ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הזכרת גשמים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
דף עזר 16
והסביר הרמב"ן [מקור 1-2], שאלו הן שתי הבטחות, הראשונה, שכל מקום שירצו לכובשו מחוץ לגבולות ההבטחה, יהיה שלהם, והמצוות כולן נוהגות בהן כי הכל ארץ ישראל, והשניה - מן המדבר והלבנון וכו', שאתם חייבים לכובשו ולאבד משם העמים.
והוא מוסיף שם, שקודם יש לכבוש את גבולות ההבטחה, ורק לאחר מכן אפשר לכבוש שטחים נוספים.
הפרת במזרח ארץ ישראל
[מקור 3]
"ולמזרח ישב (שבט ראובן) עד לבוא מדברה למן הנהר פרת, כי מקניהם רבו בארץ גלעד" (דברי הימים א', ה, ט).
רואים שהיו תקופות שישראל התישבו עד הפרת!
לדעת הרד"ק שם [מקור 4]:
"למן הנהר פרת" - כלומר "עד נהר פרת, ומן הנהר והנה הוא גבולם, כי נהר פרת הוא גבול ארץ ישראל למזרח...".
אך לדעת המצודות שם הם התפשטו אף יותר [מקור 5]:
"ולמזרח ישב - כלפי המזרח ישבו עד המקום שבאים בה למדבר למן הנהר פרת והלאה אף כי נהר פרת היא גבול ארץ ישראל למזרח נתרחקו והלאה, כי נתרבו מקניהם מלשבת בארץ הגלעד כי היה צר להם המקום".
כלומר, לרד"ק הם התיישבו עד הפרת, ואילו למצודות, אף מעבר לו!!
למדנו, שהפרת הינו גבול הארץ המזרחי .
אבל אין ראיה שכל אורכו של הנהר בגבולה של הארץ, שהרי למדנו בספרי דברים א,ח [מקור 6]:
"פרת - רובו ותוקפו כנגד ארץ ישראל", ולכן אפשר לקרוא לו - גבולה המזרחי של הארץ" (דברים א, ח).
גם הרמב"ן והריטב"א, במסכת גיטין דף ז: כותבים בשם החכם הגדול ר' משה בר' חסדאי [מקור 7]:
"כי הנהר שבמשנה, הוא הנהר הגדול נהר פרת שהוא במזרחה של ארץ ישראל".
אבן עזרא בראשית ב, יא' [מקור 8]
"פרת... הוא אחרית גבול הארץ מפאת מזרח".
ר' אברהם פאריצול [מקור 9]:
"עד הנהר הגדול נהר פרת - שהוא במזרחה".
האבארבנאל בראשית ב' [מקור 12]:
"ונהר פרת היה גבול ארץ ישראל לצד בבל (בבל נמצא במזרח!)".
קצת ראיה לדעת הרב אריאל, שכל הפרת הוא בגבולה של הארץ, אפשר להביא מפירוש ה"אוצר נחמד" על הכוזרי [מקור 13]:
"ופרת הנקרא עפראט הוא מצפון מזרח לארץ ישראל להלאה מארץ ישראל ויורד אצל ארמיניא"ה, ויורד לצד דרום עד שמגיע לגבול ארץ ישראל הצפוני, דהיינו גבול צפוני מזרחי לארץ ישראל, ומשפע ויורד הלאה הרבה אל קרן מזרח דרום ונופל בים פרסי הנקרא סינוס פאדזיקו"ס. ומעתה גבול הדרומי הוא המדבר שאצל ים סוף והמדבר בכלל עד הפרת שהוא גבול הצפוני כנ"ל".
ברור על כל פנים, שלדעת כל המפרשים צריך להגיע בנקודה כל שהיא לפרת, ולכן נראה שלמחלוקת לגבי הנקודה הצפונית מערבית, שהוזכרה בשיעורים הקודמים, יש השלכה גדולה לגבי הגבול במזרח; והמצפינים ביותר (התרגומים) מצמצמים את השטח במזרח (כי המרחק מים התיכון לפרת - יקטן יותר - עי' במפה) והמדרימים יותר את הנקודה הצפונית מערבית (רש"ס ורדב"ז) יצטרכו לכלול בתחום הארץ שטח גדול בהרבה לצד מזרח, על מנת להגיע עד הפרת. (עי' במפה).
מפרשים אחרים שמאזכרים את הפרת בצפון ולא במזרח
חשבון מענין מאד של המרחק מירושלים לפרת - מובא בתוס' יום טוב במסכת תענית:
המשנה במסכת תענית (פ"א מ"ג) קובעת [מקור 14]:
"בשלשה במרחשון שואלים את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת".
ומחשב זאת בפירוש התוספות יום טוב [מקור 15]: (שגם לדעתו הפרת - בצפון ארץ ישראל)
"כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. שלפעמים מתעכבין קצת בירושלים עד שיעבור החג כולו. לנהר פרת. הוא בצפונה של ארץ ישראל. כמ"ש רש"י בתחלת ספר יהושע בפסוק מהמדבר וגו' וכן הוא בגמרא בפ' עשרה יוחסין. ומפורש תמצא ביחזקאל סי' מז' ומח' בחלוקת ארץ ישראל לעתיד לי"ב שבטי ישראל באורך ממזרח למערב לכל שבט ושבט ורוחב לכל שבט ושבט בשוה כזה כן זה. מצפון לדרום לכל שבט ברוחב ע"ה מילין. כאשר למדנו מן התרומה שמדתה כך. כמפורש שם בסי' מ"ה. וכתיב בה לעומת אחד החלקים. שומע אני שכן הם גם כן שעור כל אחד מהחלקים השנים עשר שהתרומה היא השלשה עשר. וכן ביאר רש"י ומפורש בכתוב כי חמשה שבטים בדרום התרומה ושבעה בצפונה. ושבדרום התרומה היא העיר ירושלים. ונמצאת למד שמקצה הדרום של התרומה ששם העיר, הנה הנם שמנה חלקים שכל אחד רחבה ע"ה מילין. צא וחשוב ח' פעמים ע"ה. עולים ת"ר שהם ק"נ פרסאות. ובמשנה ב' פרק ט' דפסחים כתבנו דמהלך יום יו"ד פרסאות. הרי לך שמן ירושלים מדרומה עד קצה הצפון של ארץ ישראל שהוא נהר פרת מהלך ט"ו יום. וכבר כתבתי זה בספר צורת הבית במהדורתי, לסימן פ'. [ואל תתמה על השבתות שבתוך אלו הט"ו יום. שהרי אפשר שילך ע"י בורגנים. כדאיתא בפרק שואל במסכת שבת ק"נ ע"ב. וגם על ידי עיבורי עיר. כמש"כ בטור סימן שצ"ח והואיל ואפשר להיות כן שיערו חכמים בכך ימים כיון שאפשר שאין השבתות מעכבות]".
כבר בראשונים אנחנו מוצאים את השיטה שהפרת - בצפון:
בספר הכוזרי, מאמר שני יד [מקור 10]: "הנהר - הוא נהר פרת גבולה הצפוני"
ר' אברהם בן הרמב"ם (פירושו לשמות כג, לא) [מקור 11]:
"ושתי את גבלך... מים סוף..." - ברוח מזרחית של ארץ ישראל. והים הגדול הוא ים פלשתים - במערבה , והמדבר – בדרומה... ופרת הוא... בצפונה. שביאר ב"משנה תורה" (דברים י"א, כ"ד) "מן הנהר נהר פרת" - בצפונה. הגביל להם - (הקב"ה) ארבע הרוחות".
עיון בדעת הרמב"ם
הרמב"ם פוסק בהלכות תפילה ונשיאת כפים פ"ב הט"ז, ששואלין גשמים מיום ז' מרחשון, וכך נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן קי"ז.
משמע שאף הרמב"ם יודה שמרחק ההליכה מירושלים לפרת הוא חמשה עשר יום. אבל בהלכות קדוש החודש פ"יא הי"ז כתב הרמב"ם [מקור 19]:
"ולפי שהראייה לא תהיה אלא בארץ ישראל כמו שביארנו, עשינו כל דרכי חשבון זה בנויים על עיר ירושלם ולשאר המקומות הסובבין אותה בכמו ששה או שבעה ימים רואין את הירח תמיד ובאים ומעידים בבית דין, ומקום זה הוא נוטה מתחת הקו השוה המסבב באמצע העולם כנגד רוח צפונית בכמו שתים ושלשים מעלות עד חמש ושלשים ועד תשע ועשרים, וכן הוא נוטה מאמצע הישוב כנגד רוח מערב בכמו ארבע ועשרים מעלות עד שבע ועשרים ועד אחת ועשרים".
הרמב"ם עצמו כתב בהלכות קידוש החודש יח, טז [מקור 20] שבדרום התחום הוא בקו רוחב 35. וכוונתו היא שהתחום הוא בין 29 ל30, הקו של אילת.
יש לציין, שקוי הרוחב של הרמב"ם זהים למספרים שבמפות שלנו.
קו 32 - הוא קו הרוחב של ירושלים; צפונה מירושלים - שלושה קוי רוחב (עד 35 מעלות) ודרומה גם שלושה קוי רוחב (עד 29 מעלות).
קוי האורך - הם במרחקים כמו במפות שלנו, רק המספור שלהם - שונה. אבל ברור לדעתו - שגבול ארץ ישראל לקידוש החודש - הוא שלושה קוי רוחב מזרחה מירושלים, ושלושה - מערבה לירושלים. נמצא לפי זה - שלכאורה לפי הרמב"ם אין שום נקודה בארץ ישראל שמגיעה לפרת - וזה לא יתכן (עי' במפה).
וצריך לומר, שבהלכות קידוש החודש לא קבע הרמב"ם את הגבולות השלמים של הארץ, אלא את המרחקים שמהם מגיעים העדים, אבל הגבול של הכיבוש וההתנחלות - הוא רחב יותר ממה שציין בהלכות קידוש החודש, במרחק הליכה של חמשה עשר יום מירושלים, ולא מרחק של ששה או שבעה ימים כבהלכות קידוש החודש.
ברור על כל פנים - שגבול ארץ ישראל מגיע לפרת - או בצפון, או במזרח, ואולי בשניהם כאחד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
