איך נשארים בשיא?

הברית שכרת הקב"ה עם ישראל בערבות מואב מופיעה בתחילת פרשתינו:


קל מאוד להבחין כי הברית צמודה ומדגשת כברית היום.
שתי בריתות נוספות, כרת הקב"ה עם עמו. ברית בין הבתרים:


והברית שנכרתה עם ישראל בהר חורב לפני עלייתו של משה לארבעים יום (ראשונים) להר סיני:

ננסה לבאר את פשר המושג "ברית". רש"י בפרשתינו מבאר:
"לעברך בברית - דרך העברה, כך היו כורתים ברית, עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתים" (דברים כ"ט יא).
רש"י מבאר שטכס כריתת ברית כלל מעבר במקום צר. כפי שכבר הזכרנו גם הביטוי היום מאוד מודגש בפרשתנו בהקשר לברית. שני מושגים אלה קשורים לראש השנה. ראש השנה מכונה בלשון הקודש של מחברי התפילה כ" היום הרת עולם" או " זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון" ועוד. המעבר במקום צר מזכיר לנו הביטוי "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון" (משנה ראש השנה פרק א משנה ב) שנתבאר בגמרא בדרך זו "כמעלות בית מרון" ופירש רש"י (שם) " הדרך קצר, ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה, שהעמק עמוק משני צידי הדרך".

נסביר עתה את כל הענין על דרך הדרוש. התורה רומזת במלה "היום" ל"היום תחילת מעשיך" ל"היום הרת עולם". בראש השנה מתחדשת הברית בין עם ישראל והקב"ה, וכך חוזר העניין בכל שנה ושנה.
הרב חרל"פ (מי מרום אורי וישעי, פרק טז עמ' צו) מגדיר את ענין הברית כך:
בברית בין הבתרים חשש אברהם "במה אדע כי אירשנה", אולי צאצאיו לא יעמדו תמיד בשיא גובה האמונה אליה זכה הוא להגיע. ע"ז כרת הקב"ה ברית, היחס לעם ישראל לדורות יישאר באותו יחס של שעת כריתת הברית עם אברהם אבינו. במעמד הר סיני, בזמן מתן תורה, זכינו לשיא של גילוי והשכנת שכינה, לכן נכרתה גם אז ברית שאותו שיא של קשר עם הקב"ה יתקיים בכל מצב אף במצב של הסתר פנים. ערב הכניסה לארץ ישראל, בתחילת פרשתנו, פרשת נצבים שוב כורת הקב"ה ברית נצחית גם על קשר זה. בארבעים יום (אחרונים) שבין ראש חודש אלול ויום הכיפורים, דרך ראש השנה צריך כל יחיד ויחיד צריך להפנים את הרעיון שככל שיצליח בימים אלה להגיע לדבקות בהקב"ה, על מצב זה של הגעה לשיא יכרות הקב"ה עמו ברית, כשיעבור לפניו "היום" "כבני מרון".