מלחמה בה' | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
נח

קטגוריה משנית

1011

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עזרא בן מעתוק הכהן

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הדורות הראשונים - איך נפלו גיבורים...
בפרשה זו אנו מוצאים שני מאורעות מרכזיים: השחתה שבעקבותיה בא המבול, ולאחריה דור הפלגה. חכמינו ז"ל אומרים 1 :

עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל שכר כלם.

עשר הוא מספר מיוחד המציין את זה שהקדוש ברוך הוא חיכה עד שמכל הבחינות הוכח שהעולם אינו משתפר ואולי אף מתדרדר, עד שאין ברירה וצריך להביא מבול לעולם. לאחר מכן עוברים עשרה דורות נוספים מנח ועד אברהם, שבהם הקדוש ברוך הוא הכין הרבה שכר וחיכה, עד שבא אברהם אבינו ונטל שכר כולם. כלומר, אברהם הוא הבסיס של כל העולם כולו, מעמיד את העולם. לולא בא אברהם אבינו בסוף עשרת הדורות, לא היה קיום גם לתורה. אלו הן מדרגות שונות - אדם הראשון, נח ואברהם.

מה קרה לדורות הראשונים? סוף סוף אדם הראשון נברא על ידי ריבונו של עולם, לא היתה שותפות של בני-אדם בבריאתו, ואם כן איך קרה שאדם הראשון ובניו, הדורות הראשונים, התדרדרו עד כדי כך שהגיעו למצב שצריך לגזור מבול על העולם? וגם אחרי כן, מנח ועד אברהם, אף אחד לא ראוי ליטול שכר עד בואו של אברהם אבינו. כיצד זה שהדורות הראשונים מאריכים ימים, קרובים כל-כך למקור האלוקי, ודווקא הם נופלים?
מסביר המהר"ל ב"דרך חיים" 2 , פרושו לפרקי אבות: מעלתם היתה חסרונם. לא היה יחס נכון בין כוחות הרוח לכוחות המעשה. כפי שאומרים חז"ל בפרקי אבות 3 , שכל שענפיו מרובין משורשיו הרי הוא אינו יכול להתקיים. אם השורשים מרובים מהענפים, העץ קיים, אך אם הענפים העליונים גדולים ועצומים והשורשים מועטים - אין קיום לעץ, שכן כל רוח עוקרת אותו. הכוח הרוחני של הדורות הראשונים היה עצום, אך כוח המעשה לא היה מספיק מפותח כמו כוחות הרוח. היו כוחות מעשה גדולים מאוד, אולי יותר גדולים מהיום, אבל כוחות הרוח היו פי כמה וכמה, ולא היה תיאום. לכן לא יכלו להחזיק מעמד. אדם הראשון היה בעל "צלם אלקים", מדרגה רוחנית עליונה מופשטת מאוד, שנמשכה גם בדורות שלאחריו, אך לא היו לו כוחות חיים בפועל שיוכלו לבסס את הכוחות הרוחניים הגדולים בתוך המציאות ולקדש את המציאות, ואז נוצר פער בין הרוח הגדולה והגודל הפנימי העליון לבין הצדדים המעשיים. והכוחות המעשיים הלכו והתדרדרו עד ש"השחית כל-בשר את דרכו על-הארץ" 4 .
מנח ירדו הדורות למדרגה נמוכה יותר, אך עדיין לא הגיעו למצב של התאמה בין כוחות הנפש הטבעית לבין כוחות הרוח. עדיין הפער היה גדול, עד שבא אברהם אבינו, שנצטווה במצוות המילה, "התהלך לפני והיה תמים" 5 . הוא כבר הגיע למדרגה כזו שהוא יכול לקדש את הגוף כך שיהיה מתאים לנשמה. כך יש קיום למציאות. כוחות גדולים מדי שאינם מותאמים, אף על-פי שהם גדולים, אין להם קיום בעולם. לכוחות העליונים צריך להיות שורש ובסיס, שיהיה להם על מה לעמוד בעולם הזה. אברהם אבינו הוא הראשון שהגיע למדרגה השלמה, שרומם את העולם להרמוניה, להתאמה בין כל הכוחות. הוא מיישם ומגשים את כל הגדולה הרעיונית שלו, והרעיונות ממלאים את כל התוכן המעשי שלו. זוהי הופעה שלמה.

דור הפלגה
בדור הפלגה מתכנסים כולם יחד לבנות מגדל שראשו בשמים. חכמים דנים בדבר, מה היה החטא במעשיהם שבגלל זה נענשו והקדוש ברוך הוא פיזר אותם ובלבל את שפתם. יש מפרשים שהם רצו לעשות מלחמה כביכול ב"יושבי בשמים" 6 , אבל זה לא מפורש ממש בתורה. אור-החיים הקדוש מפרש 7 שהם רצו לכנס את כל האנושות יחד שלא תתפזר בארבע כנפות הארץ, וזה לא טוב, שכן כל העולם צריך להיות מיושב ולא רק מקום אחד בעולם. נראה לפרש את דברי אור-החיים, שעבודת ה' צריכה להופיע בצורה מגוונת ומושלמת. "שבעים פנים לתורה" 8 . ישנם שבעים אומות והתורה נכתבה בשבעים לשון, כדי שתופיע בכל הגוונים האפשריים, תתגלה בכל השלמות שלה. עבודת ה' צריכה להתגלות על ידי שבעים אומות, על ידי שבעים פנים לתורה, על ידי שלמות המופיעה בגוונים שונים ולא באופן מצומצם בגוון אחד בלבד. זהו עושרו של העולם וזהו עניינו להופיע בכל שלמותו.על כן בלבל הקדוש ברוך הוא את שפתם, על מנת שכל אחד יגלה את אופיו המיוחד ויופיע במהותו המיוחדת.
הר"ן בדרשותיו 9 שואל גם הוא את השאלה הזו, ואומר שאם הם רצו כביכול ללחום בריבונו של עולם היושב בשמים, היה מגיע להם עונש הרבה יותר חמור ולא רק שיתפזרו בין האומות. על כן, ראשית כל הוא מבאר בהרחבה את עניינו של הכלל, של צירוף הרבים יחד לכל מעשה שעושים. כל הבריאה כולה נבראה בצורה כזו.

כל המפרשים האמתיים הסכימו בפירוש אלו הכתובים שכונתם לומר כי בראשית הבריאה נברא חומר משותף לכל מה שתחת גלגל הירח. ואם קצתם סברו, שהכונה באמרו את השמים ואת הארץ וכו', שהיו שני חמרים נבדלים שהם חומר השמים וחומר הארץ, כלם הסכימו שזה הפסוק השני כולל ארבעה יסודות שהם אבות לכל מה שתחת גלגל הירח, והם האש, הנרמז במלת וחשך, והאויר, הנרמז במלת ורוח אלהים, והמים והעפר הנכללים במלת תהום... ועוד, שאין ספק, שזה המציאות כלו התחתון היה לצורך האדם ובשבילו...

כלומר, ודאי שכל המציאות הנבראת היתה לצורך האדם, ולכן כל המציאות היתה צריכה להיות מתאימה לצרכים של האדם. ואמנם בכל חלקי הבריאה כל אחד בפני עצמו הוא חסר. באף אחד מארבעת היסודות של הבריאה - עפר, אש, רוח ומים - אין שלמות. אבל החיבור של כל היסודות יחד, ההרכבה של כולם יחד, היא יוצרת שלמות. ועל כך אומר הר"ן -

...הפליגו לנו רבותינו ז"ל בשבחו ומוראו של צבור, עד שאמרו: לעולם תהא אימת צבור עליך, עד שמצינו שנענש אדון הנביאים בזה באמרו 'שמעו נא המורים'...שאף על-פי שכל אחד מצד עצמו אינו ראוי לזה, מצד הצטרפו לזולתו יקנה הכלל שבח ומעלה יותר ממה שראוי מצד פרטיו.

דהיינו, הביקורת של משה על האנשים באופן אישי, שהתנהגו לא כראוי ובאו להתלונן על ריבונו של עולם, היתה נכונה, אבל ככלל אין לומר עליהם "שמעו נא המורים" 10 . כלל הציבור הוא משהו אחר, וכפי שאומרת הגמ' בקידושין 11 : "רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים", ואפילו שהם סכלים, ואפילו שהם עובדי עבודה זרה. ומדוע באמת הם נקראים "בנים" אפילו שהם עושים עברות כאלה חמורות? משום שכלל הציבור הוא מציאות אחרת מאשר כל יחיד ויחיד. כל אחד באמת אינו ראוי באופן אישי להיקרא "בן", אבל הכלל קונה שבח ומעלה. לכל אחד יש חיסרון פרטי, אך הוא לא מצטרף לחיסרון הכללי. ומסביר זאת הר"ן:

וכבר רמזו לנו בחלבנה שהושמה עם סמני הקטורת, והיה מן הנראה שתפסיד אותם להפסד הריח הזה, ואם כל זה אמתה לנו הנבואה שאין להם שלמות זולתה, כי כן הענין בהצטרף עמנו בעבודתנו לשם יתברך, החוטאים והפושעים שלא יפסידו עבודתנו, אבל תהיה בזה יותר שלימה.

החלבנה היא אחת מסממני הקטורת וריחה רע. מדוע מצרפים חומר בעל ריח כזה רע לקטורת שצריכה להיות בעלת הריח היותר מושלם? משום שכשצירפו אותה לשאר הריחות שבקטורת לא רק שריחה לא היה רע, אלא דווקא היא כשהיא מצטרפת עם שאר הריחות השביחה את ריח הקטורת. וכך כשהחוטאים והפושעים מצטרפים אלינו בעבודתנו לה' יתברך, לא רק שאינם פוגעים בעבודה אלא היא נעשית עוד יותר מושלמת. וכך אומר רש"י על החלבנה -

שריחו רע... ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו.

היינו שלא נוותר על זה שיהיו פושעי ישראל נמנים עמנו, כי זה מוסיף לתפילה. ולא רק שמותר לצרף אותם, אלא אף צריך לעשות כך. כמו החלבנה שחריפותה מעוררת את הריחות הטובים ומחזקת אותם, כך הצירוף של פושעי ישראל משביח ומרומם את שלמותה של התפילה.
הר"ן ממשיך ואומר שבאמת מדברי קהלת נראה ההיפך ממה שאמרנו, שכללו של דבר הוא - כיון שהיסודות שמהם מורכב הכלל חולפים ואין להם קיום, כפי שכתוב "וזרח השמש ובא השמש", "סובב סבב הולך הרוח" 12 (כנגד יסוד האש והרוח וכו').

העולה מדבריו, אם כן שאחרי היות הדברים אשר הורכב מהם הנמצא התחתון (העולם), בעלי שינוי וחסרון, אי אפשר שיהיה המורכב יותר שלם... אם כן דברי שלמה ע"ה וטענותיו סותרין הכלל אשר הנחנו.

על כך מסביר הר"ן בהמשך שאכן אם החיסרון שבכל הפרטים הוא זהה אז באמת ההצטרפות של כל הפרטים מחריפה את החיסרון. אבל אם לכל פרט יש חיסרון אחר, אז הצירוף מבטל את כל החסרונות. יש לנו גם דוגמא הלכתית לכך, שיכול להיות שכמה איסורים שהצטרפו זה לזה יבטלו אחד את השני. למשל, תבשיל כשר שהתערב בו אחד מששים של חֶלב ואחד מששים של דם - החלב מבטל את הדם והדם את החלב. כלומר, לא רק שהאיסור מתבטל אלא הוא אף מצטרף להיתר לבטל את האיסור האחר.
לכן אמר שלמה "טובים השנים מן האחד" 13 , שהאחד עוזר לשני, ואפילו עצם החיבור עוזר, שאם שניים שוכבים יחד חם להם, אפילו אם לא התכוונו לעזור זה לזה. ולכן אמרו חכמים 14 -

פזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים, רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים, הנאה להן והנאה לעולם.

עצם הכינוס של הצדיקים הוא טוב, אף אם אין לו מטרה מסוימת. היחד גורם שיעשו מעשים טובים. ועל-פי זה מבואר עניינו של דור הפלגה. הם רצו להתחבר יחד, אמנם לא למטרה שלילית מפורשת, אבל כיון שלכולם היה חיסרון זהה, שהיו נוטים מאוד לעבודה זרה, היה סיכון בצירוף. כשרבים מצטרפים יחד זה יכול להביא אסון, כיון שהעוצמה של הציבור מתחזקת ומה שיחיד לא יכול לעשות יכול הציבור לעשות. על כן הקדוש ברוך הוא פיזר אותם, מנע מהם להיות יחד. אין כאן עונש ממשי, כי עוד לא היה איסור, אך ריבונו של עולם ירד לראות 15 מה ייצא מתוך היחד הזה, וכיון שהיה בבסיס חיסרון משותף של נטייה לעבודה זרה, הקדוש ברוך הוא פיזר אותם, אף על פי שהם התכוונו רק לאיחוד. כך מפרש הר"ן בדרשותיו את עניין דור הפלגה.

מלחמה בה' לאורך הדורות
במדרש תנחומא בסוף הפרשה 16 מובא:

רבי איבו בשם רבי יוסי הגלילי אומר: בשלושה מקומות חלקו באי עולם [כביכול] על הקדוש ברוך הוא: אחת, כאן [דור הפלגה]. ואחת בימי יהושע, שנאמר 'ויתקבצו יחדו להילחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד'. [כלומר, היתה החלטה משותפת של כל העמים להילחם נגד יהושע וישראל]. ואחת בימי גוג ומגוג, שנאמר 'יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד וגו''.

מה הקשר? מדוע דווקא בשלושת הזמנים הללו התעוררה המחלוקת - דור הפלגה, ימי יהושע וימי גוג ומגוג? מסביר המהר"ל בספרו "נצח ישראל" 17 : בכל פעם שיש הופעה אלוקית בעולם, שמופיע שם ה' אחד בעולם, מתעוררת התנגדות מצד עמים, כיון שהם עמים רבים ולא יכולים להכיר בכך שיש בורא אחד לעולם.

דור הפלגה היה בתקופת אברהם אבינו, שהוא לחם בפסילים, שבר אותם וקרא בשם ה'. המהלך הזה גרם להתנגדות בקרב העמים. הם לא יכלו להתרומם למדרגה הזו ועל כן התאגדו יחד, כביכול לנסות להילחם בריבונו של עולם. הפעם השניה היתה בימי יהושע . עם ישראל נכנס לארץ ישראל, עולה למדרגה חדשה עליונה. עם ישראל קורא בשם ה' אחד בארץ האחת. "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" - דווקא כשעם ישראל בארץ הם נקראים "גוי אחד" 18 . בארץ מופיעה אחדות ישראל ומופיעה אחדותו של ריבונו של עולם. העמים עוד לא בשלים להבין את התופעה הזו, אז הם מתקבצים פה אחד להילחם בעם ישראל הנושא את שם ה' אחד בעולם. חז"ל 19 אומרים לנו, שיש קצת ביקורת כביכול על יהושע, שכשנכנס לארץ ישראל היה צריך לבטל את היצר-הרע של עבודה-זרה, כפי שעשו בהמשך אנשי הכנסת הגדולה. כלומר, משה ואהרון לא עשו זאת כיון שלא היו בארץ, אבל יהושע שעמדה לו זכות ארץ ישראל היה צריך לעשות זאת. יש לשים לב למה שאומרים לנו כאן חז"ל. משה ואהרון, הענקים הגדולים, בדור דעה של מקבלי תורה, לא יכלו לבטל את יצר העבודה-הזרה כיוון שלא היה להם הכוח של ארץ ישראל, אבל ליהושע כן היה כוח. זהו כוחה של ארץ ישראל, לקרוא בשם ה' אחד בעולם, לבטל את כל התכונות המפריעות להופעת שם ה' בעולם.

קשיי הגאולה - לטובתנו
הפעם השלישית היא לעתיד לבוא , כאשר עם ישראל חוזר לארץ ישראל ועומד לקרוא בשם ה' הגדול, "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" 20 . זוהי הגאולה העתידה, שעניינה הוא הרמת כל העולם כולו לקרוא בשם ה'. זה מעורר התנגדות נוראה מצד כל העמים. זוהי תקופת גוג ומגוג, תקופת ביאת המשיח, שאנחנו מאוד מעורבים בה בימים הללו. אנחנו לא יודעים את ההגדרות המדויקות, אם אנחנו בהתחלה, באמצע או בסוף, אבל אנחנו בוודאי בשלב של חזרה לארץ ישראל ובמגמה העליונה העתידית של הגאולה. ממילא מתעוררת התנגדות כוללת בקרב העמים. חכמים לימדו אותנו שכך הוא הסדר, ולפי זה אנו מבינים שעומדת להתגלות הופעה חדשה של קריאה בשם ה', שלא היתה עד כה. כיון שכך, העמים מרגישים שזה עומד לקרות והתחושה הטבעית שלהם היא לנסות לעצור ולמנוע זאת. אך אוי לו למי שמפריע להתחברות של עם ישראל לריבונו של עולם בארץ ישראל 21 . הקשיים שאנו עומדים בפניהם הם לפי גודל המגמה העליונה שעומדת להיות, קשיים מבחוץ וקשיים מבפנים.

בענייני ארץ ישראל יש לנו ללמוד מאברהם אבינו שצריך אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה] - בסוף הפרשה שלנו כתוב שמשפחת אברהם הולכת לכיוון ארץ כנען, ארץ ישראל, ובהתחלת הפרשה הבאה - "ויאמר ה' אל-אברם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל-הארץ אשר אראך" 22 . הם כבר הולכים לארץ ישראל מעצמם. יש כאן פירוש נוסף לציווי הקדוש ברוך הוא לאברם "לך לך" - לא רק לטובתך, להנאתך, אלא לך בדרך שרצית ללכת, אתה באמת עושה טוב. כלומר, אחרי שיש אתערותא דלתתא באה אתערותא דלעלא [התעוררות מלמעלה, של ריבונו של עולם]. אני לא אומר את הדברים מלבי, אלא מקורם בזוהר 23 - מכאן כלל, שבכל דבר, כדי למשוך השפעה עליונה אלוקית, צריך התעוררות מלמטה, מתוכנו. לפעמים ריבונו של עולם רוצה למהר את ההתעוררות שלנו ולכן מביא עלינו קשיים, כדי שנבטא באופן יותר חזק את אהבתנו ודבקותנו בארץ ישראל, ואז יבוא השפע במימדים גדולים יותר. הקדוש ברוך הוא רואה שלפעמים יש איזו רגיעה בהתמסרות, אז הוא מגרה אותנו. לפעמים יש כל מיני שליחים "מוזרים" לדבר הזה, לעורר אותנו שנבטא את אהבתנו לארץ ישראל. קיבלנו את המסר ואנחנו נשתדל בעז"ה לעשות את זה כפי יכולתנו ועל זה תוכל לחול סייעתא דשמיא גדולה.

^ 1. אבות פרק ה', ב
^ 2. על המשנה שם
^ 3. פרק ג', יז
^ 4. בראשית ו', יב
^ 5. בראשית י"ז, א
^ 6. תהלים קכ"ג, א
^ 7. בראשית י"א, א
^ 8. במדבר רבה י"ג, טו
^ 9. דרוש ראשון
^ 10. במדבר כ', י
^ 11. דף לו ע"א
^ 12. קהלת א', ה-ו
^ 13. קהלת ד', ט
^ 14. סנהדרין פרק ח', ה
^ 15. בראשית ה', ה
^ 16. סימן יח
^ 17. פרק ל"ז
^ 18. זוהר אמור צג, ב
^ 19. ערכין דף לב ע"ב
^ 20. זכריה י"ד, ט
^ 21. סנהדרין דף קו ע"א
^ 22. בראשית י"ב, א
^ 23. לך לך עז, ב

נח

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

38 דק'
שלח לך
שמחת ארץ ישראל
שיחת מוצאי שבת שלח לך תשע"ו
סיון תשע"ז
5 דק'
לנתיבות ישראל
מהו התוכן האמיתי של העולם?
לנתיבות ישראל - סיום מאמר "והנצח זו ירושלים"
ג' אב תשפ"ג
9 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז (4)
שיעור מס' 93
י"ח סיון תשפ"ג
12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (3)
שיעור מס' 97
כ"ד סיון תשפ"ג

נח

1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפ"ו – הנס הכלכלי של ישראל
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ו
נח
כדי שיגיע אחרון שבישראל
הרב יוסף נווה | א חשוון תשפ
52 דק'
נח
מעלת הצדקות
שיחת מוצ"ש פרשת נח תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | א' חשוון תשפ"ה
נח
חשק התורה וזהירות מביטולה
הרב אורן נזרית | תשרי תשפ"ג

נח

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
שאר תפילות היום
זמני תפילת ערבית
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה
פורים בראי דורנו
אילת השחר - כך היא גאולתן של ישראל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אדר ב' תשס"ה

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב חגי לונדין
הרב משה ברלינר
הרב שמעון קליין
הרב בני אלון
הרב יהודה מלמד
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
ר' יעקב כץ (כצל'ה)

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו