ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
נתקבצו עתה בכאן (בערבות מואב, לפני כניסתם לארץ) כל ישראל בברית השני כשם שנתקבצו בברית הראשון במעמד הר סיני. ומפני שבטלו הברית הראשון שבסיני באמרם, אלה אלהיך ישראל, לפיכך חזר כאן בארץ מואב לכרות עמהם ברית אחר וקבלוהו עליהם באַלה ובשבועה. ע" .
אכן במסכת סוטה (לז, ב) נחלקו חכמים כמה בריתות היו לבני ישראל והיכן.
רבי ישמעאל אומר, בסיני נאמרו כללות (התורה), ופרטות באהל מועד. פירש רש"י, כגון, בסיני נאמר, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלוֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ. ולא פירש מתן דמים כיצד, הקטרת אימורים והפשט וניתוח וכליל של עולה. ובספר ויקרא, באהל מועד פירשה. רבי עקיבא אומר, כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באוהל מועד. ונשתלשו בערבות מואב.
עוד אמרו בגמרא (שם):
רבי שמעון, מוציא הר גריזים והר עיבל, ומכניס אהל מועד.
רבי שמעון סובר, שישראל כשנכנסו לארץ בזמן יהושע באו להר גריזים והר עיבל לברך ולקלל, לא אמרו שם אלא מצות שנזכרו בפרשת כי תבוא (כז, טו־כו), שנים עשר ארור האיש, וגו'. ולא באו שם בברית על התורה כולה. ואילו התנא הראשון (בברייתא) סובר, שבהר גריזים ובהר עיבל, כרתו ברית על כל התורה כולה. וביארה הגמרא, שתנא ראשון סובר כרבי ישמעאל, שבמדבר נכרתות שתי בריתות. האחת, בהר סיני ובאהל מועד. (בהר סיני על הכללות ובאהל מועד על הפרטות). השניה, בערבות מואב. והשלישית, בהר גריזים והר עיבל. רבי שמעון סובר כרבי עקיבא, שבמדבר נכרתו שלש בריתות. אחת, בסיני. שניה, באהל מועד והשלישית בערבות מואב. ואילו בהר גריזים והר עיבל, נאמרו ברכות וקללות שבארורים בלבד, ולא כל התורה כולה.
נמצא שלדברי כולם נכרתו שלש בריתות, אלות וקללות, על כל התורה כולה. אלא שנחלקו אם השלישית היתה במדבר, על ידי משה רבינו. או בארץ על ידי יהושע בן נון.
אכן גם מי שסובר שהיו במדבר שתי בריתות, לכאורה, אינו מתאים לדברי רבינו בחיי, שנימק הצורך בברית השניה, כי הראשונה הופרה על ידי ישראל שעשו את העגל. שהרי לדברי רבי ישמעאל, הברית שבהר סיני לא הושלמה עד אשר נגמרה באהל מועד על פרטות התורה. ואהל מועד הוקם לאחר חטא העגל. שאהל מועד הוקם בראשון לחודש הראשון בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים. ואילו חטא העגל היה ארבעים יום לאחר מתן תורה, תשעים יום מאז יצאו ממצרים. יוצא איפוא, שהברית בערבות מואב לא חידשה לגבי ברית אהל מועד. ואין לומר שהיא חידשה לגבי ברית הר סיני, כי בפרטות כלולים גם הכללות, וכאשר נכרתה ברית על הפרטות בעצם היתה בזה ברית גם על הכללות. אם כן מדוע הוצרכו לברית נוספת בערבות מואב.
לדעת רבינו בחיי אפשר לומר, שכיון שברית אהל מועד השלימה את ברית הר סיני, מלכתחילה היתה בה חסרון, והיה צורך בברית נוספת בערבות מואב. והטעם לכך, כי היות ישראל במדבר בהנהגת משה רבינו, מסובבים בנסים הנובעים מקרבת אלהים מיוחד לעם כולו, לא העידה על ישראל שישמרו התורה גם כאשר יכנסו לארץ בהנהגת יהושע בן נון, בלא מָן, מי באר וענני כבוד, ועוד. אילו לא חטאו בחטא העגל, היתה נמשכת גדולת המדבר לעם ישראל לדורות עולם ולא היו יורדים מדרגתם העליונה, ממילא היה די בברית הראשונה. אך כיון שלא כך היה, אף על פי שבמדבר נמשכו חיי ההוד בעטיו של משה, אהרן ומרים, היה צורך לקרבם לתורה ולמצוֶה אותה, בברית חדשה לפני כניסתם לארץ.
אכן לדעת רבי עקיבא ורבי שמעון, שאחרי חטא העגל נעשתה ברית שניה באהל מועד. ובכל זאת נעשתה ברית שלישית בערבות מואב, מלמד הדבר שישנה סיבה אחרת לשלשת הבריתות ולאו דוקא חטא העגל. עוד יש לשים לב, שגם לדעת התנא הראשון, שסובר כרבי ישמעאל, היו שלש בריתות. אלא שנחלקו היכן היתה ברית זאת. לדעת רבי שמעון היתה בערבות מואב, ולדעת התנא האחר, היתה בהר גריזים והר עיבל. ויש להבין מה שֹרש המחלוקת וטעמה.
אלא כפי שכבר נתבאר כמה פעמים, האדם מורכב משלשה דברים. כוחו הגופני, כוחו הרוחני, והכוח המקשר ומתאם בין שני אלה. ברית הר סיני שהיתה במעמד קבלת התורה, הינו לכוחו הרוחני של עם ישראל. העגל שעשו אחר כך פגע ברוחניות העם. אהל מועד, שהוא המקום לעבודת ה' בגופו של האדם או ממונו, הברית שנעשתה שם באה לחזק את כוחו הגופני של יהודי לשעבדו לבורא עולם. ולכן סובר רבי ישמעאל שבסיני נאמרו כללות התורה. כלומר, כל מצות התורה נאמרו בסיני. אך הפרטים לא נאמרו, אלא באהל מועד. כי הפרטים משמעותם, הישום המעשי של כל מצוה ומצוה. ביצוע, ודרך עשיית המצוה, שייכים לכוחו הגופני של האדם, אשר באבריו הוא מוציא לפועל קיום המצות. לדעת רבי עקיבא, גם בסיני נאמרו פרטות התורה. כי ישנם שני עניינים בקיום מצוה. האחד, קבלת עול מלכות שמים על האדם, שהוא מוכן להיות עבד ה' העומד לשמוע וללמוד מה יצוה בוראו, כדי שיוכל להוציא לפועל המעשים הרצויים. זאת היתה הברית של הר סיני. ונשנו הדברים מבחינה מעשית באוהל מועד. כי עבודת ה' במקדש, הינה שיא שיעבוד האדם לקונו מבחינה גופנית. ולכן שם מקום הקרבת הקרבנות המכפרים על ישראל, ומביאים בעטיים כל הברכה הנצרכת לאדם שיוכל להקדיש את חייו לעבודת ד' הטהורה.
בזה נבין טוב יותר, שבעצם ברית אהל מועד לא תיקנה את הברית שהופרה בהר סיני. כי כל אחת פועלת במישור אחר של האדם. לפיכך כתב רבינו בחיי, שהיה צורך בברית נוספת לתקן הראשונה.
הברית השלישית לדעת רבי שמעון, היתה בערבות מואב, ולדעת התנא, בארץ ישראל. ערבות מואב היתה התחנה האחרונה לפני כניסת ישראל לארץ. דהיינו, ברית זו קשורה לארץ. אלא שנחלקו אם נעשתה לפני שנכנסו לארץ, על ידי משה רבינו. או שנעשתה לאחר הכניסה לארץ, על ידי יהושע. מעלתה של הארץ שהיא עיקר מקום קיום כל מצות התורה, ולכן יש בה תיאום בין רוחניות האדם וגופו. שלפעמים, אדם חושב בצורה עליונה יותר ממה שהדבר בא לידי ביטוי מעשי בפעולותיו. סגולת הארץ גורמת שתהיה השפעה חזקה יותר, של רוחניות האדם על גופו, ועל ידי כך, גם רוחו וגם גופו יהיו משועבדים לה', בכל כוחו של האדם. לפי זה מובן, שיש בברית זו תיקון לברית הראשונה, ששיעבדה את רוחניות ישראל לקדוש ברוך הוא. מפני שלמעשה היא כוללת את כל שלשת הכוחות המרכזיים של האדם ומפעילה אותם לעבודת ה' הנכונה כפי שנצטוינו בתורה.
לדעת רבי שמעון, עוד לפני הכניסה לארץ, משה רבינו הכין את העם. ולפי שהכניסה לארץ היא עיקר גדול בעבודת ה', ושעת הכניסה השפיעה על כל דורות ישראל לעתיד, היה צורך שדוקא משה רבינו יכניס את העם על כל פלגיו וענפיו בברית זו. וכאשר נכנסו לארץ היו מוכנים לקלוט את השפע האלהי המושפע בה. לעומתו, דעת התנא הראשון, שרק בארץ עצמה יש סגולה שהברית תשפיע כראוי, ולכן היה צורך תחילה להיכנס לארץ ואחר כך לערוך את הברית. אכן, לא נעשה הדבר מיד עם כניסתם לארץ, אלא הלכו לאלון מורה, שהיא שכם, שם הובטחה הארץ לאברהם אבינו, ושם הוא בנה מזבח להודות לקדוש ברוך הוא על מתנה זו. הווה אומר, משם נמשך השורש לקשר של ישראל והארץ, לפיכך שם המקום הראוי להשפיע על ישראל שפע אלהי גדול שיתן להם כח ועוז לשמור את התורה ולקיים מצותיה בארץ, וממילא יזכו להשתרש בה וירשוה. ויתירה מכך, גם מצות המילה וכריכתה בירושת הארץ, נאמרה לאברהם אבינו באלוני ממרא, שהיא שכם, ושם מל אברהם את עצמו ובני ביתו ונראה אליו ה', ונגלו לו שלשת המלאכים, ונתבשר שעתידה שרה ללדת לו בן, שצאצאיו עתידים לרשת את הארץ ולקיים מצות התורה בה.
_________________________________
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.
או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
