לחיות את החלום | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
נצבים

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
ענינו של ראש השנה

3 דק' קריאה

מספרים שבבית מדרשו של החוזה מלובלין היו רוקדים ושמחים בליל ראש השנה. הריקוד היה מתוך שמחה שכל כולה תפילה ובקשה.
באחד מלילות ראש השנה, נכנס לבית המדרש יהודי אחד, שהיה בטוח שבראש השנה צריך להיות בעצבות ובפחד מאימת הדין. היהודי לא האמין למראה המוני היהודים הרוקדים, וחשב לעצמו: הכיצד יכול להיות שהם רוקדים? וודאי נזרקה בהם שמץ כפירה, לא עלינו, והם אינם מאמינים שהקב"ה יושב בדין וספרי חיים ומתים פתוחים לפניו!
החוזה הרגיש במחשבותיו, והניח את ידו הקדושה על עיניו של אותו יהודי, ופתאום אותו יהודי ראה את מה שקורה בבית דין של מעלה, והבחין בכך שכל הרוקדים כבר נחתמו בספר החיים! הוא קלט שאותם יהודים, כבר פתחו שערי שמיים ונכתבו לחיים בתפילת מעריב, ונשמתם מרגישה בכך ולכן הם רוקדים ושמחים.
לאחר מכן, הוא הבחין בכך שיש אחד שיושב ולא רוקד, ובאמת הוא עדיין לא נכתב בספר החיים.
פתאום אותו יהודי, שהחוזה הניח את ידו על עיניו, קולט שגם הוא בעצמו בעצבות, גם הוא לא רוקד, אולי גם הוא לא כתוב בספר החיים? והוא מתחיל לבכות לפני החוזה – רבי, מה איתי? איך נזכה גם אני ומשפחתי להיכתב בספר החיים?
אמר לו החוזה: דע לך, יש שתי דרכים להיכתב בספר החיים. האחת – על ידי מצוות ומעשים טובים. והשנייה – בריקוד של שמחה, מתוך ביטחון גמור בה' שהוא חפץ חסד. אז למה אתה מחכה? תצטרף למעגל הרוקדים, ותיכנס ברגליך לתוך ספר החיים! (לפי – לב השמיים, חגי תשרי, עמ' 94).
סיפור זה וסיפורים דומים לו מבטאים עקרון חשוב בתורת החסידות – "כי בשמחה תצאו", על ידי השמחה יוצאים מכל הצרות.
רובנו חושבים שהתוצאות באות בעקבות המעשים שבדרך לתוצאה, וכך גם השמחה באה בעקבות מאורעות טובים שקרו לנו. אך באמת אפשר גם בדרך ההפוכה, אדם שחי כבר את התוצאות הטובות, ושמח כבר בעקבות ביטחון בה' שהוא חפץ חסד ורוצה להיטיב לנו, הרי זה בעצמו כבר פועל ויכול להביא את התוצאות הטובות.
השמחה היא שלימות, אומר המהר"ל, וכשאדם חי את השלמות, זה עצמו פועל ודוחף את השלימות.
עיקרון זה קיים בעניינים רבים בחיינו. בעולם המעשי, כשאדם ניגש לבנות בית או לממש כל תוכנית מעשית אחרת, הוא קודם כל מתכנן וחי את הבית שברצונו לבנות, ורק לאחר שהוא משרטט את החזון, הוא מוציא אל הפועל את הבנייה והדרך להגשמת החזון.
המאמנים (קאוצ'רים בלעז) מלמדים שאדם אדם רוצה להוציא את חלומותיו לפועל, עליו להתחיל לשוחח על החלום עם עוד אנשים, להתחיל לתכנן אותו, וממילא זה יחייה אצלו את החלום בצורה הרבה יותר רצינית, ובסוף גם יפתחו לפניו הדרכים כיצד ליישם זאת.
וכך מצאנו גם בפרשיית התשובה, (שבפרשת ניצבים), הצמודה תמיד לראש השנה מלפניה או מאחריה. אומרת התורה (דברים ל, ג): "ושב ה' אלוקיך את שבותך... ושב וקבצך מכל העמים...". לשון זו תמוהה היא מאוד – מיהו השב? ה' או ישראל?
כבר רש"י במקום מביא על כך את דברי חז"ל: "היה לו לכתוב והשיב את שבותך, רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם". אם כן – ה' הוא השב.
אולם תשובה זו מעוררת תמיהה חדשה – אם ה' הוא השב, היה צריך להיות כתוב – ושה ה' אלוקיך את שבותו? אם כתוב את שבותך, משמע שישראל הם השבים, אז מי הוא השב?
גם התשובה לשאלה זו כבר נאמרה בדברי רש"י – ה' גלה איתנו, ולכן כשאנחנו שבים גם הוא שב. ויש לדקדק – "כשנגאלין – הכתיב גאולה לעצמו". והדברים מבוארים, כשיהודי גולה לחוץ לארץ, הרי יחד עם גופו, גולה גם נשמתו האלוקית, חלק אלוק' ממש. נמצא שהשכינה גולה עימנו. וכשיהודי שב ועולה לארצנו הקדושה, הרי נשמתו האלוקית שבה עימו, והשכינה חוזרת עימנו.
וזה בדיוק העניין. כשאנו צועקים לה' – תגאל אותנו. תחזיר שכינה לציון. הוא אומר לנו – בואו! תחיו את החלום! בואו לארצנו הקדושה, וממילא תשוב השכינה לציון! בואו תחיו גאולה גם גשמית וגם רוחנית, שובו אלי בתשובה שלימה, וממילא אתם כבר גאולים ודבוקים בי!
ובחזרה לסיפור בו פתחנו. בימים אלה, אחרי השנה הקשה שעברנו, רבים שואלים – כיצד נשמח? אך זוהי בדיוק התשובה – בואו נשמח בה', ועצם השמחה תביא בעזרת ה' גאולה וישועה לכלל ולפרט.
בימי תחילת השנה, אם נשמח ונאמין כבר שהשנה תהיה שמחה וטובה, בעזרת ה' השנה תהיה שמחה וטובה. ישובו כל החטופים לביתם, וישראל עושה חיל ונפרע מכל צריו בניצחון גדול, והשכינה תשוב ותתגלה במקום בית מקדשנו, בבניין המקדש ובגאולה שלימה! שנה טובה ומתוקה!

ענינו של ראש השנה

נצבים