ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה" (כ"ט, י"ח).
לכאורה קשה על סמך מה מתברך הוא בלבבו שלום יהיה לי, אחרי ששמע כמה גרוע הוא החטא ואיזה עונש צפוי לו אם יעבור על דברי התורה, ועוד הרי הוא ענה אמן וקיבל על עצמו את כל דברי הברית הזאת, ואיך אומר שהדברים אינם מחייבים אותו ובשרירות לבו ילך?
המפרשים עמדו על קשיים אלו; והשיבו כל אחד כדרכו:
א. הרמב"ן:
"והתברך בלבבו לאמר - כשישמע האחרים מתקללים באלות האלה, הוא יתברך במחשבתו , ויאמר בלבו: שלום יהיה לי מכל אלה כאשר אלך בתאוות לבי".
כלומר, אפילו אם יראה את העונש שאחרים מקבלים הוא אומר "לי זה לא יקרה" ואינו חושש לעצמו. כמו שאומרת הגמ' על אנשים שחושבים "שבע שנים היה רעב אבל אדם בלא שנותיו אינו מת" (יבמות קי"ד:) שכוח הדמיון שלו גובר על כוח שכלו וגורם לו לא לשים לב למציאות הטופחת על פניו. אבל האם יתכן שיאמר זאת אדם בשומעו את הדברים הללו מפי משה רבינו?
ב. על כן בא הרמב"ן בפירוש שני הבא:
"או יהיה טעם 'כי' לאמר: יהיה לי שלום בעבור שאינני מקבל עלי השבועה, כי בשרירות לבי אלך כל ימי וכל חפצי אעשה, לא יאבה ה' בעבור שאינו מקבל אלתו לסלוח לו".
לפי זה חושב האיש למלט עצמו מעונש מפני שאינו מקבל על עצמו את האלה ואינו מכניס עצמו לברית, ואם כן מדוע מגיע לו עונש כל כך גדול, הרי לא עבר על כל התחייבות? אפשר שעל קושי זה בא הספורנו לענות:
ג. ספורנו: -
"והתברך בלבבו- יקבל האלה בפיו ויתברך בלבבו לבטל אותה, ועניין התברך בלבבו הוא שיאמר גם שאני מקבל האלה בפי אני מבטלה בלבי. ואומר שלום יהיה לי... לא יאבה ה' סלוח לו - בחללו שבועת האלה שקיבל בפיו אע"פ שמבטלה בלבו".
הקושי על פירוש זה הוא מדוע יהיה לו הוה אמינא שיכול לבטל השבועה בלבו, הלא דברים שבלב אינם דברים.
בשרירות לבי הטוב
נלע"ד באור חדש אקטואלי בכתוב, והוא שהאיש הזה אינו רוצה להיכנס בברית, ולקבל על עצמו את דברי האלה, כיון שהוא בין כה וכה רוצה לעשות טוב, ואינו צריך לכל ההתחייבות הקשה הזאת של שבועה ועונש, ואומר: "ובשרירות לבי- הטוב- אלך" ברצון לבו וכאינו מצווה ועושה! על זה באה התורה ואומרת שהוא לא צודק במחשבתו ואינו יכול לסמוך על שרירות לבו לומר אעשה טוב, כיון שאפילו אם ההכרה בדרך האמת קיימת אצלו עתה, היא יכולה להשתנות עם הזמן.
וכעין זה כתב אור החיים הק' שאומר "בשרירות לבי אלך" על פי שכלי ולא בגזירה כחוק בלא טעם. ולפי דברינו אף אם מוכן לקבל חוקי התורה אבל בלא שבועה מחייבת, עדין הוא פורש מהכלל ונחשב שורש פורה ראש ולענה.
וכך מסביר התוספות (שבת פ"ח.) מדוע היה צריך לכפות עליהם הר כגיגית שיקבלו את התורה אחרי שאמרו נעשה ונשמע? שמא יחזרו בהם כשיראו את האש הגדולה! ורק הכפייה שאדם מקבל על עצמו יכולה להביא אותו לקיום מתמיד של הדברים. ובמיוחד שטבע האדם להתאוות לדברים הגשמיים ואם ימשך אחריהם ממילא רצונותיו יתחלפו לעשות דברים שלא רצה אותם מקודם לכן ולא התאווה אליהם, ולכן אינו יכול לסמוך על כך שעתה "ה', נגדך כל תאוותי", וזה הפירוש בכתוב "למען ספות הרווה את הצמאה" כמו שבאר הרמב"ן:
"והטעם כי נפש האדם הרווה, שאינה מתאווה לדברים הרעים לה, כאשר תבוא בלבו קצת התאווה והוא ימלא תאוותו, אז יוסיף בנפשו תאווה יתרה ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאווה עוד לדברים רעים שלא הייתה מתאווה להם מתחילה, כי המתאווה לזימת הנשים היפות, כשיהיה שטוף בזימתן תביאהו תאווה לבוא על הזכר ועל הבהמות, וכיוצא בזה בשאר התאוות... ואין למען במקום הזה טעם, שאלך בשרירות לבי בעבור שאספה הרווה על הצמאה, אבל הוא כמו לספות, יאמר הכתוב, כי בעבור זה יהיה כך, כי בכל סיבה עם עלול יאמר 'למען'..."
(אמנם לפי דברי הרמב"ן האיש הזה האיש הזה רוצה לעשות דברים רעים שמתאווה להם, אבל הדברים נכונים גם אבל הדברים נכונים גם לפי דברינו שרוצה ללכת בדרך הטובה, ואעפ"כ אינו יכול לסמוך על כך שאח"כ לא יתאווה לדברים אסורים.)
מעתה מובן גם העונש החמור על מי שלא יקבל על עצמו את דברי האלה הזאת, מפני שהשבועה באה רק לעזור לו לעמוד בכל מבחני החיים שלו, שהוא עצמו מכיר בחיוניותם הטובה וכדי שלא יתדרדר ע"י תאוותיו לספות הרווה את הצמאה. והוא אינו רוצה להכניס בברית מחייבת בקבלת עול ומתברך בלבבו שאינו צריך את השבועה, סופו שכך יקרה לו ויצא ממנו שורש פורה ראש ולענה, ומגיע לו עונש על כך שהוזהר ולא קיבל על עצמו את הברית.
ולפ"ז ראוי לכל אדם שיצא למשימה של מצווה להכניס עצמו למסגרת מחויבות, ולא לסמוך על "שרירות לבו הטוב" שבודאי יבצע המצווה. ועאכו"כ כאשר מדובר בצבור שנתאסף ביחד ונמנה לדבר מצווה, שכל אחד יהיה לו מחויבות כלפי חבריו, ואיש לרעהו יאמר חזק. ואז יזכה שהדברים יתקיימו אצלו בהצלחה, ויזכה לסייעתא דשמיא הדרושה לו, כפי שמבטיחה הפרשה.
ברית בין אוהבים
העולם אומר שברית צריכים לכרות בין שונאים, אבל בתורה מצאנו כריתת ברית בין אוהבים דווקא. כברית בין הבתרים שכרת הקב"ה ברית עם אברהם. ופרש"י שם שזה כברית שכורתים שני ידידים, והטעם לברית שכורתים ידידים הוא להביא לכך שאהבתם לא תהיה תלויה בדבר, ואף כאשר תכבה אש האהבה, יהיו מחויבים זה לזה, וכך יועמק הקשר שביניהם לדרגה שמ"על לטעם ודעת", וזו הסיבה שחייבה תורה בני זוג שרוצים להינשא זה לזה לעשות קניין של קדושין (דבר שלא היה לפני מתן תורה, עיין רמב"ם תחילת הל' אישות), להעמיק ולחזק את הקשר ביניהם. וזו גם הסיבה לכריתת הברית בין ישראל לקב"ה בפרשתנו שנאמר "לעברך בברית ה' אלוקיך" ברית שלא תנתק גם כאשר הם יחטאו, וכך יוכלו לחדש את אהבתם למקום, כחלוף אותה רוח שטות מחטיאה.
ולפי זה אף מי שיש בלבו אהבת המקום ומקיים כל מצוותיו, אל לו להתברך בלבבו שלום יהיה לי שלא ייפול ממדרגתו, אלא עליו להתחזק בברית מחייבת שתועיל לו אף בימים של חולשת הדעת וחוסר השגת אלוקים, ובדרך מליצה "להזהיר גדולים על הקטנים"- שהימים הגדולים ישפיעו על הקטנים... ואף יגיע לעומק אהבה גדולה יותר שאינה תלויה בדבר. כמו שאמר רבא (שבת פח) לאותו המין שלא הבין איך קבלנו את התורה באופן מחייב כל כך בלי לדעת מה כתוב בה, אמר לו עלינו הכתוב אומר: תומת ישרים תנחם, ועליכם הכתוב אומר: "סלף בוגדים ישדם".
ברית- של ערבות זה לזה
עוד אפשר שהאיש הזה אינו רוצה לקבל על עצמו ערבות על כל ישראל, וכך משמע בפרשה שמדברת "אתם ניצבים היום כולכם... מחוטב עציך עד שואב מימיך", ומסיימת "הנסתרות לה' אלוקינו וגו'" שאין הציבור נענש על עוון שבסתר, רק על מה שיכל לראות ולהוכיח ולבער הרע מקרבו. משמע שמדובר על ברית ה"ערבות", ולכן כיון שהוא לא רוצה להיכנס לברית זו "והבדילו ה' לרעה" שלא יזכה לראות בנחמת הצבור, כפי שאמרו "כל שאינו מתאבל עם הצבור אינו רואה בנחמתם" והנה בר"ה אנו ממליכים את הקב"ה למלך ואין מלך בלא עם, מלכות שייכת לצבור, ולכן בר"ה אנו כורתים ברית של ערבות ציבורית עם הקב"ה וכך זוכים בדין. ובמיוחד בר"ה זקוקים כל יחיד ויחיד לזכות הרבים כמו שנאמר בזוהר הק' שאמרה האישה השונמית עצמה, ואין אומרים בר"ה זיכרונות של יחיד, וישראל נכנסים תחילה לדין לפני אוה"ע משום "מלך וצבור" מלך נכנס תחילה, היינו רק בזכות כלל ישראל, שנתחברו להיות מלך על כל האומות, ואז יש לכל אחד עדיפות.
ובר"ה אנו ממליכים עלינו את הקב"ה, ואין מלך בלא עם, רק בקיבוצם יחד כעם, מקבלת המלכת הקב"ה את התוקף הראוי, ועל זה נאמר "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל".
ועל כן מי שאינו מוכן לקבל על עצמו ערבות זו אינו ממליך עליו את הקב"ה באמת כמלך, והתורה רואה את זה כחטא עבודה זרה כאילו "לעבוד אלוקים אחרים". ולכן בר"ה שאנו מבקשים להמליך את הקב"ה למלך עלינו להיכנס לברית הערבות הזאת ועי"ז נזכה בדין.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
מה זה בכלל אמונה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
