חשיבות תפילה בציבור

חשיבות התפילה עולה מאוד בהיותה תפילה ציבורית, הן בתוכנה- כשהבקשות הן בעיקר עבור טובת הציבור והצלתו, והן בצורתה- בהיות המתפלל פותח את תפילתו בבת אחת עם הציבור המתפללים איתו. הגדרת הציבור לענין זה היא עשרה יהודים בני מצוה ובני דעה הניצבים כולם במקום אחד ומתפללים ביחד.

על זה הוסיף המשנה ברורה 1 לבאר, שיש טועים החושבים שעיקר התפילה בציבור היא בגלל אמירת הקדיש והקדושה שלא ניתן לאומרם ביחיד. על כן, הם מאחרים לבית הכנסת, אינם מקפידים על תפילתם שתהיה עם הציבור, וחושבים שהעיקר שיוכלו לענות קדיש או קדושה. זוהי טעות, כי עיקר התפילה בציבור היא כאשר המתפלל הגיע לתפילת העמידה עם הציבור ופותח את תפילתו עמהם יחד.

בספר "באר היטב" 2 כתב בשם ספר "יד אליהו", שאם אדם יפסיד ממון על ידי שיתפלל בציבור, הוא איננו מחויב על פי הדין להפסיד בשביל תפילת הציבור, שהיא מעלה בתפילה אבל איננה עצם המצוה. במשנה ברורה 3 הביא סיפור בשם ספר "מגן גיבורים" על הרב הגאון זלמן אב בית דין של קהילת האמבורג, שפעם אחת נזדמן לו עסק באבנים טובות ודחה אותו כדי להתפלל בציבור. אחר כך נודע לו שהיה בדחיה זו הפסד רווח של אלפי זהובים, ושמח שמחה גדולה. וכתב עוד המשנה ברורה 4 בשם אחד מגדולי הפוסקים מפרשי השו"ע, "אליהו רבא", שהביא את תשובת ה"בית יוסף" שיש לקנוס את הנמנעים ללכת לבית הכנסת משום שעוסקים בתורה או שמשתכרים ממון.

אם כן נראה שחשיבות התפילה בציבור גדולה מאוד בהלכה. יש להביא עוד ראיה לחשיבות זו מהגמרא במסכת גיטין 5 , שם נאמר שמי שברשותו עבד כנעני אסור לשחררו, והמשחררו עובר באיסור עשה מן התורה. מיד לאחר מכן מביאה הגמרא סיפור על ר' אליעזר הגדול שנכנס לבית הכנסת ומצא שחסר שם יהודי למנין, שחרר את עבדו, ובזה שהשתחרר עבדו קיבל גירות ודין ישראל והשלים אותו למנין, אף על פי שהיו בזה גם איסור עשה מן התורה וגם הפסד ממון. ושאלו התוספות במסכת שבת 6 : הרי אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך? ותירצו שבשביל מצוה של רבים מותר. אם כן מצוה שהיא של רבים כל כך גדולה עד שהיא דוחה מצות עשה והפסד ממון גם יחד.

כן כתב רבינו בחיי בספרו "כד הקמח" 7 שמי שעוזר בבנין בית הכנסת אפילו עזרה קטנה ביותר, ואפילו רק קבע מסמר אחד בכותל, שכרו עצום מאוד כיון שמצוה זו היא מצוה של רבים.

---