ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אחרי מות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה... למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאום לה' אל פתח אהל מועד..." (יז, ג).
ואומר המדרש בילקוט שמעוני:
"ר' ישמעאל אומר, הרי זה היתר מכלל איסור. לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר, לא בא הכתוב והתירו להן אלא בשחיטה. ר' עקיבא אומר, הרי זה איסור מכלל היתר, לפי שהיו ישראל נוחרין ואוכלין במדבר לא בא הכתוב לאסור להן כן אלא בשחיטה. ר' פנחס בשם ר' לוי, משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למוד לאכול בשר נבלות וטריפות, אמר המלך, זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא גדור. כך לפי שהיו ישראל להוטין אחרי אלילים והיו מביאין קרבניהם לשעירים וכו', והיו ישראל מקריבין קרבנותיהן באיסור במה, ופורענות באה עליהם, אמר הקדוש ברוך הוא, יהיו מקריבין לפני...".
נראה שלדעתם של ר' ישמעאל ור' עקיבא נאסר להם בשר תאוה במדבר. וכבר כתב הרמב"ן, שכך פשוטם של פסוקים, שנאמר במשנה תורה (יב, טו), "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת", ועוד נאמר שם (יב, כ), "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבלך כאשר דיבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר...". משמע שרק בארץ כאשר ירחיב ה' גבולם של ישראל יותרו בבשר תאוה, ומכאן שבמדבר היו אסורים. אמנם רש"י שפירש את הפסוקים במוקדשין, ומשמע מדבריו שבשר תאוה לא נאסר להם, הוא מדרשו של התנא הנשנה בתורת כהנים.
והנה נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא מה היתה מעלתו של הַמָּן, דתנו רבנן (יומא, עה, ב):
"לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר' עקיבא. וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל, אמר להם, צאו ואמרו לר' עקיבא טעית, וכי מלאכים אוכלים וכו', אלא, לחם שנבלע ברמח אברים".
לדעת ר' עקיבא, ישראל במדבר היו בדרגה כל כך עליונה, שהיו ניזונים מכוח קדושה עליונה המחיה את המלאכים ונותנת להם קיום, אותה קדושה התגשמה וירדה להם בצורת מן. אמר לו ר' ישמעאל, לא יתכן שאדם ארצי יהא ניזון מדברים כל־כך רוחניים, אלא מעלתו של המן שנבלע בכל האברים של האוכל אותו, ולא נשאר ממנו פסולת. שזו מעין העולם הרוחני שאינו מגושם ומתפשט בכל גופו של האדם כדוגמת הנשמה שאף היא נמצאת בכל האברים (ברכות, י, א).
נראה שמכאן נובעת מחלוקתם לענין בשר תאוה. שלדעת ר' עקיבא אותו בשר שלא היה קרבן, נחשב להם כנבלות וטריפות. כי הם שאכלו את המן שהיה נובלות שמים, היו בדרגה עליונה בקרבתם אל ה', ולפיכך לא התאים להם בשר חולין אלא בשר קודש. כעין כהנים האוכלים תרומה וקדשי קדשים, האסורים לזרים. ובודאי נובע איסור זה, מאי התאמתם של ישראל לקדושה כפי שמתאימים לה הכהנים. לפיכך הקפידה תורה שדור דעה אנשי המדבר ישלימו מאכלם בקרבנות בלבד. ואל תשאל מדוע הותר להם שלוים שלא היו קרבן? כי תשובתך בצדך, אין דומה מאכל הבא על ידי נס, כשלוים, למאכל הבא בדרך הטבע. כי האוכל מאכל ניסי בכל רגע הוא זוכר את ממציא הנס, ואדרבה אכילתו מקרבתו לבוראו, וכן הדבר באוכל קדשים שכל כזית וכזית ממנו מצוה היא. מה שאין כן בשר תאוה שבא למלא תאותו שלא בדרך של קדושה על כן צימצמה התורה את היתר אכילת בשר לקרבן שלמים בלבד.
אכן, כל זאת היה נוהג במדבר שהיו ישראל שם במעלה עליונה. אולם, לכשנכנסו לארץ והתרחקו ממקום המזבח כמו שנאמר (שם, כא), "כי ירחק ממך המקום", אין זה רק ריחוק פיסי לעומת המרחק הקצר שהיה בין כל ישראל והמזבח במדבר, אלא הדבר מורה על הויה יותר פנימית, לומר שישראל חזרו למצב רגיל של אדם בעולם, לפיכך אין הכרח שמאכלו יהיה דוקא בשר קרבן שלמים.
ואילו לדעת ר' ישמעאל לא היתה דרגתם של ישראל במדבר כל כך עליונה והיה צורך להעלותם עוד, לפיכך נאסר להם בשר תאוה בכלל, ואחר כך חזרה תורה והתירה להם קודשין בלבד. אמנם בארץ לא היתה תועלת רוחנית מאיסור בשר תאוה כפי שהדבר היה במדבר, לכן התירה להם תורה גם בשר זה.
לר' פנחס בשם ר' לוי דעה שלישית בטעם איסור בשר חולין. לדעתו באה תורה למושכם ולרחקם מאלילים ולקרבם לפני הקדוש ברוך הוא. נראה מדבריו, שהיו לישראל שני חסרונות, האחד, שהיו קרובים להקרבת קרבן לשעירים. והשני. שאת קרבנותיהם לה' היו מקריבים בבמה. על מנת לקרבם לאלוקים חיים ציותה תורה שיביאו את מאכלם מבעלי החיים הראויים לקרבן. לפני ה', ועל ידי כך ילמדו תמיד להמשך אחרי ה' ולא אחרי זולתו.
אלא שיש לשאול, היכן הוזהרו ישראל שבמדבר מלהקריב בבמה, לפני פרשתנו? ואם עדיין לא נאסרו בכך, מדוע אומר ר' פנחס, שהם הקריבו בבמה והיתה פורענות באה עליהם, אם לא עשו איסור מדוע שתבוא עליהם פורענות? לכן נראה, שבאמת לא הוזהרו על כך, אלא שלפי דרגתם של ישראל במדבר היה ראוי שיתאחדו כולם ויביאו את קרבנם למשכן בלבד. אולם, הם שהיו רגילים להקריב לשעירים, בהיותם במצרים, ולא דקדקו להקריב במקום מסויים, כל אחד היה מקריב במקום שלבו חפץ. לכן כאשר הוקם המשכן ונצטוו על הקרבנות המשיכו בדרכם הישנה, להקריב בכל מקום. הם לא חשו שעבודת ה' צריכה להיות מתוך אחדות המגדילה את מעלתם, עד שציותם תורה בפירוש על כך.
ואכן, הבמות נאסרו כאשר היתה קדושה מרכזית בישראל, כגון, משכן שילה ובית הבחירה בירושלים. אלא שיש הבדל ביניהן, משחרבה שילה הותרו הבמות עד שבאו לירושלים. משבאו לירושלים לא היה עוד היתר, עדיין עומדים אנו באיסור במות למרות שחרבה ירושלים. נלמד מכאן שכאשר ישראל מצטרפים ומתאחדים עבודת ה' שלהם מתעלה ואין הם יכולים להוציאה לפועל אלא במקום המרכזי, ברוב עם הדרת מלך. ולפי שהמשכן היה ארעי בארץ, לא היה בו כדי לאחד את ישראל לצמיתות. לפיכך, כאשר חרבה שילה הותרו הבמות. ברם, ירושלים שהיא קבועה ולכך היא תלפיות תל שהכל פונים אליו, קדושתה קיימת גם בעת חורבנה.
ואמנם קיים יחס גומלין בין דרגתם של ישראל לבין מקום המקדש. שילה לא היתה קבועה מפני שישראל עצמם לא התיישבו כראוי בארץ, הם חסרו מלך וכדו'. לעומת תקופת ירושלים, שישראל כבשו את כל הארץ והיה להם מלך שמשל בהם בדרך התורה, או אז יצאה לפועל מעלתם הגנוזה של ישראל והדבר בא לידי ביטוי בהשראת השכינה בעם. ומשירדה שכינה למקדש, נתקדש המקום ונשאר בקדושתו לעולמים. מכאן נבעה מחשבתם של אנשי המדבר, הם הניחו, שרק כאשר ישראל נמצאים בארץ וקיימת אחדות ביניהם יש מקום לאיסור הבמות, ברם במדבר שאין לעם ארץ המאחדת אותם, הרי הם כיחידים, ולפיכך מותרות הבמות. אמר הקדוש ברוך הוא, המדבר, הוא המקום בו מתגבש העם, שם קבלו כולם במעמד אחד את התורה, שם צריכה אחדותם לבלוט. לכן, אף על פי שכל שבט ושבט חנה בנפרד התגודדו כולם מסביב למשכן ואף את קרבנותיהם עליהם להביאם למקום אחד.
_________________________________
לאחרונה יצאה לאור מהדורה רביעית של הספר "אבני ברקת" בארבעה חלקים:
שני חלקים על החומש, חלק שלישי על מועדים וימים מיוחדים.
חלק רביעי הגדה של פסח עם שיר השירים וביאור הגר"א.
ניתן להשיג בחנויות, או בטלפונים: 9972675-02, 050-7126758. או באימייל: [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.













