ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כבתה אין זקוק לה

בית מדרש חגים וזמנים חנוכה עניינו של חג Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כסליו תשע"ב

כבתה אין זקוק לה

גליון מס' 147 בהוצאת "בית הרב"



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
טובה נויפלד ז"ל

אמנם הדעות המתחדשות לפי רוח בני אדם וחכמי הגויים... אם לא היו כלולים באור התורה, היו רבים מחלושי הדעות נסוגים מאחרי תורת ה' בשביל הבלי נכר. על כן יד ה' הכינה לשמור כללות האומה, שיהיה פנים בחכמתה ליתן מקום גם כן לאותן הדעות המפורסמות ומוצלחות בשעתן." עין איה שבת פרק שני אות ה


מסכת שבת (פרק שני), מביאה בסוגיית הדלקת נר חנוכה את ההבדלים שבין נר שבת לנר חנוכה: "פְּתִילוֹת וּשְׁמָנִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן בַּשַׁבָּת - מַדְלִיקִין בָּהֶן בַּחֲנוּכָּה, בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַׁבָּת". מסבירה הגמרא: "מַאי טַעְמָא? כָּבְתָה אֵין זָקוּק לָה, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵשׁ לְאוֹרָה". הגמרא מונה שתי סיבות מדוע אין הקפדה בהדלקת נרות חנוכה בטיב השמנים ובטיב הפתילות, לעומת ההקפדה בהדלקת נר השבת: א. מפני שנר חנוכה אם כבתה אין זקוק לה. ב. משום שאסור להשתמש לאורה. לכן אין לחוש שאם הנר לא ידלוק יפה האדם עלול להדליקו מחדש בשבת.

בספרו "עין איה" (שם) מסביר מרן הרב ומרחיב את ההבדל בין נר שבת לנרות חנוכה לא רק לתחום המעשי, אלא גם לסמלים שכל אחד מהם מייצג: השבת מייצגת את האוטנטיות היהודית, היא כולה יצירה אלוקית שנקבעה כאות וברית בין הקב"ה לכנסת ישראל. נר השבת מורכב משני חלקים: משמן ופתילה. השמן מסמל את התורה, כפי שאומרים במדרש (ויק"ר פר' ג): "ואין שמן אלא תורה", ואילו הפתילות המאפשרות לשמן להאיר - מסמלות את המצוות, המביאות את אור התורה למציאות הממשית. באורה הזו שנר השבת מסמל אותה אין מקום לפשרות, לכן בהדלקתה צריך להקפיד שגם השמנים וגם הפתילות יהיו באיכות משובחת, כדי שיאירו יפה ויתמידו בהדלקתם. ואכן לאורך ההסטוריה הצליח עם ישראל לשמר את אור התורה בכל מסלולי חייו ובכל מצבי החיים. הבטחת התורה "כי לא תשכח מפי זרעו" נתקיימה בעם ישראל גם בשעותיו הקשות. אלא שבימי הגלות, על ידי התערבותו בין הגויים, נשמעו בבית יעקב דעות רבות שנשאבו מחכמת האומות, והיה חשש שמפני השפלות הלאומית ימשך היהודי אחרי הדעות המפורסמות בין אומות העולם, ששעתן מצלחת, אבל אינן יותר מאשר "אומדנות ונטיות לב אנוש", וככל שיתפרסמו ויתפשטו הן עלולות למשוך אחריהן רבים ולהרחיקם מגבול ישראל. כאן עומדת בפני חכמי הדורות הדילמה כיצד להתייחס לתופעה הזו, האם להתעלם ממנה או אדרבא למצוא להן סמך גם מהמקורות שלנו? על כך כותב הראי"ה: "אם לא היו (הדעות המתחדשות) כלולים באור התורה - היו רבים מחלושי הדעות נסוגים מאחרי תורת ה' בשביל הבלי נכר. על כן יד ה' הכינה לשמור כללות האומה, שיהיה פנים בחכמתה ליתן מקום גם כן לאותן הדעות המפורסמות ומוצלחות בשעתן". אבל הפתיחות לדעות המפורסמות והמוצלחות בשעתן, אינה יכולה להיעשות בקלות דעת אלא בזהירות רבה ובמחשבה, איך לתת להן מקום במרחב החיים הדתיים. אנו מסכימים לאמץ אותן רק כדי להגן על חלושי הדעת מפני זרמי הזמן. על כן עלינו להתנהג עמן בשתי מגבלות: האחת, " כבתה אין זקוק לה " - אין עלינו החובה לשמר אותן, ולכן כאשר יכבה אורן אין אנו זקוקים עוד לקיים דבריהם. והמגבלה השניה: "אסור להשתמש לאורה " - שגם כאשר אנו נותנים מקום לדעות המחודשות לשעתן, חלילה להסיק מהן מסקנות להתנהגות מעשית ולשלוח יד במעשים שעל פי התורה, לשנותם לפי רוח הזמן. יש להשתמש בהן רק בתור רעיון המעורר ומניח את הדעת לשעה. רעיון זה תולה מרן הראי"ה בנרות חנוכה: שאנו משתמשים בהדלקתם בשמן שאינו צלול וטהור ובפתילות שאינן מושכות אחריהן את האור, שהרי נרות חנוכה הן נרות שעה, לזכר ניצחון היהדות על ניסיון היוונים להשתלט ולכלות את התורה והמצוות מישראל .

רעיון זה של הראי"ה ניתן ליישם גם במציאות ימינו, כך היה בעבר כאשר ה"סוציאליזם" שטף את העולם, ורבים מצעירי ישראל נמשכו אחרי מחשבת הסוציאליזם שכבשה גם אותם, ואז כתשובת המשקל היו רבים מחכמי ישראל שהוכיחו לאותם צעירים שאת מה שהם מבקשים יוכלו למצוא במחנה ישראל וגם בתורה יש רעיונות סוציאליסטים כמו השמיטה וכדומה. כל זאת כדי שאותם צעירים לא יעזבו את עמם ותורתם לגמרי. אחרי שהסוציאליזם פשט את הרגל, תפסה את מקומו ה"דמוקרטיה" ואבירי הסוציאליזם של אתמול הפכוה היום לחביבת הציבור, הגם שלא כולם מעלים אותה על נס. די להביא את אשר כתב ביומנו (חלק א, 21 ביוני 1895) ד"ר בנימין זאב הרצל , (הוגה רעיון הציונות המדינית ומייסדה של ההסתדרות הציונית העולמית שרבים מחסידי הדמוקרטיה של היום רואים בו את מנהיגם) : "אני מתנגד לדמוקרטיה, מפני שאיננה יודעת מדה, הן כשהיא מהללת והן כשהיא מחללת ומביאה לידי פטפוטי פרלמנט, ולסוג המכוער של פוליטיקאים רודפי בצע... הדמוקרטיה היא שטות מדינית היכולה להתקבל רק על לב ההמון בשעת התרגשות של מהפיכה". כוונתו של ד"ר הרצל היא שה"דמוקרטיה" יכולה להיות נשלטת ע"י "פוליטיקאים רודפי בצע" שהשיגו את שלטונם בדרכי רמייה, שקנו שלטון בכסף, ואחר קבלת הכח הם מתכחשים להצהרות קודמות שלהם ועושים בשם "הדמוקרטיה" ככל העולה על רוחם, ופועלים בניגוד לדעת שולחיהם. עם זאת כדי לא להרחיק את חסידי הדמוקרטיה המקובלת היום בציבור, יש למצוא לה סמוכים במקורות היהדות, כדי לא להרחיקם. אך גם כאן עם כל הפתיחות הזו יש לנהוג בה בשתי ההסתייגויות של נר חנוכה: א. " כבתה אין זקוק לה" כלומר אם ביום מן הימים גם היא תתחלף ובמקומה תבוא שיטה חדשה שתהיה חביבת הציבור, אז אין אנו זקוקים לשוב לשקם את הדמוקרטיה ולהשיבה לקדמותה. ב. כל עוד הדמוקרטיה שולטת בדעת הציבור "אסור להשתמש לאורה". כלומר אין לעשות בה שימוש מעשי, להסיק ממנה מסקנות מעשיות הסותרות או מתנגדות לאורה של תורה - אלא רק לקחת ממנה את החיובי שבה ולאמצה באותה שעה, מבלי לפגוע בשום הלכה או עקרון של התורה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il