדק' בספרו 'דרך מצוותיך', תחילת 'שורש מצות התפילה'. וראה השקו"ט בארוכה ב'ספר המצוות' להרמב"ם מצות עשה ה, ובנושאי כליו.
^ 7.. וגם בענין זה, הרי בשפות אחרות אין מקבילה למילה "תפילה", אלא דוקא 'בקשה' ו'תחנון' – Prayer.
^ 8.. ויצא ל, ח ובפרש"י.
^ 9.. חוקת יט, טו. ושם פירש רש"י: "פתיל – לשון מחובר בלשון עברי, וכן נפתולי אלקים נפתלתי, נתחברתי עם אחותי".
^ 10.. כלים פ"ג מ"ה. הובא ב'תורה אור' ר"פ תרומה. – הרבי זי"ע מעיר (בהערותיו לספר המאמרים תרפ"ג ע' רטו), שהגירסא הרווחת במשנה היא "טופל" בטי"ת, ומציין ל'תיקוני זוהר' תיקון מז שם מבואר הקשר בין "תפלה" בתי"ו ל"טפלה" בטי"ת.
^ 11.. 'לקוטי שיחות' חלק יא, ע' 52 ואילך.
^ 12.. יד, י.
^ 13.. שמות ב, כג.
^ 14.. וירא יט, כז.
^ 15.. חיי שרה כד, סג.
^ 16.. ויצא כח, יא.
^ 17.. תולדות כה, כא.
^ 18.. וישלח לב, י-יג.
^ 19.. ולהעיר, שבהמשך הפסוקים שם נראה שהיה חסר באמונתם של בני ישראל. וכפי שתמהו המפרשים. וראה ב'לקוטי שיחות' שם מה שביאר.
^ 20.. נה, יח.
^ 21.. ברכות כו, א.
^ 22.. להלכה נפסק שאפשר להשלים, אולם זה בגלל הסברא "דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי".
^ 23.. ברכות כו, ב.
^ 24.. וראה בלבוש אורח חיים ריש סי' פט, שהזכיר את שני הסדרים זה לצד זה. וזה לשונו: "חייב אדם להתפלל שלש תפלות בכל יום מתקנת חכמים, והם ערב ובקר וצהרים שהם ערבית ושחרית ומנחה.. וקבלו חז"ל שעוד נתקנו מימות האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב. אברהם תיקן תפילת שחרית .. יצחק תיקן תפילת מנחה .. יעקב תיקן תפילת ערבית .. לפיכך נפרש אותם גם כן על הסדר שנתקנו, זמן תפילת השחר " וכו'.
^ 25.. 'פני יהושע' וצל"ח ברכות רפ"ד. ועוד.
^ 26.. "מאימתי קורין את שמע בערבין" (ריש ברכות).
^ 27.. "תפלת השחר עד חצות .. תפלת המנחה עד הערב .. תפלת הערב אין לה קבע" (ברכות רפ"ד).
^ 28.. 'לקוטי שיחות' חלק לה, ע' 125 ואילך.
^ 29.. חולין פג, א.
^ 30.. בראשית א, ה.
^ 31.. טור אורח חיים סימן צח.
^ 32.. לשון אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה פ"ד ס"ה.
^ 33.. ברכות כו, ב.
^ 34.. שמואל-א א, יג.


^ 35.. חלק א רי, א.
^ 36.. הובא ב'ניצוצי אור' להחיד"א לזהר שם. וראה בארוכה 'ברכי יוסף' אורח חיים סי' קא.– בשל"ה שם הביא גם מדברי הזוהר במקום נוסף (חלק ב רב, א), שם נאמר: "ואי ההיא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש לית מאן דציית לה לעילא [אם התפילה נשמעת לאזני אדם, אין מי שישמע אותה למעלה]".
^ 37.. הל' תפלה פ"ה ה"ט. או"ח סי' קא ס"ב.
^ 38.. 'לקוטי שיחות' חלק לה, ע' 192 ואילך.
^ 39.. הערה כללית: הובאה כאן רק נקודה אחת מתוך המבואר ב'לקוטי שיחות' שם, ובמקור הדברים יש עוד אריכות בענין ומראי מקומות רבים לדברי הפוסקים המדברים בענין ומכריעים כיצד צריכה להיות ההנהגה למעשה. – עיין שם.
^ 40.. טור אורח חיים סימן קא – מברכות כד, ב.
^ 41.. 'תורה אור' ויחי מה, ג.
^ 42.. לכאורה, לפי הבנה זו אין צורך כלל בדיבור ודי במחשבה ובכוונה בלבד. והצורך בדיבור הוא רק בשביל שביטול נעלה זה יתחבר עם הגוף והנפש הבהמית ויפעל בירור וזיכוך גם בהם (ראה תניא פרק לח. 'קונטרס העבודה' פרק א בסופו).
^ 43.. ולהעיר, שב'תורה אור' (סוף פרשת ויגש) מצינו דבר פלא, שלעתיד לבוא תהיה תפילת שמונה עשרה בקול רם. וראה ב'לקוטי שיחות' שם, כיצד מתיישב הדבר עם ענין הביטול המתבטא דוקא בתפלה בלחש.
^ 44.. 'לקוטי שיחות' חלק לה, ע' 127 ואילך.
^ 45.. ריש הלכות תפלה.
^ 46.. משפטים כג, כה.
^ 47.. עקב יא, יג.
^ 48.. ראה 'כסף משנה' שהקשה כן. ועוד.
^ 49.. וראה 'לחם משנה' כאן, שמכאן למד הרמב"ם שמצוה להתפלל בכל יום: "משום דכתיב ועבדתם את ה', ואין עבודה אלא תפלה, ובסיפא דקרא אומר וברך את לחמך ואת מימיך, ולחם ומים צריך בכל יום – אם כן התפלה גם כן היא בכל יום למה שאתה שואל צרכיך בה".
^ 50.. תיקון ו (כב, א).
^ 51.. ספר 'אור תורה' בסופו.
^ 52.. אבות פ"ב מי"ג.
^ 53.. תהלים כז, ד.
^ 54.. ראש השנה טז, א. לד, ב.
^ 55.. ראה ספר המאמרים תרס"ה ע' ב ואילך. ספר המאמרים תש"ג ע' 6 ואילך. ועוד.
^ 56.. 'לקוטי שיחות' חלק יט, ע' 291 ואילך.
^ 57.. רש"י ור"ן מגילה לא,א.
^ 58.. וכדברי חז"ל (ברכות לא, א): "כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה".
^ 59.. של"ה מס' ראש השנה (ריד, א בהגה"ה). וראה הגהות 'חתם סופר' אורח חיים סי' תקפא (על 'מגן אברהם' סקט"ו): "לפי המפורסם דתפלת חנה היה בראש השנה". וכן הוא ב'פני יהושע' כתובות סה, א.
^ 60.. שמואל-א א, יב-יד.
^ 61.. מדרש שמואל (שוחר טוב) ספ"א. רד"ק ורלב"ג שמואל-א א, ט.
^ 62.. זבחים מו, ב.
^ 63.. רש"י שמואל-א א, ט.
^ 64.. מפרשי הנביא בשמואל שם; מפרשי ה'עין יעקב' ברכות לא, א; 'יד אפרים' ו'חכמת שלמה' לשולחן ערוך אורח חיים סימן קא. ועוד.
^ 65.. בבא בתרא קכג, א.
^ 66.. וכפירוש רש"י על המלים "ועלי שומר את פיה" – מלשון המתנה.
^ 67.. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה ה"ז.
^ 68.. רלב"ג שמואל-א א, יב.
^ 69.. יומא נב, ב.
^ 70.. וראה ב'סידור עם דא"ח' (קטז, א), בענין זה של "עד מתי תשתכרין": "שכורת ולא מיין".
^ 71.. 'לקוטי שיחות' שם. - וראה בכללות הענין (תיווך ה"סתירה" בין בקשת הצרכים לבין הדביקות וה"עבודה שבלב") עוד בדברי הרבי: 'תורת מנחם' חלק יד, ע' 227. 'לקוטי שיחות' חלק כג, ע' 217 ואילך. התוועדויות תשמ"ח חלק ד, ע' 203. התוועדויות תש"נ ח"א ע' 9 ואילך.
^ 72.. שמואל-א א, טו.
^ 73.. שמואל-א א, יא.
^ 74.. ורעיון זה מודגש בדברי הילקוט על המלים "זרע אנשים" – "אנשים חכמים ונבונים וגדולים וצדיקים אמרה .. שהם לשמו של הקב"ה".

^ 75.. וראה ב'כתר שם טוב' סימן של בסופו: "אף על גב דאמר בזהר 'צווחין הב פרנסה', זה היה בשנים ההם שפרנסה היה בשופי; מה שאין כן עתה, שעל ידי מניעות פרנסה אי אפשר לעבדו יתברך להחזיק בנינו לתלמוד תורה".

^ 76.. וכמבואר ב'כתר שם טוב' סימן ריח: "התורה חסה על ממונם של ישראל, ולמה כך? כי זה כלל גדול, שכל דבר שאדם לובש או אוכל או משתמש בכלי, הוא נהנה מהחיות שיש באותו הדבר, כי לולא אותו הרוחניות לא היה שום קיום לאותו דבר, ויש שם ניצוצין קדישין השייכים לשורש נשמתו, וכשהוא משתמש באותו הכלי או אוכל מאכל אפילו לצורך גופו, הוא מתקן הניצוצין, כי אחר כך עובד ה' בכח ההוא שבא לגופו מהלבוש או מאכל או שאר דברים.
ובזה הכח עובד להשם יתברך, נמצא מתקנם .. לכך צריך אדם לחוס על כליו ועל כל דבר שיש לו, דהיינו מצד הניצוצין שיש בכלי זה בכדי לחוש על הניצוצין הקדושים".
וראה ב'לקוטי שיחות' חלק טו ע' 288, שלפי זה יש לבאר את דברי חז"ל (חולין צא, א) על יעקב אבינו, "שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם " – מצד מעלה זו של בירורי הניצוצות וחלקם בעולם.
^ 77.. וראה בספר 'אור תורה' להמגיד ממעזריטש (ר"פ ויגש): "עומד להתפלל לפני השם יתברך ככה יתנהג, רצונו לומר שיהיה כל כוונת תפלתו להשפיע בשכינת עוזו. וזהו שאמרו רז"ל: 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש' - היינו כובד של רישא דכל רישין. אף שמבקש בקשת צרכי עצמו, יהיה כוונתו שלא יחסר הדבר לעילא ח"ו, כי הנשמה היא חלק אלוקה ממעל והיא אבר מאיברי השכינה. וזהו עיקר הבקשה, שימולא ויושפע לעילא ובודאי בזה תפלתו רצויה ואין שטן מקטרג עליו, ולא כאותן דעבדין לגרמייהו דצווחין הב הב כדאיתא בספר הזוהר הקדוש .. וזהו פירוש 'ויגש' לתפלה, ויאמר עשה הבקשה למענך כי הרי אני חלק אלוקה ממעל, וזהו 'בי אדוני'; ואז 'אל יחר אפך', שלא יקטרגו עלי, כיון שכל כוונתי היא להשפיע לעילא לחלק הבורא אשר בי".

^ 78.. וראה 'אגרות קודש' הרבי זי"ע, חלק יו"ד ע' ריב: וזהו גם כן פתרון פליאת מצות התפילה, "מגיד שבחו של הקב"ה ואחר כך שואל צרכיו"; בתכלית הדביקות של תפלת העמידה - מבקש ברכה לתבואתו אשר בשדה, כי באסיפת תבואה זו יכול ומצווה וגם יעשה לו יתברך דירה בתחתונים.

^ 79.. ומוסיף הרבי עוד:
יש שהאדם יודע בנפשו, שבקשת צרכיו לא באה רק לשם הקב"ה, אלא יש בה בעיקרה מניע אישי כפשוטו. אך על כך כבר אמר הבעש"ט ('כתר שם טוב' סימן קצד), על פי הפסוק (תהלים קז, ה): "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" – שבעומק הרעבון והצמא מסתתרת השתוקקותה של הנפש לניצוצות האלוקיים הטמונים במאכל ובמשקה.
לכן, אף שבחיצוניות הדברים מבקשים אנו את הצרכים הגשמיים למען עצמנו, הרי בעומק הבקשות הללו מסתתרת שאיפתה העמוקה של הנשמה לשפע גשמי כדי למלא את הכוונה העליונה – להמליך את הקב"ה על העולם כולו.

^ 80.. שמואל-א א, יז.
^ 81.. שמואל-א ב, י.