בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • מדורים
  • חמד×Ē ×™×ž×™×
  • פר׊×Ē ×Š×‘×•×ĸ
קטגוריה משני×Ē
  • פר׊×Ē ×Š×‘×•×ĸ ו×Ē× "ך
  • חומש דברים
  • שופטים
undefined
3 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש לרפוא×Ē

ורד מ×ĸינה ב×Ē ×™×”×•×“×™×Ē ×ĸדנה

פר׊×Ē ×Š×•×¤×˜×™× הינה הזדמנו×Ē ×ž×Ļוינ×Ē ×œ×”×ĸלו×Ē ×œ×“×™×•×Ÿ א×Ē ×”×Š××œ×”: מהו ×Ļדק יהודי ומה הם ה×ĸקרונו×Ē ×Š×Ļריכים להנחו×Ē ×›×œ מ×ĸרכ×Ē ×ž×Š×¤×˜ יהודי×Ē?
לאור הנחיו×Ē ×œ×”×œ×Ÿ, ננסה לש×Ē×Ŗ א×Ē ×”×Ļיבור במה שקורה ברש×Ē ×‘×Ēי הדין שלנו - "אר×Ĩ חמדה-גזי×Ē".
ב×Ēחיל×Ē ×”×¤×¨×Š×” אנו מו×Ļאים א×Ē ×”×Ļיווי:
"×ĻÖļדÖļ×§ ×ĻÖļדÖļ×§ ×ĒÖŧִרְדÖŧÖš×Ŗ לְמַ×ĸ֎ן ×ĒÖŧִחְיÖļה וְיָרַשְׁ×ĒÖŧÖ¸ אÖļ×Ē ×”Ö¸×Ö¸×¨Öļ×Ĩ אֲ׊ׁÖļר יְקֹוָק אֱלֹהÖļיךָ × Öš×ĒÖĩן לָךְ" (דברים ט"ז כ).


גם בדברי חז"ל וגם בדברי הראשונים, מ×Ļאנו גישו×Ē ×Š×•× ×•×Ē ×”×ž×Ļי×ĸו×Ē ×”×‘× ×” לפסוק זה.
בדברינו לפרש×Ē ×Š×•×¤×˜×™× ×Ē׊"×ĸ , הבאנו א×Ē ×“×ĸ×Ē ×¨×‘ אשי: "אחד לדין ואחד לפשרה. כד×Ēניא: ×Ļדק ×Ļדק ×Ē׍דת - אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין דת לב ×ĸ"ב) והסברנו מדו×ĸ יש לה×Ļי×ĸ פשרה ב×Ēחיל×Ē ×”×“×™×Ÿ.

הפ×ĸם נ׊×Ēדל להאיר א×Ē ×”× ×•×Š× מכיוון אחר ושונה.
בסוגיא בריש מסכ×Ē ×Ą× ×”×“×¨×™×Ÿ (דת ו ×ĸ"ב) מ×Ļאנו א×Ē ×”×“×ĸה הבאה: "רבי אלי×ĸזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לב×Ļו×ĸ, וכל הבו×Ļ×ĸ - הרי זה חוטא, וכל המברך א×Ē ×”×‘×•×Ļ×ĸ - הרי זה מנא×Ĩ, ו×ĸל זה נאמר 'וÖŧבֹ×ĻÖĩ×ĸÖˇ בÖŧÖĩרÖĩךְ נִאÖĩ×Ĩ יְקֹוָק' (×Ēהלים י' ג), אלא: יקוב הדין א×Ē ×”×”×¨, ׊נאמר 'כÖŧִי הַמÖŧִ׊ְׁפÖŧָט לÖĩאלֹהִים הוÖŧא' (דברים א' יז).
רבי אלי×ĸזר איש הגליל מבטא כאן ×ĸמדה נחר×Ļ×Ē ×›× ×’×“ ה"בי×Ļו×ĸ" כלומר כנגד הפשרה. לא רק הדיין המפשר בין ב×ĸלי הדין הוא חוטא, אלא שכל מי ׊מ×ĸודד א×Ē ×ž×’×ž×Ē ×”×¤×Š×¨×” בבי×Ē ×”×“×™×Ÿ הרי שהוא בבחינ×Ē "מנא×Ĩ" - מחלל ׊ם שמים.
×ĸיון בדרשה מקבילה מבהיר ×ĸוד יו×Ēר א×Ē ×¤×Š×¨ הביקור×Ē. מ×Ļינו בסוגיא בבבא קמא (דת ×Ļד ×ĸ"א): "ר' אלי×ĸזר בן י×ĸקב אומר: הרי שגזל סאה של חטין, טחנה, לשה ואפאה והפריש ממנה חלה, כי×Ļד מברך? אין זה מברך אלא מנא×Ĩ, ו×ĸל זה נאמר: 'וÖŧבֹ×ĻÖĩ×ĸÖˇ בÖŧÖĩרÖĩךְ נִאÖĩ×Ĩ יְקֹוָק' (×Ēהלים י' ג)".
ההקבלה בין ׊×Ēי הדרשו×Ē ×”×•×¤×›×Ē ××Ē ×”×“×™×™×Ÿ הפוסק פשרה במקום לפסוק דין, לגזלן ח"ו.
מה ×ĸומד ביסוד ד×ĸו×Ē ××œ×”?
רבי אלי×ĸזר טו×ĸן כי בבי×Ē ×”×“×™×Ÿ חייבים לפ×ĸול ×ĸל פי מיד×Ē ×”×“×™×Ÿ. כיון שאלקים מ׊מ×ĸו×Ēו הופ×ĸ×Ē ×Š×›×™× ×” במיד×Ē ×”×“×™×Ÿ לכן 'אלהים' הוא ׊מם של הדיינים. כאשר ה×Ēוב×ĸ בא לבקש ×Ļדק בבי×Ē ×”×“×™×Ÿ אין לדיין רשו×Ē ×œ×”×›× ×™×Ą שיקולי ×Ļדקה, חסד ומיד×Ē ×”×¨×—×ž×™× ל×Ēוך אולם המשפט או למ×ĸרכ×Ē ×Š×™×§×•×œ×™×•. לפי ד×ĸ×Ē ×¨×‘×™ אלי×ĸזר, בנו של רבי יוסי הגלילי, הקו המנחה ×Ļריך להיו×Ē "יקוב הדין א×Ē ×”×”×¨". לכן, כל ניסיון לפג×ĸ בזכויו×Ēיו של ה×Ēוב×ĸ, לקבל א×Ē ×”×ž×’×™×ĸ לו ×ĸל פי דין, יכול להיחשב כחטא ואפילו כגזל. לכן, גם מי שנו×Ēן "ישר כח" לדיין שלא מילא א×Ē ×—×•×‘×Ēו כ"אלהים" הרי זה מנא×Ĩ.
אי לכך, בב×Ēי הדין "אר×Ĩ חמדה –גזי×Ē" ל×ĸולם לא יכפו הדיינים מרא׊ פשרה ×ĸל ה×Ļדדים.

× × ×Ļל א×Ē ×”×“×™×•×Ÿ בסוגיא זו כדי להאיר היבט × ×•×Ą×Ŗ.
מ×Ļינו בירושלמי סנהדרין: "ר' יוסי בר חלפ×Ēא א×Ēון ×Ēרין בר נ׊ מידון קומוי (כאשר באו שני אנשים לידון לפניו) א"ל ×ĸל מנ×Ē ×Š×Ēדיננו דין ×Ēורה (ואמרו לו ×ĸל מנ×Ē ×Š×Ēדון או×Ēנו דין ×Ēורה). אמר לון (×ĸנה להם) אני איני יוד×ĸ דין ×Ēורה" (פרק א ה"א).
יש דיינים שלמדו מכאן כי בימנו ×Ļריך ×Ēמיד לדון בפשרה, כיוון ׊אם רבי יוסי לא יד×ĸ לדון דין ×Ēורה, מי יכול לומר שהוא כן יוד×ĸ? לכן הם כופים פשרה כדי שלא יס×Ēכנו בפסיקה שלא כהלכה.
הבנה זו אין לה מקור, שהרי לא כ×Ēוב כאן שהוא לא דן או×Ēם, אלא שהכריז ב×ĸנוו×Ēנו×Ē ×Š××™× × ×• יוד×ĸ. מכאן ו×ĸד להורד×Ē ×”××—×¨×™×•×Ē ×”×ž×¨×—×§ רב. ×ĸנוו×Ēנו×Ē ×™×Ēירה גם היא פסולה.

גדולי ישראל שבכל הדורו×Ē × ×Š××• א×Ē ×”××—×¨×™×•×Ē ×”×›×‘×“×” ×ĸל כ×Ēפיהם. להיו×Ē ×ĸנוו×Ēן ×ĸל גבו של מי שזכאי לקבל א×Ē ×ž×œ× כספו ×ĸל פי מיד×Ē ×”×“×™×Ÿ אין זו מידה טובה. דיינים מסוג זה מרחיקים א×Ē ×”×Ļיבור מב×Ēי הדין ואינם מאפשרים למלא א×Ē ×¨×Ļון ה×ĸם הדורש ×Ļדק משפטי.
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il