בית המדרש
  • מדורים
  • ענג שבת
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

"ונתן לך רחמים ורחמך" (יג, יח). ואומר: 'ורחמך' - שכל זמן שהאדם הוא בגדר טבע אכזרי, כמו כן יתנהג ה' עמו, שאין ה' מרחם אלא לרחמן (אור החיים).
רבי ישראל סלנטר נסע ברכבת מהעיר קובנא לוילנא. כדרכו, נסע יחידי בלי מלווים והיה לבוש כאדם פשוט. על ידו ישב אברך. ישב ר' ישראל בקרון המיועד למעשנים ועישן סיגריה, פנה האברך בגסות לר' ישראל ואמר שאינו סובל את ריח העישון. לא ביקש רבי ישראל להצטדק שהקרון מיועד למעשנים, אלא ביקש את סליחתו וכיבה את הסיגריה. לא עברו רגעים מועטים ושוב נשמע קולו הנרגז של האברך: "אי אפשר לשבת בד' אמות של הזקן הזה, הוא פותח את החלון ומכניס קור בעצמותינו". ר' ישראל המשיך בנחת להצטדק: "סלח לי, לא אני פתחתי את החלון, ואם הדבר מפריע לך אסגרנו". קם וסגר.
כשהגיעה הרכבת לוילנא, המתין קהל רב אשר בא להקביל את פני גאון ישראל וקדושו. ראה האברך ותמה: "מהי התקהלות זו?" ניגש ושאל את אחד מהקהל. תמהו עליו: "האינך יודע כי רבינו ישראל מסלנט בא עתה?!" הוא זיהה את האיש וחשכו עיניו. כל הלילה נדדה שנתו וכליותיו יסרוהו. במי הוא התגרה ואת מי השפיל. למחרת בבוקר הלך לאכסניתו של ר' ישראל, ששהה בבית חתנו.
טרם הספיק לפצות פיו הקדימו ר' ישראל בסבר פנים יפות: "שב בבקשה, מה שלומך? הכבר נחת מהנסיעה?" האברך נדהם מקבלת פנים לבבית זו, פרץ בבכי וביקש סליחה ומחילה.
ר' ישראל עודדו שלא יצטער, וגילה לו שאין בלבו שום טינה עליו, חלילה. אין אדם עומד על דבר אלא אם כן נכשל בו, ונכנס עמו בשיחה בתורת המידות והמוסר. כשקם ללכת שאלו ר' ישראל: שמא תאמר לי לשם מה באת לוילנא? האברך גילה לו כי בא כדי להשיג "סמיכה" לקבלת היתר שחיטה. "אם כן, שמח ר' ישראל, בידי לעזור לך להשיגה. חתני הרי הוא מראשי הרבנים בעיר, ואני כבר אדאג שהוא יתן לך מה שאתה צריך".
הדלתות נפתחו לפני האברך. רבי אליהו אליעזר גרודנסקי, חתנו של ר' ישראל קיבלו בחדרו והחל לגלגל עמו שיחה בהלכות שחיטה. הוא תהה על קנקנו ומצא ריק. אין הלה יודע בהלכות שחיטה, בדיקות וטריפות, וכשם שהיה מלא בעזות ובמידות מושחתות כן היה מנוער מחכמה. ניחמו ר' ישראל: "חזקה עליך שאתה יגע עדיין מהדרך, תנוח מעט ותבוא שנית עוד ימים מועטים". בקושי מצא האברך את הדלת והסתלק.
עברו ימים אחדים והאברך לא חזר. ר' ישראל שהצטייד מראש בכתובתו, הלך בכבודו ובעצמו והמציא עצמו אליו. נכנס לפונדקו ושאלו מדוע אינו שב? השיב הלה: "מחזיק אני טובה לרבינו, הוא פקח את עיני, אני מכיר את מקומי ואחזור מיד לביתי". לא הרפה ר' ישראל ועודדו והמריצו לחזור ללמוד היטב הלכות שחיטה. הלך ומצא לו שוחט מובהק שילמדנו את כל הדינים וסיפק לו כל אותו זמן את כל צרכיו.
לא עברו ימים מועטים ועמלו של ר' ישראל נשא פרי. האברך למד במרץ ושקידה את ההלכות, השתלם לשוחט מומחה והוסמך ע"י כמה רבנים.
לא נתקררה דעתו של ר' ישראל, עד שמצא עבורו קהילה הגונה שהושיבוהו בכבוד בתוכה...
כששאלו את ר' ישראל: וכל כך למה? השיב: כשהלה בא אלי וביקש סליחה, אמרתי לו כי אני מוחל לו במחילה גמורה ואין בלבי עליו שום טינה, ובאמת אמרתי את הדברים בלב שלם. אך היות ואני רק בשר ודם, חוששני שתתגנב בלבי איזו קפידה ושנאה עליו, לכן השתדלתי להגביר את מידת הרחמנות, ולחפש כל מיני הטבות לגמול לו ולהוציא מלבי כל חשש טינה. ("חיי המוסר")
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il