ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- חולין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
חלק א - מחשבה ומעשה בקטן
א. הקדמה
A. הנושאים שנדבר עליהם
1. יצירת כלי לקבלת טומאה. 2. כוונה לשם הקרבן. 3. כוונה לקבלת טומאה ("וכי יותן").
B. 3 רמות של מחשבה ומעשה:
1. מעשה שמלווה במחשבה – יש.
2. מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו – למשל שהעביר עולה מהדרום לצפון (מראה שמכוון לשם עולה).
3. מחשבה לבד – אין.
C. המשנה בכלים –
חקק אגוז כדי למוד עפר (רמה 1) – חל (יש לו מעשה).
מצא אגוז חצוי וחשב עליו לכלי (רמה 1) – לא חל (אין לו מחשבה).
ב. השאלה של רי"ח – שתי גרסאות:
A. שאל על רמה 2.
דחיית השאלה – הרי רי"ח כבר אמר שתופס -
אם חש"ו העלו פירות לגג מפני הכנימה ואח"כ שמחו בטל – לא תופס, אבל רי"ח – אם אח"כ גם הפכו בפירות שיטרבו – זה רמה 2 ותופס .
ביאור השאלה – האם זה תופס רק מדרבנן (בפירות, שזה לחומרא) או גם מדאורייתא (בקרבן – שזה לקולא).
בשלב זה אין תשובה .
B. שאל על רמה 1 (מעשה) – האם זה מדאורייתא?
וענה:
1. מעשה שמלווה במחשבה – יש מדאורייתא .
2. מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו – יש מדרבנן (עונה על גירסא A).
3. מחשבה לבד – אין – גם לא מדרבנן.
ג. מניין למתעסק בקדשים שפסול
(זה לא "לא לשמה" שאז כשר ולא עולה, אלא כלל לא מתכוון לחתוך) – 2 לימודים (למצווה ולעכב) -
1. ושחט את בן הבקר – לשם בן הבקר.
2. לרצונכם תזבחוהו.
חלק ב – שחיטת עכו"ם
א. שחיטת עכו"ם נבילה.
ר"ן – דין בשחיטה – "וזבחת... ואכלת".
רמב"ם – שמא שוחט לע"ז (ואז אינה נבילה ממש ומטמאה במשא רק מדרבנן).
ב. האם שחיטת גוי/מין אסורה בהנאה כתקרובת ע"ז?
A. גוי -
ר"א – אסורה ((לח:) אפילו בישראל ששחט בשביל גוי מניחים שהגוי כיוון לע"ז ואסורה). משנתנו – לא אסורה .
מה מדייקים מהמשנה -
1. שבגוי נבילה, אך אינה אסורה בהנאה.
2. ר' אמי מוסיף אכן בגוי אינה אסורה בהנאה, אבל במין (גם יהודי) – אסורה גם בהנאה (וכן מפורש בברייתא, והברייתא מוסיפה שהוא כגוי עע"ז גם לעניין פיתו, יינו, ספריו, פירותיו ומחלוקת לגבי בניו ממזרים).
B. למשנתנו לפי ר' אמי - למה לא חוששים שהוא מין?
ר"נ - רבה ב"א – "אין מינין באומות עובדי כוכבים"
כלומר - רוב הגויים לא עובדים ע"ז באדיקות אלא "מנהג אבותיהם בידיהם".
[C. ההבדל בין מין ישראל למין גוי -
"אין מינין באומות עובדי כוכבים" – כאן שגם במי שידוע שהוא מין – יש הבדל בין ישראל לגוי:
אין הבדל ב –
1. שחיטת שניהם פסולה (כש"כ ממין ישראל),
2. את שניהם מורידים (כש"כ ממין ישראל),
יש הבדל בזה שממין גוי מקבלים קרבן (ה.),
מקור - "דבר אל בנ"י ... אדם כי יקריב מכם ...".
[וא"א לדייק – בבנ"י דווקא "מכם", אך בגויים כלל לא, כי לומדים מ"איש איש" שגם גויים].
ג. שחיטת גוי נבילה, ומטמאה במשא
פשיטא!
רבא – בא ללמד על תקרובת ע"ז – 1. שמטמאה באוהל. 2. שלא מטמאה באוהל.
[ר"י ב"ב – תקרובת מטמאה באוהל – "ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים"].
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
