ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בין הרב קוק ל'חזון אי"ש' ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מרן הראי"ה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תש"ע

בין הרב קוק ל'חזון אי"ש'


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יעל בת רבקה

שאלה: מדוע כבוד הרב מרבה כל כך לכתוב בשבחו של הרב קוק זצ"ל?

תשובה: כי היה מרן הרב קוק זצ"ל גדול הדורות האחרונים, ודברי תורתו מאירים את דרך הקודש העולה אל גאולת ישראל תוך התמודדות עם האתגרים הנוראים שהעולם המודרני העמיד בפני היהדות. ומפני שדבריו עמוקים וגדולים כל כך, היו רבנים שלא עמדו על סוף דעתו. ומתוך כך היו משגיחים ועסקנים שחסמו את האורות מלהאיר, ומנעו מבחורי ישיבות רבים מלעסוק בספריו הקדושים. ועל ידי כך נצטמצם אור התורה, ונתמעטו פניה של היהדות, והכפירה גברה בעולם. ולכן מצווה לספר בגדולתו ולעודד את הלומדים להעמיק בספריו הקדושים, שעל ידם נזכה לקרב את הגאולה השלמה.

על יחסו של ה'חזון איש' לספרי המחשבה של הרב קוק
שאלה: קראתי את הדברים המופלאים מן השבוע שעבר על גדולתו של הרב קוק זצוק"ל, ועל העידוד לעסוק בספריו, ולקראת הימים הנוראים ב'אורות התשובה'. אולם כתלמיד הישיבות הליטאיות מפריעה לי מסורת ששמעתי בשם ה'חזון איש', שהשיב לתלמידים ששאלו אותו אם לעסוק בספרי הרב קוק, והשיב, שטוב לעסוק בספרי ההלכה אבל לא בספרי האמונה.

תשובה: אינני יודע אם שמועה זו מוסמכת. ומכל מקום, אין מרן הרב קוק זקוק להסכמת ה'חזון איש', כשם שהלל הזקן לא היה זקוק להסכמת שמאי הזקן, והרמב"ם לא נזקק להסכמת הראב"ד, ורבי יהונתן אייבשיץ לא נזקק להסכמת רבי יעקב עמדין.



ולגופו של דבר, סיפר הרב בנימין אפרתי, שבעת שלמד בישיבת פוניבז' נכנס אצל ה'חזון איש' ושאל: "הנני מעיין בכתביו המחשבתיים של הרב קוק, וחש כתוצאה מכך תועלת מרובה באמונה ויראת שמים, מה דעת הרב על כך?" וכך סיפר הרב אפרתי: "חיוך קל עלה על פני ה'חזון איש', הביט בי רגע במבטו הטוב, וענה קצרות: "ספר המביא לידי יראת שמים ספר טוב הוא", והוסיף: "זוכר אני את הרב קוק, עוד מתקופת נעוריו באחת העיירות בליטא. מתמיד גדול היה, ושקד יומם ולילה על לימוד ש"ס ופוסקים". שתק, והיתה שתיקתו כאומרת: מבקש אתה ללכת בדרכי מחשבת הרב? שקוד נא תחילה כמוהו על לימוד ההלכה". המשיך הרב אפרתי לספר שכעבור שנים ביקר פעם נוספת אצל ה'חזון איש' כדי לקבל תשובה על כמה בעיות הלכתיות, ולא ידע כלל אם ה'חזון איש' זכר אותו ואת ביקורו הקודם. והנה בסיום השיחה, כשכבר קם ללכת, פנה אליו ה'חזון איש' ושאל: "האם עודך מעיין בספרי הרב קוק?" (מורשה חוברת ו' י-ם תשל"ד).

ועל ספרי ההלכה של הרב המליץ ה'חזון איש' בוודאי, וכפי שהעיד מקורבו הר"ם דייטש שהיה מזרז אברכים ללומדם, באמרו: "דרך הלימוד ובירור ההלכה של הרב הוא לאמיתה של תורה" ('בשדה הראי"ה' עמ' 242).

על יחסי ההערכה ביניהם

יש לציין שה'חזון איש' היה צעיר מהרב קוק ב-13 שנים, וכנראה בילדותו ראה את הרב קוק, ורושם שקידתו נשאר חקוק בלבו עד זקנותו. אבל הרב קוק שמע על רבי אברהם ישעיה קלריץ בעל 'חזון איש' רק לאחר שעלה לארץ בשנת תרצ"ג, וקבע את ביתו בבני ברק. אז ביקש שישלחו את ספריו לרב קוק. ולאחר שהרב עיין בהם הביע את התפעלותו ואמר: "אלו דברי תורה לא מסוג המחברים בני זמנינו, זהו לימוד ועיון מסוג דורות קודמים". כעבור מספר ימים קיבל הרב קוק שאלה קצרה מה'חזון איש' בעניין מעשר שני. ויש לציין כי ה'חזון איש' נהג לקמץ בתארי כבוד, ורק אל שלושה רבנים פנה בתואר המכובד מכל - 'מרן', ואחד מהם היה הרב קוק.

לאחר מכן, בה' אדר תרצ"ד, נסע הרב קוק לבני ברק להנחת אבן הפינה לישיבת 'בית יוסף' נובהרדוק. הרב קוק ביקר בביתו של ה'חזון איש', ואח"כ הלכו להנחת אבן הפינה. וכאשר עמד הרב קוק לדרוש, עמד גם ה'חזון איש' על רגליו לכבודו, וכך המשיך לעמוד בכל משך הזמן שהרב קוק עמד. וכיוון שהדברים נתארכו, היו שהציעו ל'חזון איש' להתיישב, אולם הוא השיב קצרות כדרכו: "די תורה שטייט", כלומר התורה עומדת ואיך אשב?! לאחר כשנה נפל הרב קוק למשכב בחוליו האחרון, ונודע שהוא חולה אנוש. וכשסיפרו זאת ל'חזון איש' זלגו עיניו דמעות, ושלח שליח אל מרן הרב קוק בשאלה אימתי אפשר לבקרו. והרב קוק השיב: "מחבר ה'חזון איש' הוא מן השקדנים היחידים שבדור, ואני חס על ביטול התורה שלו. אנא מסור לו שאני מבקש שיתפלל עלי בביתו" ('בשדה הראי"ה' עמ' 248-247, ועי"ש בכל הפרק).

יחסו של הרב אלפנדרי לרב קוק
שאלה: האם זה נכון שהרב אלפנדרי התנגד למרן הרב קוק זצ"ל?

תשובה: אחד מיוחד בין גדולי היהדות הספרדית, גאון ומקובל, היה הרב שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל, שהאריך ימים יותר ממאה שנה. במשך עשרות שנים שימש כראש הרבנים בקהילות קושטא ודמשק, והיה מרביץ תורה ומשיב תשובות בהלכה ויושב בבית דין. לעת זקנותו עלה לארץ ונתמנה לראש רבני צפת, ובאחרית ימיו עלה לירושלים והמשיך ללמד קבלה ליחידי סגולה.

הרב אלפנדרי התנגד לתנועה הציונית, וגם התנגד להיתר המכירה, והיו קנאים שהפיצו בשמו דברים קשים על הרב קוק. אולם בפועל, למרות שלא הסכים עם חלק מעמדותיו, היה הרב אלפנדרי, שהיה מבוגר מהרב קוק בכשלושים שנה, מכבדו מאוד. הנה למשל בשנת תרפ"ד, בעת שהרב ביקר בגליל, כתב הרב אלפנדרי: "לכבוד הרב הגאון הגדול, חריף ובקיא כמוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א... בשמחה רבה הנני מקדם את פניכם...".

ועוד כתב לרב חרל"פ מכתב ובו יצא מגדרו למחות נגד החולקים על מרן הרב, וזה מקצת מדבריו: "הגיע לאוזני מפי עדים נאמנים ש... פער פיו מבלי חוק ושחץ עם הרב, והתבטא בביטולים כלפי הרבי קוק, וגידף מערכות ישראל אלופי ישורון. תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק". וכן ידוע שהרב אלפנדרי שלח ביאורים שכתב בענייני קבלה אל מרן הרב קוק וביקש שיחווה את דעתו עליהם. והיו לרב קוק השגות על דבריו, וביקש מהרב חרל"פ שיעבירם באופן מכובד. ובעקבות הערות הרב קוק נמנע הרב אלפנדרי מלהביא את אותם החידושים לדפוס ('ליקוטי הראי"ה' חלק ג' עמ' 149-158).

האם יש דרך להסיר בשבת כתם מבגד
בעזרת מים או חומר אחר אסור מהתורה להסיר כתם. ולכן אם צבעו של הכתם נספג בבגד, אין דרך להסירו בשבת. אבל אם מדובר בכתם שנדבק על גבי בגד, ואין צורך להיעזר במים או חומר אחר כדי להסירו, אזי בשינוי מותר להסירו, אבל בשפשוף כדרך כיבוס אסור. ויש שני סוגים של כתמים: כתם קל וכתם חמור. כתמים קלים מותר להסיר בשינוי קל, וכתמים חמורים מותר להסיר רק בשינוי גמור. ונבאר יותר.

כתם קל
כתם קל הוא כתם שאין בעל הבגד רגיל להקפיד שלא לצאת עמו. ואסרו חכמים להסיר אותו בשפשוף כדרך שרגילים לשפשף בגד בעת כיבוס ידני, אבל כל שאינו משפשף אותו כדרך כיבוס - מותר. לפיכך, מותר להסיר אותו בגירוד אחד בציפורן או בסכין. ואם יפסיק לכמה שניות יוכל לגרד אותו שוב, שכל שהוא מפסיק בין גירוד לגירוד, אין הוא נראה כמשפשף את הבגד דרך כיבוס. וכן מותר להסיר כתם זה בעזרת העברה אחת של מטלית או ממחטה, ואם יש צורך, לאחר הפסקה קלה אפשר להעבירם שום על הכתם. שכל שאינו משפשף ברציפות, אינו מסיר אותו כדרך שפשוף של כיבוס.

כתם חמור
ואם הכתם הוא חמור, עד שבעל הבגד רגיל להקפיד שלא לצאת בו, אסור להסיר אותו בגירוד או בהעברת מטלית, מפני שכך רגילים להסיר כתם זה במשך השבוע, ויש ראשונים שסוברים שהדבר אסור מהתורה. אבל בשינוי גמור נחלקו הפוסקים אם יש איסור מדברי חכמים להסירו, ובשעת הצורך סומכים על דעת המקילים. לפיכך מותר להסיר אותו באופן שיחכך את גופו בדלת או בארון או במיטה כנגד מקום הכתם, או שיעשה תנועה של עיסוי או גירוד בגופו כנגד הכתם, באופן שאינו דומה כלל לדרך שפשוף כתם כדי לנקותו. ואם הוא כתם עבה, אפשר להסיר את רובו על ידי גירוד בציפורן או סכין או שפשוף במטלית, ובתנאי שלא יסיר באופן זה את כולו, ואת השאר יסיר בשינוי גמור.

הסרת אבק מבגד
מי שבגדו התלכלך באבק, אסור להסיר את האבק כדרכו בניעור הבגד או הכאה עליו או שפשוף, אבל מותר להכות על הבגד באצבע צרידה, שזהו שינוי גמור. וכאשר הספה התכלכלה באבק, מותר להכות עליה כדי להסיר את האבק, כי אינה חשובה כבגד שמתביישים ללכת בו, וממילא ניקויה מאבק אינו נחשב ככיבוס. אבל לשפשף את הספה כדרך כיבוס - אסור.

אם מונח על הבגד דבר לכלוך שאינו דבוק כלל בבגד, אין בהסרתו איסור כיבוס. לכן מותר להסיר מעל הבגד נוצה או סיבי צמר גפן או חוט וכדומה (רמ"א שב, א).

מתוך העיתון "בשבע"
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il