ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- הלכות ראש השנה
- ספריה
- הלכות חגים
- אלול וראש השנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
פריחה בת אסתר
א. קודם ימים נוראים, ולפני כל תפילה שבאה לפרקים, צריך האדם לעין בתפילות ובפירושיהם, שתהא התפילה שגורה בפיו, שיבין את אשר הוא אומר ומה הוא מבקש מבורא עולם.
ב. המתעורר מאליו לבכי בתפילת ראש השנה, אין הוא צריך למנוע עצמו מכך. ויש שכתבו שאדרבה בתפילה צריך לעורר עצמו לבכי ולפחות להתפלל בקול בוכים, ומכל מקום כל זה לא צריך למנוע ממנו להיות שמח בראש השנה וכפי שאמר עזרא: "ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם". (עיין שעה"כ ר"ה נחמיה פרק ח' פס' י', שד"ח מערכת ר"ה, סי' ב' ס"ק כ"ו וסימן ג' אות י"ב גר"א מעשה רב סי' ר' מורה באצבע סי' ט', ברכ"י יו"ד סי' שצ"ד).
ג. יש נוהגים להתפלל בכריעה את כל תפילת שמונה עשרה של ראש השנה ויום כיפור, וצריכים להזהר לזקוף בתחילה ובסוף כל ברכה וברכה. וכיום שירדה חולשה לעולם, טוב להתפלל בלב שבור בקומה זקופה וכוונה רצויה (עיין שו"ע תקפב סע' ד. כה"ח שם ס"ק כג).
ד. אם טעה ואמר בראש השנה שחל בשבת "יום תרועה" או שאמר בראש השנה שחל ביום חול "זכרון תרועה" אינו חוזר (כה"ח תקפב ס"ק מז ומ"ב ס"ק יט - ועיין שו"ע תקפ"ב ז', שד"ח ח"ט מערכת ראש השנה סימן ב' אות א', ועין פר"ח ועיין רש"י ראש השנה כ"ט: ד"ה: "זכרון").
ה. על פי האר"י ז"ל יש לומר "לדוד מזמור" (תהילים כד) לפני הקדיש האחרון כדי שלא יחסרו לו מזונות כל השנה. ונוהגים לפתוח את ארון הקודש בעת שאומרים המזמור והתפילה שאחריו. וטוב לאומרו כל עשרת ימי תשובה עם הבקשה שאחריו (חיד"א כף אחת טו ).
ערבית ראש השנה
ו. יש לקבל תוספת מחול על הקודש קודם תפילת ערבית בעוד שיש שהות ביום, ויש נוסח מיוחד לקבלה שיקבל בפיו (לשון חכמים א, סי' יא).
ז. יזהר ביותר בתפילת ערבית של ליל ראש השנה כי זו התפילה הראשונה בשנה. (ראה בא"ח נצבים ב').
אם חל בשבת
ח. אם חל ראש השנה בשבת, אומרים "קבלת שבת" ואחר כך אומרים את הפיוט "אחות קטנה". יש מתחילים ב"לכו נרננה" ויש מקומות שמתחילין "מזמור לדוד", אבל אין אומרים "במה מדליקין" כמו שלא אומרים בכל יום-טוב שחל בשבת. ואומרים בתפילה "זכרון תרועה" במקום "יום תרועה" (שו"ע תקפ"ב ס"ק ז').
ט. הש"ץ אומר בליל שבת בברכה "מעין שבע" - "המלך הקדוש שאין כמוהו". אם הש"ץ טעה ואמר "האל הקדוש", ולא סיים את הברכה, חוזר ואומר "המלך הקדוש שאין כמוהו" וממשיך על הסדר. ואם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" שבסוף הברכה, חוזר לתחילת הברכה (עיין כה"ח תקפב יח).
אם חל במוצאי שבת
י. ליל ראש השנה השני שחל במוצאי-שבת מוסיפים בתפילה "ותודיענו". שענינו להבדיל בין קדושת השבת החמורה לקדושת יום טוב המותר במקצת מלאכות.
יא. אם שכח לומר "תודיענו" במקומו ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ" יאמר "ותודיענו" ואחר כך יאמר "ותתן לנו". ואם הזכיר שם ה', אינו חוזר. ואסור בעשית מלאכות האסורות בשבת עד שיבדיל בקידוש או עד שיאמר (בלי שם ומלכות) "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
שחרית ראש השנה
פיוטים
יב. נהגו להוסיף פיוטים בתפילות ראש השנה לעורר את הלב לאהבת ה' וליראתו. וישים לב לעומק המילים של הפיוטים שנכתבו על ידי גאוני ישראל, וקדושיו.
יג. יש להקפיד שלא לומר את הפיוטים באמצע העמידה או החזרה, ואם אין חשש שיאחרו את זמן "קריאת שמע" יכולים לאומרם לפני "ברוך שאמר". ואם לאו, יאמרום אחרי העמידה. גם בקהילה שנהגו לומר את הפיוטים לפני "נשמת" או "יוצר", טוב לאומרם כדלעיל. אך אסור לבייש שום אדם ח"ו או לעשות מחלוקת לשם כך.
יד. כתוב בשער הכוונות שגם ביום-טוב יש לומר "מזמור שיר ליום השבת", שגם יום-טוב נקרא שבת.
קריאה התורה
טו. בראש השנה עולים חמישה עולים לספר תורה ואם הוא בשבת שבעה. ונוהגים להעלות את התוקע לספר תורה. ונהגו להעלות גם מוסיפים, וכדי שלא יגרמו ל"טרחא דציבורא", המנהג הפשוט הוא לקרוא ל"מוסיף" שלושה פסוקים בלבד. ביום א' דראש השנה - מ"ויהי בעת ההיא" ועד "אנכי אשבע". וביום ב' - מ"כי ברך" ועד "בבאר שבע" (עיין שו"ע, רמ"א שם סע' ב).
טז. ביום א' דראש השנה קוראים "וה' פקד את שרה" משום שבראש השנה נפקדה שרה.
יז. ביום ב' דראש השנה קוראים פרשת העקידה משום שבראש השנה נעקד יצחק (עי' כה"ח תקפד ס"ק טז).
יח. המפטיר קורא בשני הימים של ראש השנה בקרבנות היום בפרשת פינחס, ומפטירים ביום א' בעניין פקידת חנה (שמואל א א) שנפקדה בראש השנה. ביום שני של ראש השנה מפטירים בירמיהו פרק לא. ושם מוזכרת הבטחת ה' "הבן יקיר לי. זכור אזכרנו".
מוסף ראש השנה
יט. אסור לדבר בדברים שאינם מעניין התפילה והתקיעות בין הברכות הראשונות של התקיעות עד סוף התקיעות של תפילת מוסף. אם מישהו מהציבור או שליח הציבור דיבר - אינו חוזר לברך על השופר (עיין שו"ע תקצב סע' ג. בא"ח ניצבים יד).
כ. לפני החזרה יש נוהגים לומר את הפיוט "ה' שמעתי שמעך יראתי", כדי שהמאריכים יסיימו תפילתם. וטוב שיאמר אותו הסומך או מישהו מהקהל ולא שליח הציבור. ויש שנוהגים להתחיל מ"אתאנו לחלות" והש"ץ מתחיל מ"אוחילה".
זמן מוסף
כא. זמן תפילת מוסף מיד אחר תפילת שחרית ואין לאחרה יותר מסוף ז' שעות, ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא "פושע". אעפ"כ יצא ידי חובה מפני שזמנה כל היום. אם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה, אין לה תשלומין (שו"ע רפ"ו סעי' א').
כב. פעם ראה הרא"ש שהש"ץ מתפלל לאט ועלול שלא להספיק להתפלל מוסף קודם סוף ז' שעות, ומכיון שהש"ץ סירב להזדרז - התפלל הרא"ש מוסף ביחיד (עיין כה"ח שם ס"ק י').
מילות התפילה
כג. אומרים בתפילת מוסף ביום הראשון וביום השני "את מוספי יום הזיכרון הזה" בלשון רבים, והכוונה להזכיר גם את מוסף ראש חודש בתפילה. ואם אמר "את מוסף" ולא סיים את הברכה יחזור ויאמר "את מוספי". ואם אמר "ברוך אתה ה'" לא יחזור, ויסמוך על כך שהמילה "מוסף" כוללת את כל המוספים (עיין שו"ע תקצא סע' ג. כה"ח שם ס"ק חי). ולדעת משנ"ב ס"ק ו ביום ראשון של ראש השנה - חוזר. ביום שני - אינו חוזר.
כד. אב הרחמים - לפי הסוד, במוסף של ראש השנה שבת, בשבת שובה וביום כיפור אומרים "מי כמוך אב הרחמים". גם במנחה בשבת שובה ובמנחה של ראש השנה ויום כיפור שחלו בשבת אומרים כן. (בא"ח ניצבים כא).
כה. מזכירים עשרה פסוקים בעניין "מלכויות", עשרה פסוקים בעניין "זכרונות" ועשרה פסוקים בעניין "שופרות". המנהג הוא שעשרה פסוקים אלו יהיו שלושה מהתורה, שלושה מהכתובים, שלושה מהנביאים, ואחרון מהתורה (עיין שו"ע שם סע' ד).
כו. ברכות של "מלכויות", "זכרונות" ו"שופרות" מעכבות זו את זו שאם אינו יודע את כולם לא יאמר אף מה שיודע (שו"ע תקצ"ג ס"ק א').
כז. מי שלא יודע את סדר התפילה ואין בנמצא מחזור וגם לא יוכל להשיגו יאמר ג' ברכות ראשונות, יזכיר קדושת היום, ויברך ג' ברכות אחרונות (כה"ח תקצ"ג אות ג').
כח. מי ששינה את סדר הברכות של "מלכויות" "זכרונות" ו"שופרות" יצא בדיעבד ידי חובה ואינו חוזר ומתפלל (כה"ח שם אות ח', אומנם עין בגמ').
כט. יש אומרים שהתקיעות מעכבות את הברכות, והברכות מעכבות את התקיעות דהיינו שאם אינו יודע לתקוע או אינו יודע את הברכות אינו יוצא ידי חובה ויש אומרים שאינם מעכבים זה את זה.
ל. בעלינו לשבח שבחזרת הש"ץ נהגו האשכנזים לכרוע על הרצפה כשאומרים "ואנחנו כורעים ומשתחוים", וצריך להניח עליה לפני כן סדין וכד' שלא ישתחווה על רצפת אבן. הספרדים נוהגים לכרוע רק ביום כיפור בסדר העבודה.
לא. תקיעות לחש - עיין לקמן הלכות תקיעת שופר.
מנחה ראש השנה
לב. היו לפניו שתי תפילות אחת של מנחה (בין גדולה ובין קטנה) ואחת של מוספין, מתפלל של מנחה תחילה, מיהו בציבור מתפלל של מוסף תחילה שלא יטעו הציבור לחשוב שיש להקדים תמיד תפילת מנחה לתפילת מוסף (עיין שו"ע שם ס"ק ד', רמב"ם הלכ' תפילה פ"ג הלכ' י"א, רמ"א שם, כה"ח ס"ק ל"ח).
לג. אם חל ראש השנה בשבת, יזהרו להתפלל מנחה ולומר "תשליך" מוקדם כדי שיספיקו לאכול סעודה שלישית מבעוד יום, שהרי אוכלים סעודה שלישית רק אחרי מנחה.
לד. מנהג ירושלים וכן מנהג ישיבת בית-אל שאין אומרים "צדקתך" בראש השנה שחל בשבת אלא אומרים "יהי שם וכו'" (עיין שו"ע ורמ"א סי' תקצ"ח ס"ע א, כה"ח ס"ק א, נתיבי עם אות ה').
לה. תשליך - לקמן - בהלכות סדר היום ראש השנה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.
לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
אורות התשובה - הרב הראל כהן קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
מה היחס בין הנשמה לפעולות שלנו? כיצד זדונות נהפכות לזכויות? ומה הכוונה שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם הפרי?
כי תצא פרשת כי תצא – סבלנות אחי
משה ומרים דוד המלך וגם אור החיים הקדוש ניסו להאיץ תהליכי גאולה וגילו לכולנו את עקרון היסוד של שילוב חריצות עם סבלנות
יומא חמשת העינויים ביום הכיפורים
הרב מביא את מקורם ההלכתי של חמשת העינויים ביום הכיפורים ודן במחלוקת הראשונים האם תוקפם הוא מדאורייתא או מדרבנן. דרך ניתוח הסוגיות מתבאר כי מהות העינוי אינה גרימת סבל פיזי, אלא שביתה מתענוגות הגוף והתעלות רוחנית.
