ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
בפרשה זו אנו מוצאים שני מאורעות מרכזיים: השחתה שבעקבותיה בא המבול, ולאחריה דור הפלגה. חכמינו ז"ל אומרים 1 :
עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל שכר כלם.
עשר הוא מספר מיוחד המציין את זה שהקדוש ברוך הוא חיכה עד שמכל הבחינות הוכח שהעולם אינו משתפר ואולי אף מתדרדר, עד שאין ברירה וצריך להביא מבול לעולם. לאחר מכן עוברים עשרה דורות נוספים מנח ועד אברהם, שבהם הקדוש ברוך הוא הכין הרבה שכר וחיכה, עד שבא אברהם אבינו ונטל שכר כולם. כלומר, אברהם הוא הבסיס של כל העולם כולו, מעמיד את העולם. לולא בא אברהם אבינו בסוף עשרת הדורות, לא היה קיום גם לתורה. אלו הן מדרגות שונות - אדם הראשון, נח ואברהם.
מה קרה לדורות הראשונים? סוף סוף אדם הראשון נברא על ידי ריבונו של עולם, לא היתה שותפות של בני-אדם בבריאתו, ואם כן איך קרה שאדם הראשון ובניו, הדורות הראשונים, התדרדרו עד כדי כך שהגיעו למצב שצריך לגזור מבול על העולם? וגם אחרי כן, מנח ועד אברהם, אף אחד לא ראוי ליטול שכר עד בואו של אברהם אבינו. כיצד זה שהדורות הראשונים מאריכים ימים, קרובים כל-כך למקור האלוקי, ודווקא הם נופלים?
מסביר המהר"ל ב"דרך חיים" 2 , פרושו לפרקי אבות: מעלתם היתה חסרונם. לא היה יחס נכון בין כוחות הרוח לכוחות המעשה. כפי שאומרים חז"ל בפרקי אבות 3 , שכל שענפיו מרובין משורשיו הרי הוא אינו יכול להתקיים. אם השורשים מרובים מהענפים, העץ קיים, אך אם הענפים העליונים גדולים ועצומים והשורשים מועטים - אין קיום לעץ, שכן כל רוח עוקרת אותו. הכוח הרוחני של הדורות הראשונים היה עצום, אך כוח המעשה לא היה מספיק מפותח כמו כוחות הרוח. היו כוחות מעשה גדולים מאוד, אולי יותר גדולים מהיום, אבל כוחות הרוח היו פי כמה וכמה, ולא היה תיאום. לכן לא יכלו להחזיק מעמד. אדם הראשון היה בעל "צלם אלקים", מדרגה רוחנית עליונה מופשטת מאוד, שנמשכה גם בדורות שלאחריו, אך לא היו לו כוחות חיים בפועל שיוכלו לבסס את הכוחות הרוחניים הגדולים בתוך המציאות ולקדש את המציאות, ואז נוצר פער בין הרוח הגדולה והגודל הפנימי העליון לבין הצדדים המעשיים. והכוחות המעשיים הלכו והתדרדרו עד ש"השחית כל-בשר את דרכו על-הארץ" 4 .
מנח ירדו הדורות למדרגה נמוכה יותר, אך עדיין לא הגיעו למצב של התאמה בין כוחות הנפש הטבעית לבין כוחות הרוח. עדיין הפער היה גדול, עד שבא אברהם אבינו, שנצטווה במצוות המילה, "התהלך לפני והיה תמים" 5 . הוא כבר הגיע למדרגה כזו שהוא יכול לקדש את הגוף כך שיהיה מתאים לנשמה. כך יש קיום למציאות. כוחות גדולים מדי שאינם מותאמים, אף על-פי שהם גדולים, אין להם קיום בעולם. לכוחות העליונים צריך להיות שורש ובסיס, שיהיה להם על מה לעמוד בעולם הזה. אברהם אבינו הוא הראשון שהגיע למדרגה השלמה, שרומם את העולם להרמוניה, להתאמה בין כל הכוחות. הוא מיישם ומגשים את כל הגדולה הרעיונית שלו, והרעיונות ממלאים את כל התוכן המעשי שלו. זוהי הופעה שלמה.
דור הפלגה
בדור הפלגה מתכנסים כולם יחד לבנות מגדל שראשו בשמים. חכמים דנים בדבר, מה היה החטא במעשיהם שבגלל זה נענשו והקדוש ברוך הוא פיזר אותם ובלבל את שפתם. יש מפרשים שהם רצו לעשות מלחמה כביכול ב"יושבי בשמים" 6 , אבל זה לא מפורש ממש בתורה. אור-החיים הקדוש מפרש 7 שהם רצו לכנס את כל האנושות יחד שלא תתפזר בארבע כנפות הארץ, וזה לא טוב, שכן כל העולם צריך להיות מיושב ולא רק מקום אחד בעולם. נראה לפרש את דברי אור-החיים, שעבודת ה' צריכה להופיע בצורה מגוונת ומושלמת. "שבעים פנים לתורה" 8 . ישנם שבעים אומות והתורה נכתבה בשבעים לשון, כדי שתופיע בכל הגוונים האפשריים, תתגלה בכל השלמות שלה. עבודת ה' צריכה להתגלות על ידי שבעים אומות, על ידי שבעים פנים לתורה, על ידי שלמות המופיעה בגוונים שונים ולא באופן מצומצם בגוון אחד בלבד. זהו עושרו של העולם וזהו עניינו להופיע בכל שלמותו.על כן בלבל הקדוש ברוך הוא את שפתם, על מנת שכל אחד יגלה את אופיו המיוחד ויופיע במהותו המיוחדת.
הר"ן בדרשותיו 9 שואל גם הוא את השאלה הזו, ואומר שאם הם רצו כביכול ללחום בריבונו של עולם היושב בשמים, היה מגיע להם עונש הרבה יותר חמור ולא רק שיתפזרו בין האומות. על כן, ראשית כל הוא מבאר בהרחבה את עניינו של הכלל, של צירוף הרבים יחד לכל מעשה שעושים. כל הבריאה כולה נבראה בצורה כזו.
כל המפרשים האמתיים הסכימו בפירוש אלו הכתובים שכונתם לומר כי בראשית הבריאה נברא חומר משותף לכל מה שתחת גלגל הירח. ואם קצתם סברו, שהכונה באמרו את השמים ואת הארץ וכו', שהיו שני חמרים נבדלים שהם חומר השמים וחומר הארץ, כלם הסכימו שזה הפסוק השני כולל ארבעה יסודות שהם אבות לכל מה שתחת גלגל הירח, והם האש, הנרמז במלת וחשך, והאויר, הנרמז במלת ורוח אלהים, והמים והעפר הנכללים במלת תהום... ועוד, שאין ספק, שזה המציאות כלו התחתון היה לצורך האדם ובשבילו...
כלומר, ודאי שכל המציאות הנבראת היתה לצורך האדם, ולכן כל המציאות היתה צריכה להיות מתאימה לצרכים של האדם. ואמנם בכל חלקי הבריאה כל אחד בפני עצמו הוא חסר. באף אחד מארבעת היסודות של הבריאה - עפר, אש, רוח ומים - אין שלמות. אבל החיבור של כל היסודות יחד, ההרכבה של כולם יחד, היא יוצרת שלמות. ועל כך אומר הר"ן -
...הפליגו לנו רבותינו ז"ל בשבחו ומוראו של צבור, עד שאמרו: לעולם תהא אימת צבור עליך, עד שמצינו שנענש אדון הנביאים בזה באמרו 'שמעו נא המורים'...שאף על-פי שכל אחד מצד עצמו אינו ראוי לזה, מצד הצטרפו לזולתו יקנה הכלל שבח ומעלה יותר ממה שראוי מצד פרטיו.
דהיינו, הביקורת של משה על האנשים באופן אישי, שהתנהגו לא כראוי ובאו להתלונן על ריבונו של עולם, היתה נכונה, אבל ככלל אין לומר עליהם "שמעו נא המורים" 10 . כלל הציבור הוא משהו אחר, וכפי שאומרת הגמ' בקידושין 11 : "רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים", ואפילו שהם סכלים, ואפילו שהם עובדי עבודה זרה. ומדוע באמת הם נקראים "בנים" אפילו שהם עושים עברות כאלה חמורות? משום שכלל הציבור הוא מציאות אחרת מאשר כל יחיד ויחיד. כל אחד באמת אינו ראוי באופן אישי להיקרא "בן", אבל הכלל קונה שבח ומעלה. לכל אחד יש חיסרון פרטי, אך הוא לא מצטרף לחיסרון הכללי. ומסביר זאת הר"ן:
וכבר רמזו לנו בחלבנה שהושמה עם סמני הקטורת, והיה מן הנראה שתפסיד אותם להפסד הריח הזה, ואם כל זה אמתה לנו הנבואה שאין להם שלמות זולתה, כי כן הענין בהצטרף עמנו בעבודתנו לשם יתברך, החוטאים והפושעים שלא יפסידו עבודתנו, אבל תהיה בזה יותר שלימה.
החלבנה היא אחת מסממני הקטורת וריחה רע. מדוע מצרפים חומר בעל ריח כזה רע לקטורת שצריכה להיות בעלת הריח היותר מושלם? משום שכשצירפו אותה לשאר הריחות שבקטורת לא רק שריחה לא היה רע, אלא דווקא היא כשהיא מצטרפת עם שאר הריחות השביחה את ריח הקטורת. וכך כשהחוטאים והפושעים מצטרפים אלינו בעבודתנו לה' יתברך, לא רק שאינם פוגעים בעבודה אלא היא נעשית עוד יותר מושלמת. וכך אומר רש"י על החלבנה -
שריחו רע... ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו.
היינו שלא נוותר על זה שיהיו פושעי ישראל נמנים עמנו, כי זה מוסיף לתפילה. ולא רק שמותר לצרף אותם, אלא אף צריך לעשות כך. כמו החלבנה שחריפותה מעוררת את הריחות הטובים ומחזקת אותם, כך הצירוף של פושעי ישראל משביח ומרומם את שלמותה של התפילה.
הר"ן ממשיך ואומר שבאמת מדברי קהלת נראה ההיפך ממה שאמרנו, שכללו של דבר הוא - כיון שהיסודות שמהם מורכב הכלל חולפים ואין להם קיום, כפי שכתוב "וזרח השמש ובא השמש", "סובב סבב הולך הרוח" 12 (כנגד יסוד האש והרוח וכו').
העולה מדבריו, אם כן שאחרי היות הדברים אשר הורכב מהם הנמצא התחתון (העולם), בעלי שינוי וחסרון, אי אפשר שיהיה המורכב יותר שלם... אם כן דברי שלמה ע"ה וטענותיו סותרין הכלל אשר הנחנו.
על כך מסביר הר"ן בהמשך שאכן אם החיסרון שבכל הפרטים הוא זהה אז באמת ההצטרפות של כל הפרטים מחריפה את החיסרון. אבל אם לכל פרט יש חיסרון אחר, אז הצירוף מבטל את כל החסרונות. יש לנו גם דוגמא הלכתית לכך, שיכול להיות שכמה איסורים שהצטרפו זה לזה יבטלו אחד את השני. למשל, תבשיל כשר שהתערב בו אחד מששים של חֶלב ואחד מששים של דם - החלב מבטל את הדם והדם את החלב. כלומר, לא רק שהאיסור מתבטל אלא הוא אף מצטרף להיתר לבטל את האיסור האחר.
לכן אמר שלמה "טובים השנים מן האחד" 13 , שהאחד עוזר לשני, ואפילו עצם החיבור עוזר, שאם שניים שוכבים יחד חם להם, אפילו אם לא התכוונו לעזור זה לזה. ולכן אמרו חכמים 14 -
פזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים, רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים, הנאה להן והנאה לעולם.
עצם הכינוס של הצדיקים הוא טוב, אף אם אין לו מטרה מסוימת. היחד גורם שיעשו מעשים טובים. ועל-פי זה מבואר עניינו של דור הפלגה. הם רצו להתחבר יחד, אמנם לא למטרה שלילית מפורשת, אבל כיון שלכולם היה חיסרון זהה, שהיו נוטים מאוד לעבודה זרה, היה סיכון בצירוף. כשרבים מצטרפים יחד זה יכול להביא אסון, כיון שהעוצמה של הציבור מתחזקת ומה שיחיד לא יכול לעשות יכול הציבור לעשות. על כן הקדוש ברוך הוא פיזר אותם, מנע מהם להיות יחד. אין כאן עונש ממשי, כי עוד לא היה איסור, אך ריבונו של עולם ירד לראות 15 מה ייצא מתוך היחד הזה, וכיון שהיה בבסיס חיסרון משותף של נטייה לעבודה זרה, הקדוש ברוך הוא פיזר אותם, אף על פי שהם התכוונו רק לאיחוד. כך מפרש הר"ן בדרשותיו את עניין דור הפלגה.
מלחמה בה' לאורך הדורות
במדרש תנחומא בסוף הפרשה 16 מובא:
רבי איבו בשם רבי יוסי הגלילי אומר: בשלושה מקומות חלקו באי עולם [כביכול] על הקדוש ברוך הוא: אחת, כאן [דור הפלגה]. ואחת בימי יהושע, שנאמר 'ויתקבצו יחדו להילחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד'. [כלומר, היתה החלטה משותפת של כל העמים להילחם נגד יהושע וישראל]. ואחת בימי גוג ומגוג, שנאמר 'יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד וגו''.
מה הקשר? מדוע דווקא בשלושת הזמנים הללו התעוררה המחלוקת - דור הפלגה, ימי יהושע וימי גוג ומגוג? מסביר המהר"ל בספרו "נצח ישראל" 17 : בכל פעם שיש הופעה אלוקית בעולם, שמופיע שם ה' אחד בעולם, מתעוררת התנגדות מצד עמים, כיון שהם עמים רבים ולא יכולים להכיר בכך שיש בורא אחד לעולם.
דור הפלגה היה בתקופת אברהם אבינו, שהוא לחם בפסילים, שבר אותם וקרא בשם ה'. המהלך הזה גרם להתנגדות בקרב העמים. הם לא יכלו להתרומם למדרגה הזו ועל כן התאגדו יחד, כביכול לנסות להילחם בריבונו של עולם. הפעם השניה היתה בימי יהושע . עם ישראל נכנס לארץ ישראל, עולה למדרגה חדשה עליונה. עם ישראל קורא בשם ה' אחד בארץ האחת. "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" - דווקא כשעם ישראל בארץ הם נקראים "גוי אחד" 18 . בארץ מופיעה אחדות ישראל ומופיעה אחדותו של ריבונו של עולם. העמים עוד לא בשלים להבין את התופעה הזו, אז הם מתקבצים פה אחד להילחם בעם ישראל הנושא את שם ה' אחד בעולם. חז"ל 19 אומרים לנו, שיש קצת ביקורת כביכול על יהושע, שכשנכנס לארץ ישראל היה צריך לבטל את היצר-הרע של עבודה-זרה, כפי שעשו בהמשך אנשי הכנסת הגדולה. כלומר, משה ואהרון לא עשו זאת כיון שלא היו בארץ, אבל יהושע שעמדה לו זכות ארץ ישראל היה צריך לעשות זאת. יש לשים לב למה שאומרים לנו כאן חז"ל. משה ואהרון, הענקים הגדולים, בדור דעה של מקבלי תורה, לא יכלו לבטל את יצר העבודה-הזרה כיוון שלא היה להם הכוח של ארץ ישראל, אבל ליהושע כן היה כוח. זהו כוחה של ארץ ישראל, לקרוא בשם ה' אחד בעולם, לבטל את כל התכונות המפריעות להופעת שם ה' בעולם.
קשיי הגאולה - לטובתנו
הפעם השלישית היא לעתיד לבוא , כאשר עם ישראל חוזר לארץ ישראל ועומד לקרוא בשם ה' הגדול, "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" 20 . זוהי הגאולה העתידה, שעניינה הוא הרמת כל העולם כולו לקרוא בשם ה'. זה מעורר התנגדות נוראה מצד כל העמים. זוהי תקופת גוג ומגוג, תקופת ביאת המשיח, שאנחנו מאוד מעורבים בה בימים הללו. אנחנו לא יודעים את ההגדרות המדויקות, אם אנחנו בהתחלה, באמצע או בסוף, אבל אנחנו בוודאי בשלב של חזרה לארץ ישראל ובמגמה העליונה העתידית של הגאולה. ממילא מתעוררת התנגדות כוללת בקרב העמים. חכמים לימדו אותנו שכך הוא הסדר, ולפי זה אנו מבינים שעומדת להתגלות הופעה חדשה של קריאה בשם ה', שלא היתה עד כה. כיון שכך, העמים מרגישים שזה עומד לקרות והתחושה הטבעית שלהם היא לנסות לעצור ולמנוע זאת. אך אוי לו למי שמפריע להתחברות של עם ישראל לריבונו של עולם בארץ ישראל 21 . הקשיים שאנו עומדים בפניהם הם לפי גודל המגמה העליונה שעומדת להיות, קשיים מבחוץ וקשיים מבפנים.
בענייני ארץ ישראל יש לנו ללמוד מאברהם אבינו שצריך אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה] - בסוף הפרשה שלנו כתוב שמשפחת אברהם הולכת לכיוון ארץ כנען, ארץ ישראל, ובהתחלת הפרשה הבאה - "ויאמר ה' אל-אברם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל-הארץ אשר אראך" 22 . הם כבר הולכים לארץ ישראל מעצמם. יש כאן פירוש נוסף לציווי הקדוש ברוך הוא לאברם "לך לך" - לא רק לטובתך, להנאתך, אלא לך בדרך שרצית ללכת, אתה באמת עושה טוב. כלומר, אחרי שיש אתערותא דלתתא באה אתערותא דלעלא [התעוררות מלמעלה, של ריבונו של עולם]. אני לא אומר את הדברים מלבי, אלא מקורם בזוהר 23 - מכאן כלל, שבכל דבר, כדי למשוך השפעה עליונה אלוקית, צריך התעוררות מלמטה, מתוכנו. לפעמים ריבונו של עולם רוצה למהר את ההתעוררות שלנו ולכן מביא עלינו קשיים, כדי שנבטא באופן יותר חזק את אהבתנו ודבקותנו בארץ ישראל, ואז יבוא השפע במימדים גדולים יותר. הקדוש ברוך הוא רואה שלפעמים יש איזו רגיעה בהתמסרות, אז הוא מגרה אותנו. לפעמים יש כל מיני שליחים "מוזרים" לדבר הזה, לעורר אותנו שנבטא את אהבתנו לארץ ישראל. קיבלנו את המסר ואנחנו נשתדל בעז"ה לעשות את זה כפי יכולתנו ועל זה תוכל לחול סייעתא דשמיא גדולה.
^ 1. אבות פרק ה', ב
^ 2. על המשנה שם
^ 3. פרק ג', יז
^ 4. בראשית ו', יב
^ 5. בראשית י"ז, א
^ 6. תהלים קכ"ג, א
^ 7. בראשית י"א, א
^ 8. במדבר רבה י"ג, טו
^ 9. דרוש ראשון
^ 10. במדבר כ', י
^ 11. דף לו ע"א
^ 12. קהלת א', ה-ו
^ 13. קהלת ד', ט
^ 14. סנהדרין פרק ח', ה
^ 15. בראשית ה', ה
^ 16. סימן יח
^ 17. פרק ל"ז
^ 18. זוהר אמור צג, ב
^ 19. ערכין דף לב ע"ב
^ 20. זכריה י"ד, ט
^ 21. סנהדרין דף קו ע"א
^ 22. בראשית י"ב, א
^ 23. לך לך עז, ב
^ 2. על המשנה שם
^ 3. פרק ג', יז
^ 4. בראשית ו', יב
^ 5. בראשית י"ז, א
^ 6. תהלים קכ"ג, א
^ 7. בראשית י"א, א
^ 8. במדבר רבה י"ג, טו
^ 9. דרוש ראשון
^ 10. במדבר כ', י
^ 11. דף לו ע"א
^ 12. קהלת א', ה-ו
^ 13. קהלת ד', ט
^ 14. סנהדרין פרק ח', ה
^ 15. בראשית ה', ה
^ 16. סימן יח
^ 17. פרק ל"ז
^ 18. זוהר אמור צג, ב
^ 19. ערכין דף לב ע"ב
^ 20. זכריה י"ד, ט
^ 21. סנהדרין דף קו ע"א
^ 22. בראשית י"ב, א
^ 23. לך לך עז, ב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
אורות התשובה - הרב הראל כהן קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
מה היחס בין הנשמה לפעולות שלנו? כיצד זדונות נהפכות לזכויות? ומה הכוונה שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם הפרי?
כי תצא פרשת כי תצא – סבלנות אחי
משה ומרים דוד המלך וגם אור החיים הקדוש ניסו להאיץ תהליכי גאולה וגילו לכולנו את עקרון היסוד של שילוב חריצות עם סבלנות
יומא חמשת העינויים ביום הכיפורים
הרב מביא את מקורם ההלכתי של חמשת העינויים ביום הכיפורים ודן במחלוקת הראשונים האם תוקפם הוא מדאורייתא או מדרבנן. דרך ניתוח הסוגיות מתבאר כי מהות העינוי אינה גרימת סבל פיזי, אלא שביתה מתענוגות הגוף והתעלות רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תצא
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. מדוע אם כן לא נכתבו עוד עשרות דינים והלכות למטרה זו. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. לכאורה די היה לכתוב וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח, מדוע נכתב תִּקַּח לָךְ ? מה הטעם שלא נזכרה אריכות ימים בכל התורה כי אם בשני מצוות אלו, כיבוד אב ואם ושילוח הקן. מה הטעם שאסרה תורה ללבוש שעטנז צמר ופשתן.
אורות התשובה - הרב ש. יוסף וייצן התעלות ההכרה והתשובה המעשית
פרק י"ג פסקה ו'
הרב מבאר את הפער שבין הארת התשובה הפנימית וההתעלות הרוחנית לבין קצב התיקון המעשי בחיי היום-יום. הרב מדגיש את הצורך להתקדם בהדרגה ובסבלנות במישור המעשי, כדי למנוע ייאוש ותסכול הנובעים מציפייה לשינוי מיידי ומוחלט.
לימוד תנ"ך מגמת לימוד התנ"ך ועולמות האמונה
השיעור עוסק בבירור היחס הנכון ללימוד התנ"ך, מתוך הדגשה כי העיסוק בו דורש בסיס תורני עמוק של לימוד הלכה ועיון תלמודי כפי שמבאר הנצי"ב מוולוז'ין. בנוסף, מוסבר כי התנ"ך הוא ספר אמונה והדרכה לדורות שנועד לעצב את מבטנו על המציאות, ולכן יש לגשת אל פשוטו ועומק מדרשיו מתוך קומתם של חז"ל.
אורות המלחמה צמיחת ישראל מתוך חורבן המלחמות
פסקה ז' - ט'
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לגבי המלחמות העולמיות כמנוע אלוקי להריסת הרוע ולקידום תהליך הגאולה ותיקון העולם. מתוך משברי האומות, מודגשת החובה של עם ישראל להכיר בכוחותיו הפנימיים, לבנות את קומתו הרוחנית ולהוביל את האנושות אל יעודה.
שופטים סוד התשובה מתוך אהבה ושמחה
שיחת מוצ"ש פרשת שופטים
הרב עוסק במהותה של התשובה מתוך מבט פנימי ומרומם, המתמקד בקרבת ה', בביטחון ובשמחה במקום בפחד וחרדת הדין. דרך תורתו של הרב קוק ופרשות השבוע, מבאר הרב את תהליך ההתקדמות הכללי של עם ישראל בדורנו ואת הפיכת התשובה לכוח של גאולה ובניין.
