יום כיפור

יום הנורא והמלא הוד עוז ותפארה, יום אדיר בימי שנה, יום מחילה וסליחה וכפרה לשבים בכל לב לפניו יתברך שמו. הוא היום הקדוש הזה אשר בו שופט כל הארץ יתב"ש מוציא משפט צדק לכל בריותיו. עם ישראל המאמין באמת ובאמונה בקדושת היום הקדוש הזה, ובמעלתו וביחודו מכל הימים, וכן כי הוא היום הקובע והמכריע, והוא יום ההחלטה הסופית לטוב או למוטב, מתכונן היטב ביראה ובגילה ונוהר בהמוניו לבתי כנסת לשחר פני אל עליון יתב"ש, לשפוך צקון לחשו בתפלה ובתחנונים ובבקשת מחילה וסליחה וכפרה על כל החטאים שנעשו במשך כל השנה שעברה, והבטחה לעתיד שלא לשוב עוד לכסלה.

והנה טבעי הדבר שאם אדם הולך שולל את חבירו בשקרים ותככים ומזימות, פעמים ושלש, או הבטיח לו ולא קיים הבטחתו, ברור הדבר שלא יתן יותר אימון בדבריו, ובצדק יחשוב אותו לבדאי רמאי ונוכל, אשר אין ערך לדבריו, וכמ"ש רז"ל, כך עונשו של בדאי, שאפילו אומר אמת אין שומעין לו (סנהדרין פ"ט ע"ב).
ההגיון מחייב שאי אפשר לרמות צבור שלם יותר מפעם אחת, ולאדם יחיד יותר מפעמים שלש, אולם באופן תמידי, אי אפשר לרמות אפילו ליחיד וכ"ש לצבור שלם. ואם כך הדבר לגבי בני אדם אשר דעתם עלולה להשתנות במצבים שונים, ק"ו לגביו יתברך שהוא ודעתו אחד ללא שינוי ותמורה, ואי אפשר בשום פנים להעלות אפילו במחשבה שאפשר לרמות אותו ח"ו אפילו פעם אחת, כי הוא מביט מראשית אחרית, ויודע תעלומות לב יתב"ש לנצח נצחים. א"כ אם האדם למחרת יום הכפורים שב על קיאו ושנה באולתו, וכל החטאים שהתודה עליהם נשארו רק בסידור התפלה עד השנה הבאה, ושוב חוזר ומתודה עליהם, וחוזר חלילה, בלי לקחת בחשבון שעליו לשוב בתשובה ולקיים דבריו, בלי ספק שבין שקרנים ונוכלים יכירנו מקומו, ולאיש אשר אין אמונה בו יחשב, כאמור.

הרעיון הנ"ל, הגדירו אותו רבותינו הקדושים ברוח קדשם, במשפט קצר כדרכם בקודש, באומרם האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר (יומא פ"ה ע"ב). ורצונם ז"ל להדגיש בזה, כי יום הכפורים הנו בבחינת ארוכה ומרפא למדוי הנפש ותחלואיה, כי הוא מסוגל לטהר נפש האדם מכל העוונות והכתמים של החטא הסובבים אותה, ואשר העיבו על זוהר טהרתה ואורה הבהיר, כערפל העוטה את עין השמש, לבל תפיץ אורה. מובן מאליו שזה תלוי בתשובה כנה וטהורה היוצאת ממעמקי הלב, ומתוך חרטה גמורה על העבר, וקבלה מוחלטת על העתיד לבל ישוב עוד לכסלה. ולכן לא יתכן שהרפואה למחלה תהפך היא עצמה יסוד לאותה מחלה, ואשר בלעדיה לא היה מגיע למחלה. ולזה אמרו ז"ל האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר, כי לפי דעתו זאת הנלוזה, בלעדי יום הכפורים לא היה חוטא, וזה לא יתכן להפוך רפואת המחלה ליסוד המחלה כאמור, ועל כן אין יום הכפורים מכפר (ראה מ"ש בס"ד במערכת ת', תשובה). המורם מזה, שעל האדם הנבון והישר, להזהר משנה זהירות שלא יחזור על אותם משגים שעשה לפני כן, וישמש לו יום הכפורים כפרוזדור שדרכו יכנס לטרקלין התשובה, ולהתעלות בקדושה עילאית ושב ורפא לו.

כמו כן הודיעונו רז"ל שעבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר אם עשה תשובה, ועבירות שבין אדם לחבירו, כגון גניבה, גזל, הלבנת פנים, לשון הרע וכיוצא, אין יום הכפורים מכפר עד שיחזיר את הגניבה או את הגזל אשר גזל, ויבקש ממנו סליחה. ונוסף לזה, איך אפשר לבקש סליחה מאת אדון כל הארץ יתב"ש אם אנו כבני אדם לא נסלח אחד לשני בלב שלם ונפש חפיצה. ולכן דרכם של עם ישראל טהורי לב לסלוח אחד לשני בערב יום הכפורים, כך עומדים בתפלה לפניו יתברך במצפון נקי, טהורים וברים כמלאכי עליון.

וראיתי לנכון להעתיק כאן תפלה נפלאה מיוסדת מרבותינו ז"ל, לאומרה לפני כל נדרי, שכל הקהל יאמר אותה בעמידה ובקול רם, וזה תוארה:

תקותנו חזקה ואיתנה ובבטחון מלא, שה' יתעלה הרואה ללבב, בראותו שאנחנו סולחים איש לרעהו באמת ובלבב שלם, גם הוא יתב"ש יענה לעתירתנו ויאמר סלחתי כדבריך, ובחסדו הגדול יקבל תשובתנו ברצון כריח ניחוח ויעביר פשענו מנגד עיניו, כהבטחתו יתב"ש, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (ויקרא ט"ז ל').

* מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת הרב המחבר, להזמנות: 5244664 050.