ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
ההפטרה: "שמעו דבר ה' " (ירמיהו ב, ד).
מברכים החודש: מנחם אב
ראש חודש מנחם אב יהיה ביום השני הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
המולד: יום שבת קודש שעה 3, 40 דקות ו-12 חלקים.
לא מזכירים נשמות. בגלל ימי בין המצרים יש האומרים "אב הרחמים" אף על פי שמברכים את החודש, ויש שלא אומרים, וכל אחד ינהג כמנהג מקומו.
ענג שבת (308)
הרב בועז הוטרר
19 - עונג שבת פרשות מסעי דברים
20 - דיני השבוע ומנהגיו פרשות מסעי דברים
21 - "מה יישאר לי ביד?"
טען עוד
זמן קידוש לבנה: מליל רביעי, ג' באב ועד מוצש"ק, י"ד באב
יום ראשון: אומרים במנחה יום כיפור קטן ואין אומרים תחנון.
יום שני: ראש חודש אב
אמירת הלל
המאחר - יאמר הלל יחד עם הציבור ובתנאי שלא הגיע זמן קריאת שמע ותפילה שלא יאחר. (משנה ברורה תכב, טז). העומד בפסוקי דזמרה - יפסיק, ויאמר הלל עם הציבור אבל בלא ברכה (שם מ"ב, טז) הספרדים יתפללו כסדר ולא יקדימו ההלל (כף החיים תכב, לה. כך גם דעתו של הגרב"צ אבא שאול).
למוסף - חולצים התפילין (שולחן ערוך תכג, ד. משנה ברורה כה, נט), אבל יעשו זאת לאחר אמירת קדיש שליח ציבור לפני מוסף (כדעת האר"י, כדי להשלים 4 קדישים בתפילין). במשנה ברורה תכג, י ושער ציון דוגל דוקא בכך שלא להפסיק בין קדיש לתפילה, והוא קובע: "ויש נוהגים לחלוץ הרצועות קודם יהי רצון שנשמור חוקיך..." ב"ובא לציון". בסידור בעל התניא הסביר את המשנה ברורה בכך שמי שנוהג לומר שיר של יום בשחרית וברכי נפשי עם קדיש משלים בכך כבר 4 קדישים עם תפילין.
שכח ולא הוריד התפילין והתחיל מוסף - לא יחלצן (משנה ברורה כה, סא)
במשנה ברורה (סו, לה) הביא שמן הראוי שהש"ץ יסמן לקהל להתחיל בתפילת לחש של מוסף, כדי שכולם יתחילו יחד איתו, וזה ממעלת התפילה בציבור.
משנכנס אב
אמרו במשנה (תענית פרק ד משנה ו) "משנכנס אב ממעטין בשמחה". האשכנזים נוהגים איסור כיבוס וגיהוץ, רחיצה של תענוג, אין אוכלים בשר ואין שותים יין ועוד.
מיום ראשון בשבוע שחל בו תשעה באב - אף מי שלא נהג בכל האמור נוהגים איסור בכל הנ"ל.
משבעה באב חמור יותר, שבו נכנסו הגוים להיכל (תענית כט, א).
מחצות יום ערב תשעה באב נוהגים דיני ערב תשעה באב.
ליל תשעה באב ויומו - עיצומו של צום וחלים עליהם כל הדברים האסורים בתשעה באב.
מחצות יום תשעה באב - מותר לשבת על מושב כרגיל וכו'.
מוצאי תשעה באב ועשרה באב עד חצות היום - עדיין אסור באכילת בשר ושתיית יין, שכן אמרו "בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי" (שולחן ערוך סימן תקנח ע"פ תענית שם). האשכנזים נוהגים בהם איסור תספורת וכיבוס וכו' עד חצות היום.
שבת חזון פרשת דברים
ההפטרה: "חזון ישעיהו" (ישעיהו א, א).
במנחה פרקי אבות: ג'
יום שני בערב - ערב תשעה באב
תשעה באב
התענית - צום תשעה באב מתחיל משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים למחרת, כ-25 שעות.
מועדי הצום כניסת הצום חצות היום סיום הצום
ירושלים 19:34 12:44 19:58
תל-אביב 19:32 12:46 20:00
חיפה 19:35 12:45 20:01
באר שבע 19:33 12:46 19:59
אילת 19:31 12:44 19:56
במנחה בערב תשעה באב, ובתשעה באב עצמו לא אומרים תחנון (שולחן ערוך תקנט, ד). לפני ערבית מסירים את הפרוכת מארון הקודש עד לפני מנחה בתשעה באב. נוהגים לא להדליק נרות העמוד בבית הכנסת. יש נוהגים לקרוא מגילת איכה לאור הנר, ויש להזהר שלא יהיה חשוך שאי אפשר לקרוא טוב, שאז יש להדליק האור, לפי הנחוץ (שו"ע תקנט, ג).
בערבית - בני ספרד אומרים "עננו" בשומע תפילה, ויש גם ביניהם האומרים "נחם" (שו"ת יחוה דעה א, מד). אחרי שמונה עשרה אומרים קדיש שלם וקוראים מגילת איכה. לאחר קריאת המגילה אומרים "ואתה קדוש..." ועלינו לשבח.
קדיש שלם - על פי הרמ"א בכל הקדישים לא אומרים "תתקבל" (נוהגים כמו קדיש אבל). יש נוהגים שלא לומר "תתקבל" רק בליל תשעה באב (כף החיים תקנט, ט).
אבל - עובר לפני התיבה בתשעה באב אע"פ שהוא "מועד" (שו"ת תפארת צבי, ה). בליל תשעה באב יוצא האבל בתוך השבעה לבית הכנסת וכן בבקר תשעה באב עד גמר אמירת הקינות (שולחן ערוך תקנט, ו ובמשנה ברורה). במשנה ברורה שם מבאר שיש דעה שאם אבל בשלשת הימים הראשונים, ילך לבית הכנסת רק ביום ולא בלילה. בבקר רשאי האבל לעלות לתורה, כולל למפטיר (שערי תשובה תקנא, א וכף החיים), אבל במנחה כבר אסור לאבל לעלות לתורה (כף החיים תקנט, נו).
שחרית - לא מתעטפים בטלית גדול ולא מניחים תפילין. גם חולה שאינו מתענה לא מניח תפילין בבקר (כף החיים תקנה, ג-ה). מנהג ספרדים בירושלים, לשיטת הארי והרש"ש, כן להתעטף בטלית ולהניח תפילין שחרית, כמו כל יום רגיל. בשו"ת יחוה דעה (ב, סז) העיר שמנהג זה יפה. מכל מקום נראה שאין לשנות, בגלל המחלוקת.
קרבנות - באמירת קרבנות אומרים רק פרשת התמיד. מכל מקום הרגיל מידי בקר לומר את הכל אומר גם איזהו מקומן והברייתא דרבי ישמעאל (שולחן ערוך תקנד, ד).
פסוקי דזמרה - אומרים כרגיל. יש מהספרדים שבמקום "אז ישיר" אומרים "האזינו השמים..." (כף החיים תקנה, ד).
חזרת הש"ץ - אומר "עננו" כברכה בפני עצמה בין גואל ישראל לרפאנו. הספרדים, גם היחיד, אומרים "עננו" ו-"נחם".
האשכנזים לא נושאים כפיים ואינם אומרים אלקינו... ברכנו בברכה המשולשת..." (שולחן ערוך תקנז, א ומשנה ברורה).
לא אומרים תחנון ולא "אל ארך אפיים. קוראים בתורה: "כי תוליד בנים" וההפטרה: "אסף אסיפם", במנגינת "איכה".
קינות - לאחר קריאת התורה מתישבים על הארץ לאמירת קינות. בשולחן ערוך תקנט, ה ובערוך השולחן, ז הודגש שיש להימנע מדיבורים בכל שעת הקינות ואין לצאת מבית הכנסת. ראוי לסיים את אמירת הקינות לפני חצות היום.
אחרי הקינות אומרים "אשרי" ולא אומרים "למנצח". בני ספרד אומרים "אשרי" ו"בא לציון" (בדילוג "ואני זאת בריתי" - כמו האשכנזים) לפני הקינות. בסוף התפילה אומרים "עלינו לשבח".
תפילת מנחה - משלימים שיר של יום ואין כאלוקינו בתפילת מנחה, כשמעוטפים בטלית ותפילין. בשו"ת בצל החכמה (ג, פז) סובר שנכון לקרוא קריאת שמע לאחר שהניח התפילין.
קריאת התורה במנחה - קוראים "ויחל" וההפטרה "דרשו ה'" (ישעיהו נה, י) כבתענית ציבור. יש הנוהגים לעלות לתורה את אלה שעלו בשחרית. וכך נוהגים בני ספרד. לקריאת התורה במנחה רשאי לעלות גם מי שלא התענה (שו"ת חתם סופר אורח חיים, קנז).
נחם - ברכה בפני עצמה בתפילת העמידה, גם היחיד אומרו. השוכח לאומרו: אם נזכר לפני "רצה" אומרו לפני "ותחזינה" וחותם המחזיר שכינתו לציון (משנה ברורה תקנז, ב). אם סיים התפילה בלי לומר "נחם" - אינו חוזר (שולחן ערוך תקנז, א). גם מי שאינו מתענה אומר "נחם".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
