ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חולין - דף י"ז ;">

בית מדרש גמרא חולין Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (18 ד') הורד mp3
שלח לחבר

י"א תמוז תשע"א

חולין - דף י"ז

הדף היומי הקצר



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן שמחה

(טז: באמצע – יז: באמצע)
קרומית של קנה, בשר תאווה ונחירה לפני הכניסה לארץ, מגל קציר
חלק א - קרומית של קנה
א. קושיא: בברייתא (אתמול חלק א) – מותר, רב חסדא – אסור (מוציא סיבים ויפצעו הוושט).
תשובה: רב פפא - תלוי באיזה קנה – בקנה אגם מותר.

ב. המשך רב חסדא – בקנה גם לא:
• מלים,
• מחתכים בשר (מלבד דג (שקוף) ועוף (רך)),
• מחצצים שיניים,
• מקנחים (כנייר טואלט – ממילא אסור (האור שולטת בו), אלא פי מכה).

חלק ב – הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין
א. פירוש המשנה
A. בכל שוחטין -
רבא (סוף יז.) – לרבות צור, זכוכית וקנה (כברייתא טו: (אתמול חלק א)).
B. הכל שוחטין –
1. ואפילו עוף (דין בנשחט).
2. רבא (בסוף יז) – כותי/ישראל מומר (דין בשוחט – כמו סעיף א).
C. לעולם שוחטין -
רבה – קולא – (ע"פ רי"ש) שגם אחרי החורבן מותר לאכול בשר תאווה . (דין בנשחט)
דחיית רב יוסף: 1. הדגש במשנה צריך להיות על אכילה ולא על שחיטה. 2. אין הו"א לאסור, שהרי סיבת האיסור לפני היא שהיו קרובים למשכן, והותרו כשהתרחקו, אז כש"כ כשאין מקדש כלל
רב יוסף - חומרא – (ע"פ ר"ע) שגם אחרי החורבן חייבים שחיטה ואסורים בנחירה (דין בנשחט)
רבא – לילה ויום ראש הגג וספינה (דין בשוחט – כמו סעיף א).

ב. הרחבה במחלוקת רי"ש ור"ע – בשר תאווה ונחירה
A. המחלוקת
כ כִּי-יַרְחִיב ה' אֱלֹקיךָ אֶת-גְּבֻלְךָ , כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ, וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי-תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ, תֹּאכַל בָּשָׂר . כא כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ , וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. כב אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת-הַצְּבִי וְאֶת-הָאַיָּל, כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ.


רי"ש

ר"ע

לפני הכניסה

כל בשר – שלמים

שחטו/נחרו

אחרי הכניסה

הותרו בבשר תאווה

נאסרו בנחירה

כלפי הדעה השנייה

נחירה תמיד נאסרה

תמיד הותרו בבשר תאווה

פסוקים וברייתות (הממוספר הוא היותר מובן)

ראיות לרי"ש

1. ושחט את בן הבקר

בקדשים מודה שהיה צריך דווקא שחיטה.

2. "הצאן ובקר ישחט להם"

שחיטה=נחירה

3. תנן – נוחר פטור מכיסוי הדם.

בזמן המדבר – היה חייב כיסוי, לאחר הכניסה – פטור.

ראיה לר"ע

רק בשר תאווה שמקריבים כמותו במקדש נאסר.

1. אך כאשר יאכל את הצבי והאיל כן תאכלנו – לכאורה לרי"ש היה אסור לאכול צבי ואיל.



B. בעי ר' ירמיה (לשיטת ר"ע) – מה דין בשר נחירה מהמדבר כשנכנסו לארץ? תיקו.
[האם שואל גם על שבע של כיבוש וחלוקה – 1. ברור שמותר (הותרו אפילו בחזיר!). 2. יש שאלה (הותרו באיסורים של הגויים, לא של עצמם)].

שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il